מבחן העץ ציור העץ הוא כלי אבחון המשמש פסיכולוגים וגרפולוגים כאחד. הוא משמש ככלי אבחון אידיאלי וזאת משום ההקבלה שיש בינו לבין האדם הן במישור של הגדילה והצמיחה והן במישור הדמיון הסימבולי של הטיפולוגיה הנפשית. בנוסף, הוא קל יחסית לביצוע וניתן להחילו על מגוון רחב של נבדקים . בניגוד למבדקי ציור אחרים דוגמת ציור איש/ אישה/ משפחה העשויים ליצור קושי מסוים אצל הנבדק בשל דמיונם אליו, ציור העץ אינו מאיים ומאפשר השלכה קלה יותר של תכני הנפש על ציור העץ עצמו. היה זה קרל קוך, תלמידו של אמיל יוקר אבי רעיון השימוש בציור עץ כאמצעי אבחון, שפיתח את השיטה והחל ליישמה ככלי אבחוני החל משנת 1928. את ממצאי חקירותיו מבדיקת אלפי ציורי עץ פרסם קוך בשנת 1949 בספרו "מבחן העץ כאמצעי אבחון פסיכולוגי". מאז, פותח ושוכלל האבחון וכיום הוא משמש כחלק אינטגרלי מסוללה של מבחנים גרפולוגים ופסיכולוגים נוספים. כשאדם מצייר עץ ניתן ללמוד הרבה על אישיותו, מצב רוחו, עולמו הנפשי, חוויותיו והפוטנציאל הטמון בו. בעץ בדומה לחיו של אדם, ניכרים מחזורי חיים של לידה, גדילה, צמיחה, רבייה, פריון זקנה ותמותה. העץ גלוי לעין ואילו האדם על שפע מורכבותו עלום ונסתר ועל כן יש בכוחו של ציור העץ לחשוף את החבוי בו. התרשמות אינטואטיבית מצורתו החיצונית של העץ עשויה ללמד אותנו על תכונותיו האנושיות של המצייר. גדם עשוי לרמוז על חבלה נפשית, ענף שבור על שבר פנימי, שלכת- על סנטימנטליות או עצבות, לבלוב על צמיחה ופריון , צורת עץ עשירה על אדם בעל מלאות נפשית ועוד... אולם שיקוף חיצוני זה אינו יורד תמיד לעומקם של הדברים ויש להעמיק בהתבוננות. באבחון העץ קיימים יסודות מקבילים לאבחונים גרפולוגים של כתב היד. החלוקה הגרפולוגית לשלושת האזורים- אמצע, עליון ותחתון מקבילה לשלושת אזורי העץ המתארים את אישיותו של המצייר. הגזע מזוהה עם האגו, הנוף- מתאר שאיפות ורצונות המזוהים עם הסופר אגו. השורשים מתארים את התת מודע ומזוהים עם "האיד." בנוסף, קיימת הקבלה לפירושים הגרפולוגיים של הסימנים הגרפיים המופיעים בכתב היד כמו בציור העץ: קמרונים, זוויות, קערות, חוטים, מהירות, לחץ, צפיפות, גודל, סימבוליקה מרחבית וכן הלאה. בהיגד כולל, התייחסותו של המצייר לדף ומיקומו של העץ במרחב משקפים את התייחסותו אל החיים . העץ יכול להיות צר או רחב, גדול או קטן, עשיר או דל ועשוי להיות ממוקם בקצהו העליון, התחתון, הימיני או השמאלי של הדף וכך הלאה. עצם הבחירה בסוג עץ כזה או אחר, גם היא בעלת משמעות. במבחן העץ נוהגים לתת לנבחן דף נייר לבן בגודל A4עם מספר דפים שישמשו כמצע, עפרון, מחדד ומחט. הנבחן מתבקש לצייר עץ ללא הנחיה נוספת. אין לסייע לנבדק או להתערב בזמן ביצוע הציור. בתום העץ הראשון מבקשים מהנבחן לצייר עץ נוסף ובסיום הציור הוא מתבקש