מוחמד א-דורא, הילד העזתי שהפך לסמל האינתיפאדה, לא נורה על ידי חיילי צה"ל. תחקיר מעמיק שעשתה רשת שידור צרפתית, חשף את התרמית של מפיצי הבדותא, והוכיח באופן חד-משמעי, שהחיילים הישראלים לא היו יכולים לפגוע בילד, ולכן הוא נפגע — אם אכן הוא נפגע — על ידי השוטרים העזתיים שירו לעבר חיילי הצבא הישראלי. האם הגילוי הזה מעניין מישהו? האם הבול המיוחד שהונפק לזכרו של הילד, נגנז בעקבות הגילוי? האם שמה של הככר המרכזית בקהיר שהוסב לשם "ככר א-דורא", שינה את שמו? האם יש מישהו שבכלל מודע לתרמית הפלשתינאית? כוחה של תעמולה, הוא באפקט המיידי שלה. הרושם הראשוני הוא זה הקובע, ומה שמתחולל לאחר מכן, הרבה פחות משמעותי. לא ניתן "לתקן" תעמולה שקרית, זמן רב לאחר שנתקבעה בדעת הקהל. גורלו של א-דורא לא מעניין איש, אבל כולם "יודעים" שחיילים ישראלים יורים בילדים קטנים, בדם קר, בלי רחמים. זה מה שנותר בתודעה ואין אפשרות כמעט לעקור את זה. הטעות החמורה היא כמובן, ההודאה הישראלית הראשונית כי היא אחראית לירי. לו היתה נערכת בשעתו אותה בדיקה שביצעו הצרפתים, ניתן היה לתקן את הרושם. אך זה לא נעשה וכל מה שקרה לאחר מכן, כבר אינו משמעותי. לכן, הודאתו הפומבית של השופט ריצ´רד גולדסטון, כי טעה בדו"ח החמור שפירסם על מבצע "עופרת יצוקה", כבר אינו מעניין איש. ספק אם כלי תקשורת בעולם, בכלל התייחסו למאמרו של גולדסטון ב"וושינגטון פוסט", בוודאי על רקע החדשות הסוערות מרחבי העולם הערבי. מה שבמדינת ישראל הוא כותרות ראשיות, ספק אם הוא מופיע אפילו בשולי החדשות בעיתונות העולם. בתודעת העולם נקבע כי חיילי הצבא הישראלי הם פושעי מלחמה, טובחי ילדים, ואין זה משנה מה יאמר השופט הלא-נכבד, כמעט שנה וחצי לאחר מכן. צריך אמנם אומץ לקום ולהכות על חטא, אבל את ההכאה הזו צריך היה מר גולדסטון לעשות בפורום נכבד יותר, מאשר מאמר בעיתון. לו היה מכנס מסיבת עיתונאים במרכז האו"ם בניו-יורק, מקביל לכינוס דומה שערך בעת פרסום הדו"ח, אזי היה בכך אולי מעין "תשובת המשקל", לעלילת הדם השקרית שפירסם בשעתו. אבל גולדסטון, גם לאחר ההודאה בטעות, עדיין מטעה את העולם. כיוון שאין לחשוד בו בחוסר תבונה מופלג, הרי כל הנימוקים שנימק את חרטתו מהדו"ח, אינם שווים את הנייר עליו נכתבו. מה נודע לשופט הדרום אפריקאי, שהוא לא ידע קודם לכן? בדו"ח המקורי נקבע כי הצבא הישראלי הפגיז במכוון ריכוזי אוכלוסייה, ובכך ביצע פשעי מלחמה ו"פשעים נגד האנושות". פשעי החמאס שנמשכו לאורך שמונה שנים בהם ירו אנשיו — ועדיין יורים עד עצם היום הזה — כנגד ריכוזי אוכלוסייה במטרה להרוג אזרחים, נדחקו לשולי הדו"ח, כאילו ומדובר באיזה פרט לא חשוב כל כך. גם אם ממשלת ישראל הרשמית לא שיתפה פעולה עם חברי הוועדה, היא קיבלה לידיה את כל החומר שביקשה, מגורמים אחרים, אבל הדו"ח התבסס על עדויות אנשי החמאס שאמינותם "ידועה", וכן דו"חות של ארגונים אנטי ישראלים מכל סוג שהוא. פתאום גילה גולדסטון, שגם החמאס עשה אי-אלו פשעים. פתאום התברר לו שאנשי החמאס אף הם פושעי מלחמה, וכי הם השתמשו באזרחים כבני ערובה, מול התגובה הישראלית. לפתע הוא גילה שהצבא הישראלי לא ירה במכוון נגד אזרחים, וגם אם נפלו טעויות פה ושם שעלו בחיי אזרחים, הם נחקרו עד תום על ידי הצבא הישראלי והוסקו מסקנות מתבקשות. גם במאמר "התשובה" שלו, לא הסביר השופט המלומד, כיצד הסכים לקבל מינוי מגוף אנטי-יהודי אנטישמי, כמו "המועצה לזכויות האדם" של האו"ם? איך זה קיבל מינוי מגוף שבין חבריו המרכזיים, היו אבירי זכויות אדם דוגמת מועמר קדאפי הלובי, בשאר אסד הסורי, הסינים והרוסים ועוד כל מיני מדינות המצטיינות בשמירה על זכויות האדם, ואוהבות אותו בעיקר כאשר הוא מת... זה היה הפשע הראשון של גולדסטון, כאשר הסכים לקבל מינוי מגוף אנטישמי מובהק, שכל מטרתו היתה להוציא מסמך של עלילת-דם בדויה. גולדסטון נבחר על ידי גוף זה, דווקא בשל היותו יהודי, כדי שהדו"ח שיפרסם נגד ישראל, יהיה אמין יותר בעיני העולם, ולא ניתן יהיה להאשים אותו באנטישמיות. ביודעין הפך השופט הדרום-אפריקאי, לכלי שרת בידי מדינות החפצות לראות את מדינת ישראל נמחקת מעל מפת העולם, כאשר יהדותו והמוניטין המשפטי שלו נוצלו כדי ללבות את האנטישמיות בעולם כולו. לא ברור מה חשב גולדסטון, כאשר הסכים לקבל את המינוי. לא ידוע גם כיצד ידעו מראש אלו שבחרו בו לעמוד בראש הוועדה, כי הוא אכן יצדיק את התקוות שתלו בו. מדוע הם לא חששו פן שורשיו היהודיים יציקו לו קודם שיפרסם כתב-אישום אנטישמי מובהק ושקרי בעליל? אולי הם מכירים קצת את ההיסטוריה היהודית, ויודעים כי תמיד היו אלו יהודים משומדים או פורקי-עול, שהסיתו את הפריצים המקומיים, או את הקיסרים, המלכים והצארים, נגד בני עמם. בכל עלילה בדויה והזויה שעברו היהודים במהלך ההיסטוריה, צריך היה לחפש את היהודי "התורן", שהיה שותף באותה הסתה פרועה. זו אולי הסיבה, שמכל המשפטנים האנטי ישראלים בעולם — ויש כאלו למכביר — נבחר לתפקיד דווקא שופט יהודי. קצת באיחור גילה גולדסטון, כי יהודי העולם אינם מוכנים לקבל את עלילת הדם שלו לאחר שהוחרם בכל קהילה יהודית ברחבי העולם, ולכן החליט לפרסם מאמר שולי, לא חשוב, ולהתנצל. זו אינה חרטה אמיתית. אין בכך תיקון אפילו לא מזערי, לנזק האדיר שחולל הדו"ח. רגשי האנטישמיות שחולל בעולם כולו, כמו גם הנזק שגרם ביכולת הצבא הישראלי לפעול נגד חבורות הרוצחים מעזה, בלתי ניתן לתיקון. מי שסבור כי בעולם יתרגשו מחרטתו של גולדסטון, מוזמן לקרוא את תגובותיהם של הארגונים הישראלים שהזינו את הדו"ח בדיווחיהם השקריים. איש מאנשי הארגונים הללו, אינו מצטרף לחרטה, וכולם ממשיכים להניף אצבע מאשימה לצבא הישראלי, האחראי הבלעדי להרג אזרחים. אין כל סיבה שבעולם "הנאור" יהיו יותר "ציונים" מאשר ארגוני זכויות האדם הישראלים, שכמו גולדסטון היהודי, משמשים אף הם כלי שרת בידי האנטישמיים בכל רחבי העולם. |