השבוע עקבתי אחרי התכנית של מיכל דליות שעוסקת בזוגות גרושים וחוסר תקשורת או הסתה נגד אחד מההורים ומכאן ההשלכות על הילדים. התוכנית מעניינת ואכן מציגה דילמות מהחיים, אך אותי תפסה יותר המילה שמיכל דליות עדיין משתמשת בימים אלו והיא "אמא חורגת" האם לא הגיעה הזמן לשנות את ההגדרה האיומה הזאת שמתאימה יותר לתקופה שלפני 900 שנה ואף מתעצמת עקב סיפורי "האחים גרים", אשר הושפעו מן הרומנטיקה שסחפה את אירופה בראשית המאה התשע-עשרה. "האחים גרים" טרחו לאסוף ולחקור את סיפורי העם והמעשיות שעברו מפה לאוזן בעיירות ובכפרים של מרכז אירופה. הם ליקטו המון אגדות וסיפורים שיש בהן לעיתים גם תיאורי אימה ואכזריות והגישו אותם בספרים בדיוק כפי שנרשמו מפי המספרים, ומאז ועד היום סיפורים כמו "כיפה אדומה", "סינדרלה", "שילגיה ושבעת הגמדים" ושאר אגדות, הפכו לחלק נכבד מן ההווי ומן התשתית התרבותית של ילדינו. מאחר ובאותן תקופות הכוונה ל"אם חורגת" לא הייתה לאמהות גרושות כי לא היה מקובל בזמנו להיות גרושה. אישה גרושה, נחשבה אז לאישה מופקרת, מנודה, מסכנה ונטולת זכויות. מכאן שההגדרה לאם חורגת היא אשתו של האב וילדיו אינם ילדיה והם גרים יחד כולם תחת קורת גג אחת. כאשר רוב הגברים שנישאו בשנית היו אלמנים (נשים רבות אז לא עמדו בייסורי הלידה) מכאן שאמא חורגת התאימה לאותה תקופה. לפיכך הואיל ומדובר במספר מרשים מאוד של אמהות ואבות חורגים וכיום על פי נתונים כשליש מהנישואים מסתיימים בגירושין והעובדה שכל ילד מתוך ארבעה ילדים בישראל גדל בכל מיני סוגים של משפחות כמו משפחות חד הוריות גרושים, גרושות ולהט"ביות (לסביות, הומוסקסואליות, טרנסקסואלי וביסקסואלי) . מסבירה את הצורך בהחלפת ההגדרה מ"אמא חורגת" אולי לאישתו של אבא שלי או לבעלה של אימי-כינוי זה לא נשמע פשוט וטוב יותר? יתר על כן, שאשתו השניה או השלישית איננה אמו של הילד, רצוי להשאיר את התואר להורים הראשונים (או הביולוגיים) אשר להם יש את האחריות על ילדיהם ועל חינוכם. בנוסף ברצוני לומר, שלהגדרה "אמא חורגת" יש קונוטציה מאוד שלילית. אני לא חושבת שהנשים או הגברים שנישאים לבן זוג או בת זוג עם ילדים מתייחסים בצורה שלילית אל הילדים. פעמים רבות הילדים נהנים מדמות נוספת (במידה ואין הסתה) שיכולה לתרום לחיים שלהם ואולי אף להעצימם. יתרה מזו בני הזוג אינם צריכים להחליף את תפקידי האם או האב, מאחר ולילדים יש אמא ואבא והם הם ההורים. |