לצייר פעם נוספת עץ שלישי דמיוני. כל אחד משלושת העצים מסמל דבר שונה: העץ הראשון מייצג התנסות במצב לא מוכר על רקע של סביבה זרה. הוא מבטא במידה רבה את יכולת ההסתגלות ואת האופן שבו היה רוצה הנבדק להיראות בעיני האחר. העץ השני נוצר לאחר חווית המפגש הראשוני ועל כן ישקף את תחושותיו של הנבדק על רקע סיטואציה מוכרת. העץ השלישי, הדמיוני, ישקף תחושות ואספקטים נוספים מתחום העולם הפנימי כגון: דמיון, חדשנות, חלומות, מקוריות, פנטזיות, שאיפות ועוד.... אבחון העץ נעשה על פי חמישה מרכיבים עיקריים שהם: 1. מיקום העץ 2. השורשים 3. הגזע 4. נוף העץ 5. היחס בין הגזע לנוף בסיום ההתייחסות הפרטנית לכל מרכיב יש לסנתז את הפרטים לכדי תמונה שלמה ומקיפה, בדומה לאבחון הגרפולוגי. מיקום העץ בדף מספק אינפורמציה לגבי הדימוי העצמי של הנבדק ויחסו לחברה. מיקום אופטימלי יהיה במרכז הדף ובפרופורציה סבירה ביחס לדף. נוכחות זו תצביע על בטחון עצמי יציב וטוב. עץ ענק המשתלט על מרחב הדף עשוי להעיד על אגוצנטריות, שתלטנות, אינפלציה רגשית או חיפוי על חולשה/ מצוקה או חוסר ביטחון עצמי. עץ קטן ר עשוי להעיד על איפוק/ שליטה/ צניעות/ חוסר ביטחון/ חולשה. כל אלה בהתאם לפרמטרים נוספים אשר יופיעו בגוף הציור. את ציור העץ מחלקים לשני צירים: מאוזן ומאונך. הציר המאוזן מתייחס לצדדים שמאל וימין. צד שמאל מייצג את העבר, היחס לדמות האם, הבית, "האני", ומידת מופנמותו של המצייר. צד ימין מייצג את החברה , העתיד, היחס לדמות האב, "האחר" ומידת מוחצנותו של המצייר. הציר המאונך ( הגובהי ) מתוחם מבסיס השורשים ועד לצמרת העץ- זהו ציר המוביל מהלא מודע אל המודע ובתור שכזה מבטא את ההשתנות וההתפתחות הנפשית של המצייר לאורך חייו. עץ הממוקם בצדו השמאלי של הדף יעיד על נטייה למופנמות/ סגירות/ חשדנות/ נוסטלגיה/ חשש מפני כשלון/ חומת ביטחון ועוד... עץ הממוקם בצדו הימני של הדף יעיד על נטייה למוחצנות/ פתיחות/ העזה/ התקדמות אל עבר העתיד/ צורך בחברה ואולי אפילו גם בריחה מהעבר. עץ הממוקם בצדו התחתון של הדף יעיד על ארציות/ מציאותיות/ רגש נחיתות או חוסר שאפתנות וסקרנות אינטלקטואלית. עץ המצויר בחלקו העליון של הדף- בריחה לעולם הדמיון והפנטזיות, חוסר פרקטיות, חולמנות ותלישות. השורשים מזוהים עם התת מודע ומספרים בעיקר על דחפים, מודעות תת הכרתית, חומריות, יציבות וגם על חוויות טרום לידה, טראומות, ליקויים ומומים מולדים. השורש מסמל את תחושת הבסיס והיציבות האימהית, ומספר על גמישות, קיבעון, טפילות או עצמאות. השורשים נחלקים למספר צורות: חד קווים, דו קווים, קצרים, ארוכים, ישרים, מפותלים ועוד. העדרם של השורשים בציורי עץ אינה מעידה בהכרח על אדם בלתי יציב ותלוש. הסתרתם יכולה לנבוע ממופנמותו של הכותב, שמירה על פרטיותו והסתרת דחפיו