כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    עונת התורמוסים

    46 תגובות   יום שישי , 1/4/11, 21:59

    איך היה? היא שאלה אותי בערב. עניתי שהיה בסדר. דיברנו מעט על הנשיקה. אך לא הרבה. היא הכינה נס קפה עם חלב דל שומן. אני שתיתי תה.

     

    באותו הבוקר התעוררתי עם זכרונות הלילה שהיה. עורג להתגלגל בשדה תורמוסים וכלניות. כמו פעם. האישה שהייתה איתי דיברה עם אהובה, בנוכחותי. קבעה איתו לערב. לא, אני לא קיבלתי את זה, אך גם לא נתתי לזאת להגיע לאיזו שיכבה פנימית. רק לאגו להישרט. לא היה לי זמן ליותר מכך. נפרדתי ממנה בנשיקה ונסעתי לירושלים.

     

    באותו היום צריך הייתי לפגוש נזירה. נסעתי בדרך הישנה. אני סולד מכבישים מהירים. אני מתנשק לאט. גם עם הארץ שכך אני אוהב לעבור, במסלול איטי. בדרך למנזר פילחתי את שכבת היום החדש וחציתי לזמן אחר ולמנזר אחר. סמוך למקום בו התורמוסים היכו בי שורשים לראשונה בחיי. ידעתי שהיום לא אתפלש בשדה התורמוסים. מאוחר מידי. אחר כך כאשר התנשקתי איתה היא גילתה את כל שכבות הארץ שדבקו בדרכי לכאן. חשפה את החספוס הזה שבלשוני שהטעימו בי הרגבים של פעם.

     

    הגעתי ומבטי נמשך לחלון ירוק. מוקף מסגרת של קיסוס מטפס. לא הבנתי למה רק בחלון אחד. משכתי בחבל הפעמון ונזירה מבוגרת קיבלה אותי והובילה אותי דרך מסדרונות מקושתים. צרים וקרים. אפלים. בסוף השאירה אותי באולם גדול ומקושת וריק. בקצה הרחוק ממני ראיתי את עלי הקיסוס מציצים מבעד למסך הלבן שכיסה על האור. ואז ראיתי אותה יושבת בצל החלון רכונה על השולחן. התקרבתי אליה והיא הפנתה אותי לכורסה לדיבור מקדים. היא צריכה הייתה לכתוב עלי חוות דעת, בכדי שאדוניה בפולין יוכלו לדעת את שווי לפני אלוהים ואדם. שאלה אותי שאלות של קורות חיים. מנסה להשוות בין מה שאני אומר לבין מה שאני כותב.

     

    בין הרהוריה הייתי עסוק בקפלים שכיסו את הגמישות שיכולתי לראות בעיניה. השרירים הקטנים שלה שריצדו בחלק העליון של צווארה שיחקו איתי באור וצל של עלי קיסוס. לרגע אני ראיתי אותם לוחשים לי בצבע ובמשנהו הם נכבו תחת צל סנטרה.

     

    כאשר הישירה את עיניה עם מבטה אלי, חשתי חדוּר מאוד. פלוּש. נראה שהאישה הזו אשר לכאורה לא ידעה איש, יודעת אותי לפני ולפנים. חשש התחיל להתגנב אלי שמכאן אני כבר לא אצא. לפחות לא כאשר נכנסתי, או אולי לא בדרך שהגעתי. גאוותי, אשר סוכמה כלכך יפה בנייר שהיגשתי, לא מצאה דרך לעמוד מול יכולותיה של האישה הזו. עדיין אני לא מבין איך העזתי להשתרע לאחור בכורסא המעוטרת. נותן לה לחבק אותי לזמנים אחרים.

     

    עצמתי עיניים. ברגע לפני שחשתי את רכות שפתיה חשבתי שאולי הופנטתי. טעם שפתיה היה הכי נכון שהכרתי. שוב פעם טעמתי דובדבנים בשפתי אישה. חשתי הכי מנושק בחיי. היא לא הותירה לי סיכוי לנשק אותה. סקרה כל קפל שפתיים שבי. חוקרת בקצה לשונה את הכניסה אלי. לא מתירה לי להגיב. כך עצום עיניים וכנוע ישבתי שרוע בכורסא עתיקה מתענג על אישה מנשקת. לאיטי נפערתי מולה.

