כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    היינו העתיד

    0 תגובות   יום ראשון, 3/4/11, 12:02

     

    ''

    הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת רומן חדש בסדרת "מקור" לפרוזה ישראלית עכשווית, בעריכת דנה אולמרט

     

    היינו העתיד

    מאת

    יעל נאמן

     

    (216 עמ', 88 שקל)

     

    "את הסיפור שלנו סיפרנו לעצמנו כל הזמן. בכפייתיות. בעל פה. לפעמים התעייפנו עוד לפני שהתחלנו ובכל זאת סיפרנו במשך שעות. הקשבנו רוב קשב אחד לשני, כי בכל ערב בו סופר הסיפור, התחוורו לנו פרטים חדשים, גם שנים רבות אחרי שכבר לא היינו שם."

     

    "היינו העתיד" הוא יצירה חריגה בנוף הספרות המקומית: רומן אוטוביוגרפי שנון ואירוני המשלב בתוכו מבט מרתק על תולדות קיבוץ יחיעם ודו"ח נוקב על ילדות בעולם אידיאולוגי המתפרק בהדרגה מאמונותיו הנוקשות. יעל נאמן, בת לאחת ממשפחות המייסדים של יחיעם, מפליאה לתאר בו את עולם ילדותה, ולהאיר באור ביקורתי ורווי הומור את ההתרחשויות, הדמויות, החוקים והכללים שעיצבו אותו.

     

    "חיינו ביקומים מקבילים – המבוגרים והילדים. כל יקום ובעיותיו. כל יקום וצרותיו. לא מעמיסים על ילדים בכי, או סיוטי שואה של מבוגרים, וגם לא ההפך. לא הסגרנו כלום. אמרנו: הלשנות לא יֵצאו מאיתנו. הורינו לא ידעו על חיינו דבר, ואנחנו לא ידענו כלום על חייהם."

     

    כתיבתה הייחודית של נאמן פועלת במרחב שנפער בין העולמות  – עולם המבוגרים האידיאליסטים ועולם הילדים שחוו על בשרם את הסדקים בשיטה – וממלאת אותו בזיכרונות ילדותה והתבגרותה הנשזרים בסיפורי "הוותיקים", מייסדי הקיבוץ. ונדמה כי על אף המרחק העקרוני והבלתי ניתן לגישור, גם המבוגרים וגם הילדים שותפים לאותו הדחף: לחזור ולספר לעצמם ולסובבים אותם את סיפורי התשתית שעיצבו את שגרת חייהם ואת זהותם.

     

    יעל נאמן (1960) נולדה וגדלה בקיבוץ יחיעם וחיה מגיל 20 בתל-אביב. למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וכיום היא עורכת ספרים וכותבת. פרסמה את ספר הנוער "יום שלישי הכתום" (עם עובד, 1998), "שמועות על אהבה" (כתום, 2004) וכן סיפורים ושירים בכתב העת "מטעם" בעריכת יצחק לאור. "היינו העתיד" הוא הרומן הראשון שלה.  

     

    התרשמותי: בשנים האחרונה אנחנו נחשפים ליצירות העוסקות בנושא הקיבוצי, מהלינה המשותפת, בתי הילדים והיחסים המורכבים בין ההורים לילדים. הספר "שירת הדשא" של נורית לשם עוסק בכעס של נשים על אמהותיהן, שלטענתן, בחרו עבורן את הלינה המשותפת. התערוכה של האוצרת טלי תמיד עוסק בלינה המשותפת, והסרט התיעודי "ילדי השמש" של התסריטאי רון גולדמן, אף הוא נוגע בבעייתיות של הלינה המשותפת והחיים בבתי הילדים.  ואני היום כאמא, קוראת את הספר ומשהו נחמץ בקרבי, כי הייתי מהאמהות "שבחרו" את הלינה המשותפת לבנותיי, כמו שאמו של בן-זוגי בחרה בעבורו וכך כל בני הדור המבוגר יותר, הדור המיוצג ב"ילדי השמש". גם בספר "היינו העתיד" של יעל נאמן, עוסק מערכת יחסים מורכבת של הורים-ילדים, מתוך מנקודת השקפה רטרוספקטיבית של ילדה שגדלה במשפחת מייסדים של קיבוץ יחיעם. הספר רווי ביטויים שמקבלים חיים, כמו; "[...] ואנחנו ילדי נרקיס..." (עמ' 84). בן זוגי הוא קבוצת אורן וכך, מזוהים מרבית בני הקיבוצים, השתייכות קבוצתית.  ועוד ציטוט מרגש הוא " בשעת מנוחת הצהריים הכפויה, בין אחת לשלוש, איבדנו את הסבלנות. ראינו את המטפלות כסוהרות בלבד, וריחמנו על עצמנו בתוך המיטות." (עמ' 122) . ואני מרחמת בדיעבד על בנותיי.

    נהניתי מהספר, הוא כתוב בדיוק כמו שצריכים להיות כתובים זיכרונות, שיניות ואירוניה המשלבים מבט רטרוספקטיבי על קיבוץ יחיעם ועל הילדות בצורת חיים אידיאולוגית שהתפרקה, ואינה עוד. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל