לבחור.

כל יום הוא הבחירה שלנו, מה שקורה, מה שיקרה ומה שקרה.

אני מאמין שהמציאות היא מה שקורה, הבחירה היא הדרך שלנו לראות את זה.

אני עושה את פעולות היום יום, איך אני מתייחס אליהן זאת הבעיה האמיתית ולא הפעולות.

אם שירי מבקשת ממני לשטוף כלים, אני אשטוף אותם, אבל מה שיקרה בראש שלי, זאת הבחירה שלי.

אם בחרתי לראות שהיא שולטת בי, או קובעת לי מה לעשות בזמן הפנוי שלי, או אולי, שהיא לא רואה אותי בכלל ורק עסוקה במה שעושה לה טוב. כל אלה הם הפירושים שלי לבקשה שלה ולמציאות.

באותה המידה יש את הצדדים החיוביים לעניין, אני עוזר במטלות הבית, אני עושה את שירי מאושרת, כי המטבח נראה טוב והכלים שטופים, זה מרגיע לשטוף כלים כי אני יכול לחשוב על דברים אחרים בזמן שהידיים עובדות ובטח יש עוד כמה כאלה.

את הכלים אני שוטף וזאת המציאות והמחשבות הן איך שאני רואה אותה, את המציאות.

למה אני בוחר לשטוף אותם זה כבר לא קשור למציאות. זה קשור לתפיסה שלי את עצמי מולי, את עצמי מול שירי, את עצמי מול הילדים ואת עצמי מול החברה. הם אלה שמניעים אותי לעשות דברים, לפחות במחשבות ובתפיסה שלי את המציאות.

כל יום יש לנו הרבה אופציות מול העיניים, ועדיין, אנחנו בד"כ נשארים בדבר הקבוע, הרגיל, שהוא גם הבטוח והנוח כי אנחנו מכירים אותו, בין אם הוא רע לנו ובין אם טוב לנו.

מתי מגיע השינוי אם בכלל? כשיש משבר.

אני שניתי הרגלים סביב המוות של האחים שלי, בין אם טובים ובין אם רעים. המשבר עזר לי לצאת מאזור הנוחות שלי לטובת עשייה ושינוי.

ביום יום קשה לי לראות שיש לי עוד אפשרויות, והתירוצים הרבים שמסביב עוזרים ומצדיקים: שירי, פרנסה, 3 ילדים, בית, מכוניות, מה יחשבו עלי, הפחד משינויים ובטח יש עוד כמה תירוצים אמיתיים וסיבות אמיתיות ששכחתי לציין.

ועדיין, התירוצים הם הבחירה שלי, הם האפשרויות שאני שם על עצמי, הם המפלט שלי מלהתמודד עם השינוי והיציאה מאזור הנוחות.

הרי המציאות עדיין מתרחשת, הימים עוברים והעגלה נוסעת, ושק התירוצים רק הולך וגדל.

אני בקושי רוכב על האופניים כי אני עושה דברים אחרים, זאת המציאות.

המחשבה שיש לי בראש היא, שאני לא רוכב כי בבוקר ואחה"צ צריך לעזור לשירי עם הילדים, בשבת אני צריך להיות עם הילדים, בשישי אני עובד ובגלל כל אלה אני לא רוכב. כמה אחריות הפלתי על שירי והילדים כדי שלי יהיה יותר נוח עם עצמי כביכול.

והמציאות היא, שאני כמעט לא רוכב כי ככה בחרתי. כי אני בוחר ורוצה להיות קודם אבא לילדים ובעל לשירי, כי בוחר לעבוד בשישי על פני לרכב בשישי וכי ככה אני, ערן, בחרתי.

מה שאני רוצה לעשות הוא, לשנות הוא את הראייה שלי, לא את המציאות, היא נתונה.

כי אני מבין שאני בוחר איך לראות כל דבר שקורה לי בחיים, ומכאן, אני יכול להיות גמיש יותר למציאות האמיתית והיומיומית, ולראות שיש עוד אופציות לאותו מצב, ומכאן, אני יכול לבחור דרכים אחרות, במקום הדרך הרגילה והקבועה, ומכאן, אני יכול לשנות את המציאות שלי ואת התוצאות שהובילו אותי לאיפה שאני נמצא היום.

זה נכון לזוגיות, זה נכון להורות, זה נכון לכסף, זה נכון בכל גיל בכל מקום ולכל דבר.

זה נכון לי.