לא קופץ כ"כ מהר לעגלת הקפה. מעדיף לשבת על ספסל ממול ולהתבונן קצת. גברים ונשים שנדמה שתמיד היו פה במעין מועדון סגור. עוברי אורח לרגע באים, שותים וממשיכים בחייהם תוהים על מה המהומה הגדולה. בהתבוננות ראשונית זה כמו כוורת. זמזום אינסופי ואי סדר. מי שמכיר קצת ויודע איפה להסתכל, יודע שלכל דבורה יש תפקיד והכוורת ככלל זה אחד המקומות הסדורים ביותר בעולם.

הקפה חסר לי בעיקר בלילות הארוכים. אותן שעות של כתיבה וקריאה, פלירטוט וקריצה, שמחה ועצבות, תקווה וייאוש.

אותו דבר שהיה כ"כ טוב ונעים ואיכשהו הפך את עורו ונהיה רע ואפל וייצרי ושואב.

אני במקום אחר עכשיו - - מפוכח, בוגר, מבין את מה שלא הבנתי אז, ובעיקר שלם יותר.