
רציתי לכתוב על דברים אחרים, כבר מזה ימים, ליתר דיוק מאז האסון הנורא ביפן, אני מסתובבת עם המילים, המבקשות להיכתב בתוכי והן מסתעפות להן בחלוף הימים, מנשבות אלי מכיוונים חדשים, ניואנסים אחרים, הכל מן הסתם מקבל קצת צבעים נוספים עם החדשות המתווספות וההירהורים המקומיים ושלל ההקשרים.
אבל כל אלה יחכו, כי בדרך פגשתי חתול... זהו שיר עוררות, ששינה את שמו.
רציתי ללטף / יעל פריאל
רציתי ללטף את גזע העץ הכרות להחליק לו על שפתיו הפעורות פעם עמד כאן סיגלון בעל תפרחת מפריחה כמו שער עטור מברכת את באי הרחוב אך לו, לא יכולתי לעזור עוד.
אבל בהמשך הדרך, פגשתי חתול מצומצם, עד לשד עצמותיו, בקושי הולך פצעיו פעורים לעולם - שאינו מביט וכל פניו חתוליות מיוסרת. לו כבר יכולתי לעזור מעט ולא להיות כאחת ההמון, החולף על פניו מבלי משים, משל היה, רק עוד לבנה בחומה.
שיהיה לכולנו שבוע טוב, עם מעט יותר חמלה, גם לכל מה שנמצא מעבר לכתפנו, או בשולי הדרך...
שלכם עם חיוך, יעל. |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה משפט ששמעתי מחברה, שהיא עצמה אימצה לביתה הקט שני חתולי רחוב (אחד עיוור) וכלב שננטש... לפעמים חושבת שאם מתוך כל שלושים איש או אפילו יותר, היה אחד עושה למען, כבר היינו חיים בעולם נעים הרבה יותר
כן זו בהחלט מחשבה שעברה בראשי במצבו הקשה. בינתיים אני כבר כמה ימים מאז כתיבת הפוסט (ראיתי אותו ביום שישי והתכוונתי לקחת אותו לווטרינר שלי בראשון (גם על מנת שיחווה דיעה אם יש לו סיכוי להחלים), איני יודעת איפה הוא...
כן, חיוך בהחלט מפלס דרך ועושה אותה כשלעצמה נעימה יותר.
את פשוט אחת הנשים האהובות עלי כאן ביותר. נשמה גדולה ורגישה.
ובאמת כדי להתוודע לנשים כמוך, טוב שקיים הקפה.
נאווצו'ק אני אפילו לא יודעת אם ניתן לקרא לכך שיר, אבל כפי שאת יודעת, המילים בהחלט משקפות ומי כמוך יודעת
ומי כמוך עושה לא מעט. זה בגנים אצלך :)
היי עובד ותודה. לחייך תמיד :)
ועל טוב לב אין לי כל מונופול, יש שעושים לעין שיעור והרבה יותר ממה שאני עושה ובקביעות.
היי עמיק, ברור שאתה מהמזדהים והעושים :)
אין דרך לעזור לכולם
את זה הבנתי גם אני ממרומי גילי
אבל כל מה שאפשר, מבורך
אפילו המחשבה
תבורכי