היום ישבתי עם פיציקית שלי בנמל לארוחת צהריים ותוך כדי דיבור על הא ודא ובעיקר על האא הבנתי משהו על עצמי ... הבנתי שאחרי האהבה הגדולה שהיתה לי אני לא מאמינה שאוכל לאהוב שוב ככה ולא זאת לא סתם קלישאה ואני לא אומרת את זה מתוך כאב כי כבר חלפו יותר משנתיים שאני כבר לא איתו ואני בהחלט כבר לא אוהבת כמו פעם רק קצת מתגעגעת לפעמים וכבר אפילו לא יודעת למה אני מתגעגעת אליו או לביחד שהיה לנו אליו או לתחושה שהיתה לי שהייתי איתו אז זה לא בא משם זה בא ממקום אמיתי חסום משהו ... כן הבנתי שאני חסומה, סגורה לא יכולה להכיל יותר משהו לא מרגישה שום רצון להתחיל משהו לא מעניין אותי אם מסתכלים עליי או לא... לא מרגש אתי כמעט שום דבר ות'כלס קצת עצוב לי. כי אומנם אני "מוגנת" ולא יכולה להיפגע אבל מה הם החיים האלו בלי הריגושים הפרפרים האהבה אפילו לריב איתו אני מתגעגעת לפעמים להרגשה הזאת בבטן ש.... אוףף לא יודעת אך להסביר את זה פשוט מרגישה שלא אוכל לאהוב כך לעולם ופחות מזה אני לא רוצה ...... זאת ממש בעיה אחרי שחווים אהבה כל כך גדולה אי אפשר להתפשר על פחות מזה אהבה גדולה עד כדי כך שגם אחרי שנה פירפר לי הלב כל פעם שהוא היה אמור לחזור הביתה התרגשתי כל פעם שנגע בי, שנישק אותי אפילו המבט שלו ריגש אותי שהתגעגעתי אליו אפילו שישנתי ... טוב, אולי אני עוד אוהבת אולי אני לא לא יודעת מה שבטוח שאני מתגעגעת להרגיש ולא יכולה לדמיין את עצמי מרגישה..... זה עצוב זה מבלבל .... |