האם טוב שתי ציפורים על העץ מציפור אחת ביד?...

  מה יותר טוב - שתי ציפורים על העץ  או ציפור אחת ביד ? הישג

"בטוח", יחסים "בטוחים" השרויים לעיתים בשיממון מצמית באיזור הנוחות, אך  שאנו יודעים ויכולים להתמודד עימם או שתי ציפורים על העץ - עתיד עמום יחסית, אך מבטיח ומלא פוטנציאל, מה יותר כדאי - ויתור מסוים על שליטה וביטחון העשוי  לגרום להנאה ורווח גדולים יותר או ידיעה ברורה כמעט לגמרי של התסריט שיוקרן מחר . ומדוע אנו מתקשים לשחרר את הציפור ?...

הפסיכולוג חיים עמית ( שאני אוהבת מאד לקרוא את מאמריו) מעלה את השאלה שבה חיים, בגלוי או שלא בגלוי, כל כך הרבה אנשים, ואלה השאלות שהוא שואל .

בחיים, בעבודה,  ביחסים עם חברים שהפכו ל"חברים", ביחסים בתוך המשפחה , אבל הרבה ובעיקר וכל כך הרבה בזוגיות ובאהבה.  איך אפשר לשחרר ציפור בזמן הנכון, בדרך הנכונה ? בהבנה ובקבלה שזהו הצעד הנכון? ומי יודע מהו הצעד הנכון ?...ומה באמת "נכון"....

בעיתוי האישי שלי, בדיאלוג הפרטי של עם ה"ציפורים" של חיי,  אני בוחרת לשתף אותך שהגעת לפוסט שלי במאמר המחכים של חיים עמית . קטעים  מן המאמר מובאים  כאן אבל - מומלץ בחום לעבור אל הקישור בסוף - ולקרוא כל מילה.

פעמים רבות אנו מתקשים לשלח את הציפור שבידנו לחופשי, גם כשאנו בטוחים שהיא כבר לא משרתת אותנו יותר, ואף גורמת לנו נזק. אנחנו לא מסוגלים לשחרר את הדברים ששוב אינם משרתים אותנו יותר, לנוע הלאה ולבטוח שמשהו אחר יותר טוב יצמח במקומם. אנשים בוחרים להמשיך לחיות חיים לא נעימים ולא רצויים, אך עם תוספת של מעט הנאה וסיפוק, בבחינת הטוב במיעוטו ("טוב ציפור אחת ביד..."), על פני ניסיונות אמיצים לשנות את מצבם, בבחינת הטוב במרבו ("טוב שתי ציפורים על העץ..."). מדוע?

ראשית, אנו מפחדים להישאר במצב ביניים לא ברור, מתסכל ולא מספק.

שנית, אנו מתקשים לוותר על שליטה ולכן לא סומכים על אחרים.

שלישית, אנו מקווים בצורה מוגזמת שנצליח לשפר את מה שקשה לנו איתו, ולכן איננו משחררים אותו.

רביעית, אנו בוחנים דברים מתוך תפישה תועלתית נוקשה - מה יצא לי מזה? -  וכך נמנעים משינוי ומחידוש.

חמישית, אנו מאמינים להבטחות הזולת גם כשהוא מזיק לנו, וכך כולאים עצמנו בכלוב, כשהמפתח לו נשאר בחוץ.

היכן הציפור המשוחררת – בפנים או בחוץ?

שחרור אין פירושו בהכרח עזיבת המצב הנוכחי, יציאה מהמסגרת, חיפוש הפתרון בחוץ. לעתים דווקא החוץ הוא האשליה וההתמודדות האמיתית היא בתוך המצב, בניסיון אמיץ לשנותו מבפנים.

                               ***************

השחרור האמיתי הוא שחרור פנימי: מציפיות מוגזמות המולידות אכזבה כואבת, מאמונות נוקשות הגורמות לתסכול מענה, מתפישות ביקורתיות המסתיימות בדיכאון קודר. כך ביחסי זוג למשל, כאשר בני הזוג מצליחים לחיות מתוך שחרור פנימי, להיות הם עצמם בקשר ולהרשות לבן זוגם להיות מי שהוא, הם מצליחים לשחרר את הציפור הכלואה בידם.

אז מה טוב יותר - ציפור אחת ביד או שתי ציפורים על העץ?

 חשוב שנדע להבהיר לעצמנו במצבים השונים, מתי להרפות וממה, ומתי להיאבק ועל מה.כדברי סיפריאנו אלגור, גיבור "המערה", ספרו המופלא של סאראמאגו זוזה: "אני שם לב שיש דברים שבורחים לי מהידיים ואחרים מאיימים שיברחו, הבעיה שלי היא להבחין בין אלה שעוד יש טעם להיאבק עליהם לאלה שצריך להיפרד מהם בלי צער." (סאראמאגו זוזה, המערה, הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 2003, בני ברק, עמ' 122)  

בעקבות החוכמה

"הנזיר הבודהיסטי שואן, נהג להטיף לתלמידיו כמה חשוב ללמוד פילוסופיה עתיקה, כדי להכיר ולדעת מה הגו אבותיה. אחד התלמידים, שהיה שקדן ובעל כוח-רצון מיוחד, רשם באדיקות את כל דבריו של שואן, ואת שארית היום העביר בהרהורים אודות ההוגים הקדומים.

לאחר שנה של לימודים קדחתניים, חלה התלמיד, אך למרות מחלתו המשיך לפקוד את ספסל הלימודים. 'אמנם חולה אני,' אמר התלמיד לשואן, 'אך לא אוכל לנוח שכן רודף אני אחר החוכמה, וזמני יקר מכדי שאוכל לכלותו לשווא.'

לשמע הדברים הללו שאל אותו שואן: 'ומנין לך כי החוכמה נמצאת לפניך. אולי היא פוסעת אחריך, מנסה להשיגך ואתה אינך מאפשר לה? להרפות – גם זו חוכמה.'"

(פאולו קואלו, קצרצרים, ידיעות אחרונות, 2002, תל אביב, עמ' 93-94)

למאמר המלא טוב שתי ציפורים על העץ מציפור אחת ביד?...   מאת הפסיכולוג חיים עמית

שובי אל ביתך ...

זוגיות במחלוקת  או בהרמוניה דווקא ?...:-)

או אולי ציפור אחת על העץ וגם אחת ביד ? ....אפשר ?...   :-)

העתיד אולי עמום אבל החופש יכול להביאו בהיר יותר ...:-)

התמונות צולמו  בטיילת בתל אביב ביום שישי בצהריים לפני כחודש.   הגשם שהחל לרדת ניקה את האבק  מהמדרכה, יצר מציאות אחרת בשכבות החול, היונים שהשאירו חותמן על החול וליקטו פירורי לחם מהאבנים המחוספסות פרשו כנפיים, והאוויר היה נקי מאד. כמו שאני אוהבת.  עכשיו מתאים לשחרר את הציפור ? ... :-)