היצריים. שורשים מתרחבים ילמדו על קשר טוב למציאות, על גישה מעשית, יציבות ושייכות. שורשים באוויר – הרגשת תלישות, צורך בתמיכה, חוסר שייכות, זרות ואף להצביע על פרשת דרכים או משבר. הצללת שורשים- תעיד על עומס רגשי, דאגות חומריות, מיניות או מצוקה הקשורה למום מולד. שורשים חד קווים ( חוטיים )- נפוצים אצל ילדים ומבטאים חיפוש אחר ביטחון ואחיזה, השתרשות או שמרנות. שורשים ארוכים ומשתלטים- צורך ביציבות, שתלטנות, חומרנות, תובענות או אפילו הפרעה נפשית. הגזע מבטא למעשה את אישיות המצייר ( האגו ) והוא החלק המוצק והיציב המאגד את שני חלקי העץ האחרים- השורשים והנוף. הוא עמוד התווך השומר על איזונו וזקיפותו של הציר המאוזן. מבנה הגזע וקליפתו קשורים למידת החיוניות, העוצמה והויטליות של האדם ובעיקר ליכולת עמידתו מול הזולת והסביבה. קווי ההיקף של הגזע תוחמים את שטחו ויוצרים את גבולות הפנים והחוץ. לרציפות הקו, חוזקו, עוביו יש משמעות בקביעת הערכה. יש מציירים שמצללים את הגזע, מעניקים לו טקסטורה מחוספסת או חלקה. ישנם גזעים עבים, דקים, כפופים, מפותלים ועוד.. סימנים בגזע יכולים להעיד על אירועים טראומתיים, צלקות ורגישויות. כאשר קווי המתאר של הגזע מקוטעים או חיוורים ישנה אפשרות למושפעות חיצונית/ נרפות או קושי בגיבוש מרכיבי האגו. גזע צר מבטא עדינות, רגישות, גמישות, רוחניות או חולשת אגו. יש לקחת בחשבון גם מרכיבים נוספים דוגמת לחץ/ עובי קו וגודל לשם קביעת הפרשנות הנכונה. גזע רחב- יבטא נטייה חזקה יותר לארציות ולפרקטיות. לעיתים גישה עקשנית / שתלטנית או אגוצנטרית. גזע משתלט הנכנס לתוך הנוף ולעיתים מגיע עד צמרת העץ יבטא שאפתנות/ חיוניות/ שתלטנות/ אגוצנטריות/צורך בחיזוקים/ קושי להרפות מהמטרה. גזע בעובי גפרור יעיד על אישיות דלה וחסרת עומק או מורכבות. גזע מתרחב- חיפוש אחר יציבות. גזע ישר וזקוף- רציונאליות/ נוקשות/ עקשנות/ שיטתיות/ אנליטיות. גזע עקום- מושפעות/ חוסר יציבות או גמישות יתר. נוף העץ מהווה את אותו חלק בעץ הנתון לשינויים תמידיים לעומת השורשים והגזע שכמעט ואינם משתנים. סימני המחזוריות של חיות ובלות ניכרים היטב בנוף העץ ומשתקפים בריבוי פרטיו כמו העלים, הפרחים, הפרות והענפים. זהו החלק שבו מתרחשים יחסי הגומלין שבין העולם הפנימי לחיצוני. בניגוד לגזע המתוחם ולשורשים החבויים באדמה, הנוף בצמרת עביר בדרך כלל וחשוף לחוץ. הענפים הם מרכיביו הקבועים של הנוף, בעוד שמרכיביו האחרים העלולים לנשור הנם ארעיים ולא יציבים. בחלק זה ניכרות תמורות התלויות בזמן ובזירת ההתרחשות העכשווית- הפרי מבשיל לאיטו והוא תוצר המתקבל בסופו של תהליך מתמשך שבו הוגדרו משימה, תכלית ואתגר. פרות הנם תשואת העץ וניתן לומר בהכללה שהן מבטאות אצל המצייר את הצפייה או התשוקה לתגמול מוחשי, חומרי וראלי. הנוף