כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    תעצרו את השעון ה***** הזה ותנו לי לחיות

    4 תגובות   יום שבת, 2/4/11, 23:58

    אני כבר בן 26 אבל הולך להיות הילד הקטנוני הגדול ביותר עכשיו...

    דוחק החיים, ואף מילה על המודרניות שלהם, הפך למחלה של ממש...לא שונא את השאיפות, רק מתעב את המירוץ 

    בזמן האחרון להט היצירה שלי חזר בענק. זאת אחת הבשורות הכי מרגשות עבורי.

    עד לפני חצי שנה הייתי כבוי, המשכתי בחיי שגרה ולא היה ברור בכלל שהאומנות הולכת לתפוס מקום כלשהו בחיים שלי. העבודה, הלימודים, הדכאונות הקטנים בסופי שבוע, החברים שלא יוצא לך לפגוש - למי יש זמן להתעסק גם באומנות? איך בכלל מפנים את הראש לזה?

    ואז במקרה הגיעה הופעה אינטימית אחת של זמרת ישראלית אחת. 4 טקסטים כתבתי ומסרתי לה. שיר אחד היא אהבה, ומרגע שההזדמנות לראות חלום שלי מוגשם הפכה לסבירה ביותר, זה התחיל לאט לאט לחלחל פנימה.

    כל כך התגעגעתי אליה. לתשוקה היפה הזאת, לרצות ליצור.

    היום אלה בעיקר שירים, היכרויות חדשות עם יוצרים (בעיקר יוצרות) מתחום המוזיקה. אין לי הרבה שירים בשרוול. החלום הזה לראות שיר מולחן תמיד היה בתיאוריה, בכאילו.

    אבל אתמול השלמתי שני שירים כל כך בקלות. וכבר רעב ליצור את הבא, אפילו שאין עדיין התחלה בראש.

    ופתאום גם חלומות ישנים מתעוררים. כמו החלום להוציא ספר ילדים. רעיון סיפורי כבר יש, חידוש הקשר עם מאיירת חמודה וכשרונית ביותר שאנחנו מכירים מהתואר הראשון גם יש. אפשר לצאת לדרך גם עם זה.

    ורק לפני חודש ידידה אחרת הציעה לעשות עסק לכתיבת ברכות יומולדת מיוחדות. אני בחלק של כתיבה והיא בקטע של עיצוב. ופתאום...גם זה כבר לא נראה הזוי כמו שחשבתי.

    התשוקה חזרה, ואז מה עושים עם הזמן? העומס הזה הוא רצחני. להספיק הכל, להתקדם בעבודה, להצליח בלימודים, לכתוב ועוד לנסות להשאיר זמן לחברים. כי אחרת תאבד גם אותם.

    אם הייתי מקבל עכשיו משאלה הייתי מבקש לעצור את השעון לגמרי לחצי שנה. בחצי שנה הזאת הייתי כותב את טקסט הספר, הייתי מסיים עשרות שירים, מהדק עוד איזה שיתוף פעולה אומנותי. ואז...בבקשה. שהזמן יימשך.

    בינתיים מצליח לתמרן, אבל מרגיש שאני נע מהר יותר משהגוף מסוגל. וכמה זה עוד יכול להמשיך ככה?

    כל רגע בחיים הוא מכשול חדש. ויתרתי על זוגיות ומצאתי תשוקה מחודשת ליצור. מצאתי את התשוקה ונתקלתי בקיר הברזל של הזמן. אני רוצה לראות יצירה שלי מוגשמת, נולדת אל מול הקהל, ואחר כך - שהשעון יאכל אותי חי. כבר היום הוא נוגס חזק.

    ''

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אם הייתי מקבל עכשיו משאלה הייתי מבקש לעצור את השעון לגמרי לחצי שנה. בחצי שנה הזאת הייתי כותב את טקסט הספר, הייתי מסיים עשרות שירים, מהדק עוד איזה שיתוף פעולה אומנותי. ואז...בבקשה. שהזמן יימשך. יש לנו אותה משאלה!!!!!!!
      איזו תשוקה נהדרת לחיים.....
        3/4/11 16:48:
      יקירי, כמה כייף שאתה חוזר לעצמך ומגלה את עצמך מחדש :) העניין הוא רק לסדר את הזמן ולתעדף דברים... לוקח זמן, אבל יהיה בסדר :) גאה בך :)
        3/4/11 00:37:

      בוריסי...כוכב בבוקר. בינתיים נשיקה על היצירה.

      בטח על התשוקה המתחדשת.

      ותרשה לי ממרום גילי "הצעיר ":) אתה רק בן 26.

      תן לגרגירי החול לרדת לאט. לאט.

      וששום דבר לא יאכל אותך. תטרופ אתה

      כל מה שתרצה.

      יש לנו בבית סטיקר על המקרר:

      כל שנבקש יתממש.

      מאחלת. מכל הלב.

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין