אני מקנא (עבודה על רגשות שליליים) אני מקנא במכוניות שוות שיש לאנשים לידי ג'יפים גדולים כאלה שאין לי ואנשים שיוצאים מהם בנון שלאנט "ברור" שכזה עם מבט של "קטן עלי" בעיניים. אני מקנא באנשים שמשחקים כדורסל ביחד כי אין לי את היכולת הסוציאלית הזו או הנאת המשחק הילדותית או יצר תחרות קבוצתי או משהו אחר. אני מקנא באנשים שיכולים להיות ביחד הרבה שנים ולא ממש לרדת לעומק של דברים אבל להיות ביחד לצחוק, לשתות קפה, ולדבר על שטויות שוב ושוב כי שטויות זה לא שטויות שטויות הכוונה לענייני היומיום הרגילים. אני מקנא באנשים שלא מחפשים משמעות או עומק והכול למראית העין קליל אצלם וגם קשיים אצלם נראים מבחוץ רק כמשימה. כפרויקט. אני מקנא באנשים עם תפקידים נורמלים מקצועות חופשיים כאלה שעושים הרבה כסף כאילו על הדרך בלי להתאמץ מקשיחות מוצלחת כזו וחדות מחשבה ולא ברור בדיוק איך הם עושים את זה אני מקנא בזה. יש להם בתים מסוטטים והכול מתוקתק כזה והמגבות בתוך סלסלות קש כמו ביערות הכרמל ואצלנו רוב הזמן קשה מאוד לשמור על הסדר. ואולי אני מביט באנשים בני 50 ואני בתחילת הארבעים ובגיל 50 הילדים כבר מחוץ לבית ובעיקר עושים חיים ובגיל 50 כבר ממש לא מתרגשים מכלום והכול זה פרויקטים. ואולי הם חלק הגדול בפרק ב' של זוגיות בתחילת הפרק והכול אגדה ואולי הם לא מודעים ואולי הם ב coma. בתרדמת מודעות. ואולי הם בלונדיניות קלילות כאלה שלא מחפשות עומק, אלא נר חדש למקלחת ואולי ... בינתיים אני נושם עמוק שומע מוזיקה שקטה ונעימה של קט סטיבנס מהסלון וצחוקה של לירי עדין מתגלגל בי, מהריקודים בסלון שלפני 20 דק'. רותי, אני ולירי רקדנו בסלון צוחקים, מאושרים. רשימת יש לי: 1. ... 2. ... 3. ... (אנ'לא מפרט כי אנ'לא רוצה שיקנאו בי) ויש לי המון. ואני מכיר את כל הקלישאות על סתכל על מה שיש לך (ויש לי הכי שבעולם) ושמה שנראה מבחוץ ככה הוא אחרת מבתוכו. אבל אני מקשיב לקנאה רואה אותה מודע לה. ולא מתעלם. ולא בורח ממנה. אני לומד אותה. וברגע זה הם, אלה שאני מקנא בהם, יושבים בסלון מול הלפ טופ ומסכי האיי פון וחושבים: אני מקנא בו בערן הזה שאין לו דאגות יותר מדי להחזיק את הג'יפ והבית היוקרתי והוא רוקד בסלון עם החתיכות שלו איזה כיף לו ... ככה אנו בני האדם לפעמים מקנאים ... מביטים במה שיש לאחרים ... וזה טבעי כנראה אפשר לעבוד על זה לומר לעצמך בראש מה יש לך רשימת יש לי ולא להחליף עם אף אחד אחר לא עם הטוב שלו, ולא עם הצרות שלו ולהיות את/ה אני כמו שאנחנו וכל אחד, איך שהוא, זה ממש ממש בסדר להיות אני כמו שאני ואת כמו שאת והם כמו שהם וזה בסדר ונעים וטוב כי אלה החיים. יום נעים בחוץ, אביב הגיע. |