     

    מול אישה שחשבתי שלא ידעה איש. כמה טעיתי. שכבות עפר רבות היא ניקתה ממני. חופרת את יכולותיי החוצה. עד למקום בו ידעתי שהכאב יהיה קשה מנשוא. בלתי אפשרי. באחת ננעלה בטני ופקחתי את עיניי.

     

    מולי ראיתי עיניים עמוקות מוצפות פרחי תורמוס סגולים. מרקדים בפנים רכות ומזמינות. המראה הנכון ביותר בכדי שאבוא אל תוך מישכנה. כן הייתה זו עונת התורמוסים. רק אני לא ידעתי. גם לא הייתי מוכן עדיין.

     

    לא זוכר איך יצאתי ואיך חזרתי. בדרך קניתי חלב דל שומן. כדי שנוכל להכין נס קפה בערב.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/11 20:53:

      צטט: tamara hop 2011-04-07 12:09:39

      חושני ומסתורי. הכי סגול שיכול להיות. תודה תמר

      ________________________________

      את כנראה יודעת כמה סגול הוא התורמוס...

      תודה לך תמרה :))

        7/4/11 12:09:
      חושני ומסתורי. הכי סגול שיכול להיות. תודה תמר
        7/4/11 11:12:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-04-07 08:09:24

      צטט: דיוטימה 2011-04-02 07:07:10

      הפרוזה שלך, שירה היא - נפלאה ביותר!

      אם הטעמת אותנו בפרק מתוך ספר,

      אזי יהיה זה עונג אמיתי לקרוא פרקים נוספים

       

      -

      ככה בדיוק.

      _________________________________

      ברוכה הבאה ותודה :))

        7/4/11 11:10:

      צטט: לי ע 2011-04-06 07:42:50

      קשה לעמוד בפני קסמו של מי שמתנשק לאט, ועוד כדרך חיים. אני חושבת שאפשר היה לבחור בטקסט הזה כדי להדגים מהו הבלוג של שדות, כי יש בו השילוב של חושניות, עומק ומורכבות. הרבה גברים היו מספרים על נשיקה עם נזירה (וגם סיפרו. זוכרת את זה מעין כרם), זה סיפור שווה, אבל לתת לנשיקה לחלחל לעומקים זה כבר שוב, אותו שילוב של חושניות עם עומק, שלא ניתן לעמוד בפניו. ומשהו בסיפור הזה הוא מקור לשאיבת כוחות עכשיו?

      ____________________________

      תודה לך לי על המילים המפרגנות כלכך!

      ועוד יותר מכך, בחושייך קלטת את המקום ממנו שאבתי את הסיפור,

      ומה ביקשתי לשתות...

      תודה המון :))

        7/4/11 08:09:

      צטט: דיוטימה 2011-04-02 07:07:10

      הפרוזה שלך, שירה היא - נפלאה ביותר!

      אם הטעמת אותנו בפרק מתוך ספר,

      אזי יהיה זה עונג אמיתי לקרוא פרקים נוספים

       

      -

      ככה בדיוק.

        6/4/11 07:42:
      קשה לעמוד בפני קסמו של מי שמתנשק לאט, ועוד כדרך חיים. אני חושבת שאפשר היה לבחור בטקסט הזה כדי להדגים מהו הבלוג של שדות, כי יש בו השילוב של חושניות, עומק ומורכבות. הרבה גברים היו מספרים על נשיקה עם נזירה (וגם סיפרו. זוכרת את זה מעין כרם), זה סיפור שווה, אבל לתת לנשיקה לחלחל לעומקים זה כבר שוב, אותו שילוב של חושניות עם עומק, שלא ניתן לעמוד בפניו. ומשהו בסיפור הזה הוא מקור לשאיבת כוחות עכשיו?
        5/4/11 22:03:

      צטט: דן ספרי 2011-04-05 21:44:52

      טקסט מרתק בעל איכויות פיוטיות. הוא נע ונד בעולם הזוי לחלוטין עד מציאותי לחלוטין... מאוד מיוחד.