עשוי ללמד על עולמו הרוחני של המצייר, על שאיפותיו, על התפתחותו האינטלקטואלית, דמיונו, סקרנותו, פתיחותו או סגירותו. נוף סימטרי, אחיד ומסודר משני צדדיו מעיד על איזון נפשי, התנהגות ציפוייה ושגרתית ולעיתים גם על חוסר יוזמה ומקוריות. צמרת קטנה על גזע גדול עשויה להעיד על רמת השגיות ושאפתנות נמוכים. צמרת כבדה ונופלת משני צדדיה עלולה לבטא הרגשה של כבדות, עייפות, עול, ודאגנות. נוף סגור – אדם מסגרתי או שמרני. נוף פתוח- אדם פעיל, ערני, עצמאי ולעיתים גם אימפולסיבי המתקשה לקבל מרות. נוף בצורת גלדים מלמד על מופנמות, חוזק פנימי, עצמאות, החלטיות, קיבעון ולעיתים אף על בדידות. צמרת בצורת ענן- גישה עדינה, ספונטאנית וגמישה. צמרת בצורת ענן עם ענפים גדומים וזוויתיים מאוד עלולה לרמוז על גישה אגרסיבית המוסוות מאחורי גישה סובלנית או דיפלומטית. ענפים הפונים לכיוון הגזע יעידו על נוקשות, אגוצנטריות וסגירות. ענפים מקבילים פתוחים יספרו על סקרנות, מושפעות, פתיחות ולעיתים גם על תלותיות , קשיי התמדה וריכוז. עודף פרחים- צורך להרשים, לייפות ולקשט. עלים נושרים- עצב, אובדן או חוסר אמון. עץ בעל נוף ריקני ונטול עלים-יבטא דלות ריגושית, מצב דיכאוני או חוסר מעש. היחס בין הגזע לנוף מספר בעיקר על מידת ניצול היכולת הפוטנציאלית של המצייר. משקף את יחסי הגומלין שבין אזורי האגו השונים. היחס הטבעי בין גזע לנוף אצל בוגר מעל 18 הנו שליש גזע ושני שליש נוף. אצל הבוגר "הבריא" המנצל נכונה את משאביו תמצא יחסיות זו. תוספות המופיעות ברקע העצים או בעצים עצמם מצביעות על מעורבות רגשית ודמיון. לעיתים התוספת עשויה לשפוך אור נוסף על אישיותו של המצייר ולתמוך בממצאים קיימים. לסוג העץ ישנה חשיבות לגבי הערכה הפרשנית של הציור. כך למשל עץ ברוש נפוץ אצל אנשים מופנמים הנותנים ביטוי למופנמותם באמצעות ציור הברוש הזקוף, הצר והממוסגר. צורתו הפאלית של הברוש עשויה לבטא מיניות בעלת מאפיינים גבריים. עץ זית מופיע בדרך כלל אצל אנשים שחוו חוויות קשות או משברים בחייהם. יחד עם זאת, ניכרת בהם רמת החוסן והשרידות המאפיינת עץ זה. עץ אורן בעל המחטים מבטא אישיות דוקרנית שאינה פגיעה למראית עין למרות פגיעותה הרבה. הגפן נטול הגזע היציב מאפיין אנשים חלשי אופי הזקוקים לתמיכה או לקשר תלותי עם אדם חזק. בכל מקרה אין לקבע פרשנות גורפת רק על סמך סוגו של העץ ויש לבחון את מרכיביו ופרטיו השונים. ציור העץ משקף את מצב האדם נכון לרגע הציור ולפיכך עשוי להשתנות ברבות השנים. הסבירות לשינוי בנוף העץ גבוהה וטבעית יותר מאשר הסבירות לשינוי בגזע המסמן את האגו. ישנם סוגים שונים של עצים ולכל אחד ישנו עץ המבטא את ייחודיותו הנבדלת. יהא עצנו אשר יהא ובלבד שגזעו יהיה איתן, תפרחתו שופעת ושורשיו נעוצים על פלגי מים שופעים..... . |
