רציתי לכתוב על דברים אחרים, כבר מזה ימים, ליתר דיוק מאז האסון הנורא ביפן, אני מסתובבת עם המילים, המבקשות להיכתב בתוכי והן מסתעפות להן בחלוף הימים, מנשבות אלי מכיוונים חדשים, ניואנסים אחרים, הכל מן הסתם מקבל קצת צבעים נוספים עם החדשות המתווספות וההירהורים המקומיים ושלל ההקשרים.
אבל כל אלה יחכו, כי בדרך פגשתי חתול... זהו שיר עוררות, ששינה את שמו.
רציתי ללטף / יעל פריאל
רציתי ללטף את גזע העץ הכרות להחליק לו על שפתיו הפעורות פעם עמד כאן סיגלון בעל תפרחת מפריחה כמו שער עטור מברכת את באי הרחוב אך לו, לא יכולתי לעזור עוד.
אבל בהמשך הדרך, פגשתי חתול מצומצם, עד לשד עצמותיו, בקושי הולך פצעיו פעורים לעולם - שאינו מביט וכל פניו חתוליות מיוסרת. לו כבר יכולתי לעזור מעט ולא להיות כאחת ההמון, החולף על פניו מבלי משים, משל היה, רק עוד לבנה בחומה.
שיהיה לכולנו שבוע טוב, עם מעט יותר חמלה, גם לכל מה שנמצא מעבר לכתפנו, או בשולי הדרך...
שלכם עם חיוך, יעל. |