      _______________________

      תודה לך דן על המילים :))

      בעולם המיידי (שלי) עננים וצללים מפחיתים מיכולתו של האור.

      מהזים את קיומו...

        5/4/11 22:01:

      צטט: qi 2011-04-04 19:13:08

      שדות, מה שמייחד את הכתיבה שלך בשבילי,

      הוא הצורך לחזור ולקרוא, ובכל פעם להרגיש

      אחרת...

      (כבר לא זוכרת מתי זה קרה בעבר)

       

      בימים שאתה שותק - אני דואגת.

      _________________________________

      זו כתיבה שמעמיקה בי לפי יכולתי לנעוץ יתדות במעלה הסולם שהלכתי בו.

      אני שותק כי לעיתים הצללים מסתירים ממני את אור השמש.

      תודה לך שבאת וכתבת :))

        5/4/11 21:57:

      צטט: א ש ה 2011-04-04 16:48:42

      כשתהייה מוכן תזכור שאני מוכנה לקרוא מזה עוד ועוד ונראה שלא רק אני. השילובים שעשית בין דמיון ומציאות ,צבעים ,טעמים והיחסים בין האיפוק והמרחבים..מלאכת מחשבת הלב . מרטיט!

      _______________________

      תודה לך אשה.

      אנתמיד מוכן לכתוב, אחרי שאני מסיר מעט מהצללים של האביב.

      שמח שאהבת ותודה על המילים...

      הדימיון הוא רק לבוש צבעים לטעמי התורמוסים :))

        5/4/11 21:55:

      צטט: סיגל ל .פ. 2011-04-04 14:26:45

      כמה חושני...

      __________________________

      כך היה... תודה :))

        5/4/11 21:54:

      צטט: מירה טנצר 2011-04-03 15:17:28

      נהדר. סגול הכי שאפשר ובמידה הראויה. אוקסימורון? ממש לא. נהניתי מאוד. מירה

      _______________________________________

      וודאי שלא, כמו טעם של כלניות...

      תודה לך מירה :))

        5/4/11 21:53:

      צטט: גליתוש. 2011-04-03 05:10:38

      נשיקות תורמוסיים, איזה יופי

      __________________________

      תודה... הטעם נפלא :))

        5/4/11 21:44:
      טקסט מרתק בעל איכויות פיוטיות. הוא נע ונד בעולם הזוי לחלוטין עד מציאותי לחלוטין... מאוד מיוחד.
        4/4/11 19:13:

      שדות, מה שמייחד את הכתיבה שלך בשבילי,

      הוא הצורך לחזור ולקרוא, ובכל פעם להרגיש

      אחרת...

      (כבר לא זוכרת מתי זה קרה בעבר)

       

      בימים שאתה שותק - אני דואגת.

        4/4/11 16:48:
      כשתהייה מוכן תזכור שאני מוכנה לקרוא מזה עוד ועוד ונראה שלא רק אני. השילובים שעשית בין דמיון ומציאות ,צבעים ,טעמים והיחסים בין האיפוק והמרחבים..מלאכת מחשבת הלב . מרטיט!
        4/4/11 14:26:
      כמה חושני...
        3/4/11 15:17:
      נהדר. סגול הכי שאפשר ובמידה הראויה. אוקסימורון? ממש לא. נהניתי מאוד. מירה
        3/4/11 05:10:
      נשיקות תורמוסיים, איזה יופי
        2/4/11 22:11:

      צטט: debie30 2011-04-02 13:31:01

      במלים של יש המון אהבה לאדם ולאדמה, התבוננות עמוקה, זכרונות ,חלמות ומציאות מתערבלים למשהו קסום תודה דבי

      __________________________

      לאוו דווקא חלומות.

      אלה מפגשים אמיתיים בעירוב זמנים.

      אך הם חיים ומציאותיים...

      אני תמיד סבור שבמפגש אמיתי יש הרבה מהאדמה והאור.

      תודה לך דבי :))

        2/4/11 22:09:

      צטט: ruthy 2011-04-02 09:30:58

      כתיבה יפה מאד. צילום מקסים. דמיון מפותח.

