לכשהייתי נכנס לבית אבי הייתי מוציא כיפה מכיסי ומניח על רעמת דעתי וראשי מחשבת נער פרועה מנסה שתכסה בה ותהסה ושאלה אחת מבליחה יוצאת לדרכה במנוסה ולא יצאתי בתשובה אבי עטרת ראשי היה מתעטף בטלית לבנה צחורה שזורה כסף וזהב וציצית שמיים כחולים היו נשקפים ודגלים התקועים בפתחי הבתים מבשרים בו עצמאות. תקע יתדות לעצמו ועצמאותו בתוכי נושא דבריו בנועם בהגות בסוף הדברים בוחן אם נרקעו במהותי ונותרו צרופים "דבריך יהיו בנחת נאמרים" היה חוזר ומדגיש כמו חשש שהדגל יעוף קח את האגרת תשנן "מוסר אביך תורת אמך" "תפשפש במעשיך בבקר ובערב" והייתי מפשפש משנן בבטחונו מחפש בנאמנות ספק ולא הייתי מתאפק לנסותו בדגלונים קטנים שהרוח תניף בבית אבי האויר עמד מלכת בדברו נשף אבי ברצותו ברצונו היה נע הרוח נד ונושב הרהורים קדושים וחוזר הייתי אליו ושאלה דין נדונים מעלות הקדושים נדרשים והוא דרשים הימים הנוראים על העקדה ואלוהים שמיים ובקיעים להיכן היו המבטים אז מופנים היה מחליק בזקנו ועינייו תלויות בשאלה מורמות לתקרה קורעות קירות ונגלים השמיים לעינייו נער הייתי בטוח ומאמין שאלוהים יחד עם משלחת שרפים עכשיו ירדו וינהלו עימו דו שיח ברוח הדברים הקדושים ימי נעוריי היות שראיתי כנפיים מלאכיו הלבנים שבים בי ונעורים באים ועפים נשאתי בתרמלי לצד אגדות ופיות ותפילות על יד ימיני http://cafe.themarker.com/post/1739265/ |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אדם,
ציירת בתיאורים נפלאים את דמות האב,
את הדו-שיח בין אב-בן
ואת השיח הפנימי של כל אחד מהם.
בתיאורים יש רוח של טוהר וקדושה
ויחד עם זה רוח של הרהורים ושאלות
שאלות שאין עליהן תשובות.
דבי
תודה על תשומת ה
יפה כתבת, אדם. מהיכן לקחת את הביטוי ותפילות על יד ימיני?
עגנון בסיפורו הנפלא- מזל דגים- קרא לתפילין תפילה.