      ___________________________

      שמח שנהנית :))

      דמיון הוא לעיתים רק מברשת למרוח את הגוונים הנכונים...

        2/4/11 22:07:

      צטט: יולי 157 2011-04-02 09:01:30

      אחד הדברים היפים שקראתי פה...פשוט מקסים

      ____________________________

      וואווו, תודה לך יולי :))

        2/4/11 22:06:

      צטט: דיוטימה 2011-04-02 07:07:10

      הפרוזה שלך, שירה היא - נפלאה ביותר!

      אם הטעמת אותנו בפרק מתוך ספר,

      אזי יהיה זה עונג אמיתי לקרוא פרקים נוספים

      -------------------------

      איזו מחמאה נפלאה לומר לי שהפרוזה שלי שירה.  תודה:))

      זהו ספר המסעות הפנימי שלי.  אוסף אבנים הצהובות...

        2/4/11 22:04:

      צטט: בלאק סמארה 2011-04-02 06:44:18

      איזה יופי - הכול.

      __________________________

      ברוכה את סמארה :))

      איזה יופי שאהבת...

        2/4/11 22:03:

      צטט: אביה אחת 2011-04-02 06:38:27

      שדות קום - אתה כובש אותי כל פעם מחדש - איזה יופי של מילים - שפה שמחתי לשוב הביתה ולגלות את התורמוסים הכחולים בחצר סיפור מקסים תודה ושבת מחבקת

      _________________________

      כיף לך שיש בחצרך תורמוסים...

      ברוכים השווים בחזרה למסלול של חיים...

      תודה לך אביה :))

        2/4/11 22:01:

      צטט: זיוה גל 2011-04-02 04:34:09

      ערגות ונופים מתערבבים במסע מרתק אל הנפש.
      צללים וקימורים דמיון ומציאות פלישה ונעילה
      בתוך סיפור מסגרת הפורץ מקום וזמן

      כתיבה נפלאה
      תודה

      _________________________

      חיכיתי לתגובה שתציין את מוטיב הדמיון.

      הדמיון הוא מכשירבאמתחתי, כמברג.

      מבטא את המציאות בצבעים שראיתי...

      תודה לך שראית וגם את המסע שבזמן...

        2/4/11 21:58:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-04-01 23:52:21

      הכתיבה מרתקת, מרגשת ומוליכה להיכלים קדושים.

       

      "יוכלו לדעת את שווי לפני אלוהים ואדם"

       

      לא יוכלו לדעת שוויו של אדם, גם אם מודדים ומשווים, לא יוכלו, כי אין.

      ___________________________

      הו, כלכך אהבתי את ה"היכלים הקדושים".

      כלכך נכון קראת...

      תודה לך מיכל :))

        2/4/11 21:57:

      צטט: כנרתשלי 2011-04-01 23:48:44

      (קראתי שוב וזה שבה אותי: "חופרת את יכולותיי החוצה". שיא של אינטימיות)

      _______________________

      בסוף תגלי את כל סודותי... תודה לך כינרת :))

        2/4/11 21:56:

      צטט: כנרתשלי 2011-04-01 23:39:00

      (להתנשק לאט. להתאהב בסגול. לתת לה לפלוש) זה נהדר. אין לי עוד מה לומר. תודה על הפנינה הזו.

      ______________________________

      ותודה לך שראית ואהבת :))

        2/4/11 21:55:

      צטט: צבע השרב 2011-04-01 23:26:44

      איך שאתה כותב; איך;

      'מולי ראיתי עיניים עמוקות מוצפות פרחי תורמוס סגולים.'

      --------------------------

      הו תודה לך צה :))

       

        2/4/11 21:54:

      צטט: מיסיס H 2011-04-01 23:00:57

      "ראיתי עיניים עמוקות מוצפות פרחי תורמוס סגולים" - איזה יופי חיברת את הטבע, עם טבע האדם.

      __________________

      ומהו חיבור בין שניים אם לא אדמה ואור...

      תודה לך H:))

        2/4/11 21:52:

      צטט: הלנה היפה 2011-04-01 22:38:14

      שדות, קראתי את הסיפור הזה פעמיים. הכתיבה שלך יפה להפליא! התאורים נהדרים ואהבתי את הפואנטה, אבל מדוע יש לי תחושה שזה חלק ממשהו הרבה יותר גדול? יש הצדקה לתחושה שלי? תודה על כתיבה רהוטה ומעניינת כל כך . ואם אתה אוהב תורמוסים, בוא להציץ בפוסט החדש שלי על הגינה שלי, יש שם אחד אמיתי ועוד מספר פריחות יפות. לאה

      ________________________

      תודה לך לאה, אני מאוד שמח שאהבת :))

      ראיתי את תורמוסייך והקינאה הציפה אותי...

      זה חלק מסיפור גדול, סיפור חיי בעשר השנים האחרונות.

        2/4/11 21:50:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-04-01 22:30:51

      אין ספק שהאביב הצבעוני הזה גורם להפרשת כל מיני הורמונים, לריגושים ולשיכרון. היטבת לתאר ולספר.

      __________________________________

      אין כאביב כאשר הוא לא שורף...

      תודה :)

        2/4/11 13:31:
      במלים של יש המון אהבה לאדם ולאדמה, התבוננות עמוקה, זכרונות ,חלמות ומציאות מתערבלים למשהו קסום תודה דבי
        2/4/11 09:30:
      כתיבה יפה מאד. צילום מקסים. דמיון מפותח.
        2/4/11 09:01:
      אחד הדברים היפים שקראתי פה...פשוט מקסים
        2/4/11 07:07:

      הפרוזה שלך, שירה היא - נפלאה ביותר!

      אם הטעמת אותנו בפרק מתוך ספר,

      אזי יהיה זה עונג אמיתי לקרוא פרקים נוספים

        2/4/11 06:44:
      איזה יופי - הכול.
        2/4/11 06:38:
      שדות קום - אתה כובש אותי כל פעם מחדש - איזה יופי של מילים - שפה שמחתי לשוב הביתה ולגלות את התורמוסים הכחולים בחצר סיפור מקסים תודה ושבת מחבקת
        2/4/11 04:34:

      ערגות ונופים מתערבבים במסע מרתק אל הנפש.
      צללים וקימורים דמיון ומציאות פלישה ונעילה
      בתוך סיפור מסגרת הפורץ מקום וזמן

      כתיבה נפלאה
      תודה

        1/4/11 23:52:

      הכתיבה מרתקת, מרגשת ומוליכה להיכלים קדושים.

       

      "יוכלו לדעת את שווי לפני אלוהים ואדם"

       

      לא יוכלו לדעת שוויו של אדם, גם אם מודדים ומשווים, לא יוכלו, כי אין.

        1/4/11 23:48:
      (קראתי שוב וזה שבה אותי: "חופרת את יכולותיי החוצה". שיא של אינטימיות)
        1/4/11 23:39:
      (להתנשק לאט. להתאהב בסגול. לתת לה לפלוש) זה נהדר. אין לי עוד מה לומר. תודה על הפנינה הזו.
        1/4/11 23:26:

      איך שאתה כותב; איך;

      'מולי ראיתי עיניים עמוקות מוצפות פרחי תורמוס סגולים.'

       

        1/4/11 23:00:
      "ראיתי עיניים עמוקות מוצפות פרחי תורמוס סגולים" - איזה יופי חיברת את הטבע, עם טבע האדם.
        1/4/11 22:38:
      שדות, קראתי את הסיפור הזה פעמיים. הכתיבה שלך יפה להפליא! התאורים נהדרים ואהבתי את הפואנטה, אבל מדוע יש לי תחושה שזה חלק ממשהו הרבה יותר גדול? יש הצדקה לתחושה שלי? תודה על כתיבה רהוטה ומעניינת כל כך . ואם אתה אוהב תורמוסים, בוא להציץ בפוסט החדש שלי על הגינה שלי, יש שם אחד אמיתי ועוד מספר פריחות יפות. לאה
        1/4/11 22:30:
      אין ספק שהאביב הצבעוני הזה גורם להפרשת כל מיני הורמונים, לריגושים ולשיכרון. היטבת לתאר ולספר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין