פוסט 10 מתוך 12

מחפשת את מר גודבאר (1978)

מורה אפורה ושקטה ביום, מחפשת גברים למטרות מין בלילה, בברים אפלים בכדי להגשים פנטזיות. ריצ'ארד ברוקס, במאי ותסריטאי מעולה שביים וכתב סרטים רבים וטובים (חתולה על גג פח לוהט, ציפור הנעורים המתוקה, אלמר גנטרי, לורד ג'ים) ביים את הדרמה המצויינת הזאת שנותנת לדיאן קיטון, אחת השחקניות הגדולות של הוליווד, להגיש משחק דרמטי מעולה, וקיטון שזוהתה לפני זה בעיקר בתפקידים חביבים בקומדיות של וודי אלן (אך גם לא נשכח לה את תפקידיה המעולה בסרטי הסנדק שם היא קצת נעלמה לצידם של פאצ'ינו, ברנדו ודה נירו) נותנת הופעה דרמטית כובשת, נוגעת ורבת עוצמה, ומכאן ואילך היא החלה להופיע בעיקר בתפקידים דרמטיים מרשימים (המתופפת הקטנה, אדומים, גברת סופל, ימים אחרונים של אהבה, פשעים שבלב). לצידה של דיטון מופיע בתפקידו הקולנועי הראשון הגדול, ריצ'ארד גיר הצעיר בסרט שנתן לו חשיפה גדולה מאוד והוביל אותו להיות כוכב על (קצין וג'נטלמן, ימים ברקיע, ג'יגולו אמריקאי, אישה יפה ועוד המון המון), תמצאו כאן גם את טום ברנג'ר גם הוא באחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע (וברנג'ר יהפוך לכוכב בשנות ה- 80 עם הופעות בסרטים פלאטון, ליגה לאומית, החברים של אלכס, זר שומר עלי, נבגד, ללא מעצורים, רומן עם המאפיה, אדי והמשוטטים), את טיוסדי ווילד היפיפיה המגישה כאן תפקיד דרמטי מעולה אולי הטוב שבקריירה שלה ווילד כיכבה בכמה סרטים מוצלחים בהם גנב לצידו של ג'יימס קאן, הנער מסינסינטי לצידו של מקווין, היו זמנים באמריקה של סרג'יו ליאונה) וגם תמצאו כאן את ריצ'ארד קלי הוותיק, שחקן מישנה טוב שהופיע באין ספור סרטים בקולנוע ובטלוויזיה (מעל 130 סרטים מאז תחילת שנות ה- 50 ועד סוף שנות ה- 90).

הנהג (1978)

סרטו השני כבמאי של התסריטאי/במאי וולטר היל, שכתב וביים בעיקר סרטי פעולה מקצועיים, נטול אפקטים ומלאי אקשן קשוח וגם הומור, ומבין סרטיו המופרסמים ביותר תמצאו את 48 שעות, רחובות לוהטים, גברים במבחן, מפגש לוהט ו- חבורת הלוחמים. נהג להשכיר המתמחה במתן שירותי נהיגה לאלו הבורחים מהחוק בזמן ביצוע שוד, ושוטר קשוח המבקש לתפוס אותו ומנסה לעשות הכל בכדי ללכוד את הנהג המצליח לברוח ממנו כל פעם מחדש. סרט פעולה עשוי היטב, מטובל במרדפי מכוניות מלהיבים ובאקשן טוב, מהטובים והמפורסמים של שנות ה- 70. בתפקידים הראשיים תמצאו את ריאל אוניל (ריאל כאן מופיע באחד מתפקידי הקולנוע האחרונים המוצלחים בקריירה שלו שהתרסקה בשנות ה-70 וחבל הוא שחקן לא רע בכלל), את ברוס דרן הנפלא (שחקן מישנה אדיר המופיע מאז תחילת שנות ה- 60 באין ספור תפקידי מישנה בולטים בהם תמצאו אותו בסרטים השיבה הביתה לצד ג'ין פונדה ו- ג'ון וויאט, הם יורים גם בסוסים בו כיכב לצד גי'ן פונדה, גסטפי הגדול בו כיכב לצד רוברט רדפורד ו- מיה פארו, היורשת סרטו האחרון של היצ'קוק ועוד רבים סך הכל עד היום כיכב דרן ביותר מ- 130 תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה, ביתו היא השחקנית לורה דרן הזכורה מהסרטים לב פראי, פארק היורה, שושנת פרא, קטיפה כחולה ואחרים) ו- איזבלה אדג'אני השחקנים הצרפתיה היפיפה מהבולטות שבשחקניות של הקולנוע הצרפתי (קיץ קטלני, המלכה מארגו, רכבת תחתית, יום החצאית, זרה בעיר, בארוקו, הדייר ועוד רבים) 

עולם המערב (1973)

אני ארשום קודם כל על מה הסרט, ואחר כך ארשום מי כתב את התסריט ותגידו לי אם זה אומר לכם משהו. פארק שנבנה במיוחד לחופשות לעשירים, מספק פנטזיה של הרפתקאות. הבעיות מתחילות כאשר המחשבים יוצאים מכלל שליטה ורובוטים שנראים כמו קאובויים אמיתיים משליטים טרור באלו שבאו לבקר. עכשיו זה לא מזכיר לכם את העלילה של פארק היורה רק בלי האפקטים המיוחדים, אז זהו שזה מזכיר מאוד ומי שאחראי על התסריט וגם על הבימוי הוא סופר רבי המכר מייקל קרייטון שגם כתב את הספר וגם את התסריט לסרטו שובר הקופות של ספילברג פארק היורה (אגב קרייטון כתב תסריטים וספרים רבים בהם שמש עולה, חשיפה, קונגו, זרע אנדרומדה, ספרה) . מדובר במותחן מדע בדיוני מרתק על מכונות נגד בני אדם, ז'אנר פופולרי מאוד בו נאלצים בני האנוש להתמודד עם מפלצות/מכונות/אימת הטבע וחיות אימתניות (לדוגמא בסרטים דואל, פארק היורה, מלתעות, פחד עד מוות ועוד רבים וטובים). לדעתי מדובר בסרט מותח ועשוי היטב, הסרט זכה אגב להצלחה גדולה והחזיר לרגע את הקריירה הדועכת של יול ברינר לתודעה, וזהו אחד הסרטים היחידים בקריירה שלו שהוא מגלם את האיש הרע (בסרט מגלם ברינר את דמות הקאובוי/רובוט שיצא מכלל שליטה). לצידו של ברינר מופיעים ריצ'ארד בנג'מין (שחקן בשנות -70 ו-80 ובעיקר במאי בשלושים השנים האחרונים שביים בין היתר את הסרטים עיר לוהטת, שתולים באמריקה, בתולות הים, כלה מכוכב אחר, זהירות הבית מתפרק) ו- ג'יימס ברולין (שחקן טלוויזיה ובעלה של ברברה סטרייסנד).בשנת 76 יצא סרט המשך מוצלח פחות עם ברינר ולצידו פיטר פונדה ולסרט קראו עולם המחר.

רסיסי חיים (1970)

שיתוף הפעולה הראשון מתוך חמש בין השחקן האגדי ג'ק ניקולסון לבין הבמאי המרתק אך בעייתי בוב רפלסון (הארבעה האחרים הם: מלך האיים, הדוור מצלצל פעמיים, הצרות עם נשים ו- דם ויין), מרתק מיכוון שמצד אחד הוא ביים כמה סרטים מעולים בעיקר אלו בהם כיכב ניקולסון (להוציא את הצרות עם נשים שהוא סרט גרוע שבכלל ולא הופץ בקולנועים בשל רמתו הנמוכה), בהם הוא התגלה כיוצר מיוחד, רגיש ומגוון אך מצד שני מעבר לסרט ברובייקר בכיכובו של רדפורד, אין לרפלסון קריירה רצינית, הוא ביים כמה סרטים לא מוצלחים (חטוף, מסע אל הרי הירח, מועדון השרירים (בו כיכב שוורצנגר) ועוד כמה דברים לטלוויזיה) שהפכו את הקריירה שלו למוחמצת ומפוספסת. בקשר לסרט הזה מדובר בדרמה מצויינת מהטובות שנעשו לטעמי ולדעת מבקרים רבים בשנות ה- 70, הסרט עוקב אחר צעיר מרדן, בן למשפחת עשירים, שוויתר על קריירה מפוארת כנגן פסנתר, ומוצא עצמו עובד בחברת נפט, מכור לטיפה המרה, ואינו מצליח להתחייב לחברתו. כאשר הוא נקרה למיטת חוליו של אביו, הוא נאלץ להתמודד עם עצמו, עם משפחתו, עם עברו וגם עם עתידו. הבימוי הרגיש של רפלסון, המביים דרמה משפחתית רגישה ונוגעת, סרט רב עוצמה ומתפרץ ולצד הבימוי המעולה של רפלסון זהו ג'ק ניקולסון המגיש כאן הופעה מצויינת, באחד מתפקידיו הראשונים הטובים ביותר, וניקולסון נותן כאן הופעה מרגשת ועוצמתית. הסרט זכה להצלחה ונתן לניקולסון את המועמדות השניה שלו לאוסקר. לצד ניקולסון מופיעים קארן בלאק (שחקנית שהופיעה בכמה סרטים בולטים בשנות ה- 70 וה- 80 בהם רחובות זועמים, אדם בעקבות גורלו, נשוויל, גסטבי הגדול, היורשת ובסך הכל עד היום כיכב ביותר מ- 180 סרטי קולנוע וטלוויזיה), סאלי סטרטרס (שזכורה בעיקר כבתו של ארצ'י בנקר בסדרה המפורסמת הכל נשאר במשפחה) וראלף וויאט (שחקן מישנה וותיק בכיכב בעשרות סרטים ותוכניות טלוויזיה שונות). הסרט היה מועמד ל- 4 פרסי אוסקר ול- 4 פרסי גלובוס הזהב וקארן באלק זכתה בפרס גלובוס הזהב על משחקה בסרט.

רוז (1979)

זמרת רוק מצליחה מנסה להתמודד עם התמכרותה לסמים ולאלכוהול, עם בעיות מקצועיות ועם הלחצים שבהופעות והלחצים של המנהל שלה. את הדרמה המוזיקלית האוטוביוגרפית הזאת ביים מארק ריידל, במאי מוכשר שביים כמה סרטים מצויינים (האגם המוזהב המצויין בכיכובים של ג'ין והנרי פונדה וקתרין הפבורן, סינדרלה ליברטי הדרמה הרומנטית המקסימה עם ג'יימס קאן ומרשה מייסון, אתמול היום ולנצח עם בט מידלר וג'יימס קאן) המביים כאן דרמה אוטוביוגרפית/מוזיקלת מרגשת וסוחפת, עשויה היטב, בט מידלר בתפקיד חייה, מגישה הופעה כריזמתית וחזקה, ומוכיחה שהיא מעבר לזמרת בחסר, שחקנית אופי נפלאה שיכולה לנוע היטב בתפקיד דרמטי עוצמתי (רוב תפקידיה של מידלר בקולנוע היו בסרטים קומיים בהם היחפן מבברלי הילס, הוקוס פוקוס, תמונות מהקניון, עסקים גדולים, הנוכל האוהבת והמאהבת, מועדון האקסיות), ורבים ראו בדמותה בסרט מקבילה לדמותה של הזמרת המפורסמת ג'ניס ג'ופלין. לצידה של מידלר מופיע השחקן הבריטי הדגול אלן בייטס המגיש כהרגלו משחק רב עוצמה (בייטס נחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע והתיאטרון הבריטי ומאחוריו שורה של תפקידים מעולים בסרטים זורבה היווני, מלך ליום אחד, הרחק מן ההמון הסוער, נשים אוהבות, אשה לא נשואה), השחקן הארי דין סטנטון (שחקן מישנה וותיק מאוד שמופיע מאז אמצע שנות ה- 50 באין ספור תפקידים שונים ועד היום כיכב ביותר מ- 170 תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה) ו- פרדריק פורסט (עוד שחקן מישנה וותיק המופיע מאז סוף שנות ה- 60 בשורה ארוכה של תפקידים שונים בעיקר תפקידי מישנה). הסרט זכה להצלחה והיה מועמד ל- 4 פרסי אוסקר ול- 4 פרסי גלובוס הזהב וזכה ב- 2 פרסי גלובוס הזהב בהם למידלר כשחקנית ולשיר הנושא.

קו הכסף (1976)

איש עסקים אפרורי נוסע ברכבת ומוצא עצמו מסובך בפרשיית רצח סבוכה ונס על חייו במטרה לנקות את שמו ולעצור רצח שאמור להתבצע. קומדית מתח שהייתה ללהיט גדול וחשיבותה כאן בדפי ההיסטוריה של שנות ה-70 נעוצה מעבר לכך שזוהי קומדית מתח מצויינת בגלל החיבור בין ג'ין ווילדר לריצ'ארד פריור, חיבור שהביא לכך שהשניים יהפכו לצמד קולנועי ויופיעו בעוד 3 סרטים (שגעון על תנאי ו- לא ראיתי לא שמעתי המוצלחים והמצחיקים מאוד ו- המליונר הזה הוא עני המיותר). ווילדר אחד הקומיקאים האהובים והטובים של שנות ה-70 (פרנקנשטין הצעיר, המפיקים, אוכפים לוהטים, צ'ארלי בממלכת השוקולד) ופריור הקומיקאי השחור הפרוע התחברו כאן בניצוץ של גאונות מיכוון שהם כל כך מתאימים יחד ומתואמים קומית שזה נדיר למצוא שילוב שכזה (שילובים כאלו הם נדירים למדי בהם אפשר למצוא את מתאו ולמון, ניומן ורדפורד ו- הופ וקרוסבי, אלו הצמדים הקולנועיים המוצלחים ביותר, ואני מדבר על שילובים שהם לא צמדים כמו מרטין ולואיס או לורד והארדי שהם היו ביחד הרבה ולצד כלום, אלה ממש שחקנים שלפני ואחרי ניהלו קריירה מצליחה, אך שיתוף פעולה עם שחקן אחר עשה להם טוב לקריירה). לצידם של ווילדר ופריור מופיעים ג'יל קלייברג (שחקנית נפלאה שבלטה בכמה סרטים בשנות ה- 70 ו- 80 אך נעלמה עם השנים בין הסרטים הבולטים בהם כיכבה תמצאו את להתחיל מחדש, אדוני השופטת, אשה לא נשואה), פטריק מק'הון (שחקן טלוויזיה וותיק שכיכב בלמעלה מ- 60 תפקידים בקולנוע וטלוויזיה), נד ביטי הנפלא (שחקן מישנה וותיק שכיכב ביותר מ- 150 תפקידים בעיקר בקולנוע בין היתר בסרטים גברים במלכודת, סופרמן,  רשת שידור, כל אנשי הנשיא, נשוויל, השופט רוי בין), ריצ'ארד קיל (מלתעות מסרטי ג'יימס בונד) ו- ריי וולסטון עוד שחקן מישנה וותיק מאוד שהופיע באין ספור תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה (מעל 145 תפקידים שונים בהם בסרטים העוקץ, נשקני טיפשון,  ו- הדירה). את הסרט ביים ארתור הילר, במאי מיומן שביים סרטים רבים וטובים בהם סיפור אהבה, בית חולים, לא ראיתי לא שמעתי, חתנים צמודים לדולר ו- איש למנשה.

הגביע הקדוש (1975)

הקומדיה הפרועה של מונטי פייטון, ואחד משני סרטי הקולנוע הטובים ביותר של החבורה (השני הוא בריאן כוכב עליון המופתי). מסעו של המלך ארתור אחר הגביע הקדוש. החבורה הפרועה הזאת, אולי הדבר המצחיק ביותר שייצא מאנגליה (חוץ מהמלון של פולטי אבל גם זה של ג'ון קליז אחד ממנהיגי החבורה) יצרה כאן פרודיה מטורפת, פרועה ומטורללת מלאה בבדיחות קרש מצד אחד, ומצד שני עמוסה בהברקות שנונות, סרט עם המון סצינות בלתי נשכחות (האבירים שאומרים ני), סרט שהוא סאטירה חברתית ודתית השמה ללעג את כולם. ג'ון קליז, אריק איידל, גרהם צ'אפמן, טרי גיליאם, טרי ג'ונס ו- מייקל פאלין כולם מבריקים בשלל הדמויות אותם הם מגלמים לאורך הסרט. הסרט זכה להצלחה גדולה מיד בצאתו לאקרנים ועם השנים הפך לאחד מסרטי הפולחן האהודים ביותר בעולם. מדובר בקומדיה מבריקה ומצחיקה עד דמעות שלא תשכחו ותחזרו לראות לפחות עוד 10 פעמים.

ניו יורק ניו יורק (1977)

נסיונו המרתק של מרטין סקורסזה, אחד מגדולי במאיה של הוליווד מאז אמצע שנות ה- 70 (החברה הטובים, השור הזועם, נהג מונית) ליצור סרט מוזיקלי. על רגע שנות ה- 40, סיפור אהבתם של נגן סקסופון וזמרת. סקורסזה ניסה ובאומץ רב יש לציין, ליצור סרט מוזיקלי שהוא הצדעה לתזמורות הביג בנד הגדולות, והמוצר שיצא לו כאן הוא סרט מרהיב ומרתק, מסוגנן ומרשים שנשען כאן על קטעי שירה מצויינים (בעיקר כאשר מדובר בלייזה מנלי), ובקטעי ניגון מלהיבים. שני השחקנים הראשיים, רוברט דה נירו, שחקנו הקבוע של סקורסזה באותם השנים, שלמד במיוחד לנגן על סקסופון לצורך מילוי תפקידו, ומגיש הופעה מצויינת, ו-לייזה מינלי באחד משולשת תפקידיה הנסבלים (קברט ו-ארתור הם השניים האחרים, שאר תפקידיה בקולנוע היו גרועים למדי) שהיא רקדנית וזמרת בחסד המגישה כאן את השירים באופן מעורר התפעלות כהרגלה (בעיקר בולט כאן השיר ניו יורק, ניו יורק שהפך ללהיט ענק מספר שנים לאחר מכן בביצועו של פרנק סינטרה שלקח את השיר והפך אותו להמנון). הסרט אגב לא זכה להצלחה כאשר יצא לאקרנים, והבמקרים לא כל כך ידעו איך לעכל את הסרט, אך עם השנים הוא זכה לתשבוחות והיום הוא נחשב לאחד משיאי הקריירה של סקורסזה, שעבר התמטטות עצבים לאחר סיום הסרט ובעקבות כשלונו היחסי בקופות (דה נירו אגב היה זה שתמך בו בתקופה הקשה ושיכנע אותו לביים את השור הזועם, הסרט שהחזיר אותו ובגדול שוב להצלחה ולהערכה). בכל אופן הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט המוזיקלי/קומי הטוב של השנה. אגב לטעמי מדובר בסרט מעולה, אומנם קצת ארוך, אבל עשוי היטב, מסוגנן להפליא, משופע בקטעי שירה וניגון מעולים, משוחק להפליא על ידי מינלי ודה נירו , מצולם היטב כמתמיד אצל סקורסזה ומבויים באהבה גדולה על ידי סקורסזה הגאון.

בארי לינדון (1975)

אחד מסרטיו האהודים של קובריק, וללא ספק גם אחד הטובים והשאפתניים ביותר בקריירה של אחד מגאוני הקולנוע שמאחוריו שורה של יצירות פאר קולנועיות מעוררות התפעלות (הניצוץ, ספרטקוס, מאטל ג'אקט, שבילי תהילה, התפוז המכני). עלייתו ונפילתו של בארי לינדון, מהמר ופלייבוי עריק מצבא הקיסר, בן לאיכרים השואף להתקדם בחיים ולתפוס מקום של כבוד באריסטוקרטיה. קובריק מביים ביד אמן של ממש, סרט שהוא כמו ציור או סינפוניה (ובאמת ברקע ישנם נעימות מפורסמות של באך, ויואלדי ומוצארט), הצילום מרהיב כתמיד אצל קובריק המשתמש כאן באדשות מיוחדות, ההפקה השאפתנית מרהיבה למדי, העריכה מהקוצעת כתמיד אצל קובריק, והשחקנים ברובם אינם מוכרים חוץ מהשחקן הראשי, ריאן אוניל, שחקן שהיה כוכב לכמה שנים ומופיע כאן ברשימה מספר פעמים (סיפור אהבה, מה נשמע דוק?, הנהג) המגיש אולי את משחקו הטוב ביותר בקריירה שלו. הסרט זכה להצלחה קופתית, אומנם לא גדולה אך מספיקה בכדי לא להפוך את ההפקה היקרה לכישלון. הסרט היה מועמד ל- 7 פרסי אוסקר וזכה ב- 4 (מוזיקה, תפאורה, צילום, תלבושות,).

סיפורו של אלוף (1979)

אחד הסרטים האהודים והזכורים בקולנוע האמריקאי, למרות שהסרט לא היה להיט ענק כשיצא, עם השנים הוא זכה לפופולריות גדולה מאוד בהקרנות טלוויזיוניות והפך לסרט פופולרי במיוחד. מלדורמה סוחטת דמעות אודות מתאגרף כושל, שמעולם לא הגיע לשיא בקריירת האיגרוף שלו, המגדל לבדו את בנו, לאחר שאישתו נטשה אותם. לאחר שהאישה חוזרת עם בעלה העשיר ומנסה להחזיר את בנה לחייה, מחליט האב השקוע בחובות לחזור לקרב איגרוף אחד שבסופו ייפרוש עם סכום כסף. אך האם גופו המזדקן יעמוד בקרב? אין אחד שלא ראה את הסרט ולא הזיל דמעה אחת (או מיליון) כאשר רואים את הילד הקטן צועק "אלוף, אלוף, אלוף, אלוף". פרנקו זפילרי, במאי מיומן ומוכשר שהתמחה בעיקר בבימוי אופרות וסרטי קולנוע אומנותיים, ביים כאן מלודרמה אפקטיבית, סוחטת דמעות, מרגשת ומלאת חן, והציב בתפקידים הראשיים את ג'ון וויאט (כוכב גדול בשנות ה- 70 שכיכב בין היתר בסרטים קאובוי של חצות, גברים במלכודת ו- השיבה הביתה, אגב למי שלא יודע הוא גם אביה של אנג'לינה ג'ולי), פיי דאנווי, אחת הכוכבות הגדולות של שנות ה- 60 וה-70 בקולנוע האמריקאי (בוני וקלייד, רשות שידור, השוד המושלם, צ'יינטאון, איש קטן גדול, המגדל הלוהט, שלושת ימי הקונדור), ג'ק וורדון, אחד משחקני המישנה הוותיקים והטובים של הקולנוע האמריקאי (וורדון כיכב בעשרות סרטים בהם מעתה ועד עולם, 12 המושבעים, סידורים אחרונים בדנוור, שמפו, כל אנשי הנשיא, רצח על הנילוס, השמיים יכולים לחכות, להיות שם, וצדק לכל) וכמובן את ריקי שרודר, הילד הבלונדיני המקסים ויפה התואר שריגש את כולנו, וזהו תפקידו הקולנועי הראשון, לפני שנשכח לשנים רבות עד שחזר שוב כשחקן טלוויזיה מוכשר למדי (יונה בודדה ו- 64 פרקים בסדרה NYPD). שרודר זכה בפרס גלובוס הזהב על משחקו המרגש. סרט אולי לא מענקי הסרטים של שנות ה- 70, אך בהחלט מלודרמה אפקטיבית, סוחטת דמעות ובלתי נשכחת שהפכה לאחד הסרטים הפופולרים בקולנוע האמריקאי, ואחד הסרטים המצוטטים ביותר (סצינת הסיום שכבר הזכרתי בה צועק שרודר "אלוף, אלוף, אלוף...".

הצגת הקולנוע האחרונה (1971)

אחד הסרטים הטובים והמפורסמים של שנות ה- 70. מבט נוסטלגי על עיירה קטנה בטקסס. הסרט מתמקד בשני חברים וחברתם היפיפיה, ביתו של עשיר העיירה, כאשר ברקע מתוארים החיים בעיירה הקטנה, והבריחה הגדולה לעבר הערים הגדולות, וכמובן התמימות, המין, שאיפות, אכזבות והצלחות. מי שביים את הסרט הזה שצולם בשחור לבן, הוא פיטר בוגדונוביץ' שנחשב לאחד מילדי הזהב של הוליווד בשנות ה-70 (במאי נהדר שעשה באמת ובתמים כמה סרטים מצויינים ירח של נייר, מה נשמע דוק?, מסכה, אך מאז לא הצליח לחזר את הצלחותיו ורוב סרטיו כשלו, מי שצופה בטלוויזיה זוכר אותו מהשנים האחרונות בתפקיד הפסיכולוג של הפסיכולוגית של טוני סופרנו בסדרה המפורסמת). בוגדונוביץ' מביים את הסרט ביד אומן, כמו סיפור נוסטלגי או תמונה מהעבר, ומוציא רגש וסנטימנטליות רבה מן הצופה. הקאסט הצעיר המעטר את הסרט כולל את סיביל שאפרד היפיפיה בתפקידה הקולנועי הראשון (אחר כך היא כיכבה בסרטו של סקורסזה נהג מונית ולימים הפכה לכוכבת טלוויזיה בסדרה המפורסמת בלשים בלילה שם כיכבה לצד ברוס וויליס), ג'ף ברידג'ס המצוין גם הוא באחד מתפקידי הקולנוע הראשונים שלו, ולבטח תפקידו הקולנועי המשמעותי הראשון, וברידג'ס מפגין כהרגלו משחק מעולה, טימוטי באטומס (שחקן מישנה נפלא שכיכב מאז ביותר מ- 100 סרטים בקולנוע ובטלוויזיה), בן ג'ונסון הוותיק (שחקן מישנה נפלא שכיכב בצעירותו במערבונים חלקם לצד ג'ון ווין, ובשנותיו האחרונות החל מסוף שנות ה- 60 ועד סוף שנות ה- 70 כיכב בתפקידי מישנה משמעותיים יותר בהם בסרטיו של פקינפה חבורת הפראים ו- הבריחה ובסרטו של ספילברג שוגרלנד אקספרס) וג'ונסון כאן אולי בתפקידו הדרמטי הטוב ביותר בקריירה שלו מפגין משחק רב עוצמה, קלריס ליצ'מן המצויינת (שחקנית מישנה שזכורה לצופי הקולנוע בעיקר מהופעתה המאיימת כמנהלת הבית בסרטו המצחיק עד דמעות של מל ברוקס פרנקנשטיין הצעיר שבכל פעם ששומעים את שמה הסוסים צוהלים), איילין ברנסטיין המעולה (אחת השחקניות הטובות בקולנוע האמריקאי שמאחוריה תפקידי אופי מעולים בסרטים מגרש השדים, אליס לא גרה כאן יותר, פרובידנס, פעם בשנה באותו המקום, רקוויאם לחלום), רנדי קוויד (אחיו של דניס קוויד, שכיכב באין ספור תפקידים לרוב בתפקידים קומיים בקולנוע ובטלוויזיה בהם בסרטים חופשה נעימה המפתחות בפנים, היום השלישי, אקספרס של חצות, הפרט האחרון) ו-איילין ברנן (עוד שחקנית מישנה נפלאה שכיכבה בשורה ארוכה של תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה וזכורה בעיקר מתפקידיה בסרטים טוראית בנג'מין בה גילמה את המפקדת השנואה של גולדי הון, חמישה בלשים לקינוח שם כיכבה לצד פיטר סלרס ודיוויד ניבן, העוקץ שם כיכבה לצד הצמד רדפורד/ניומן). בסך הכל מדובר בדרמה סנטימנטלית, רגישה, מצחיקה/מרירה ומלאת עוצמה, המבויימת ביד אומן (ורבים מחשיבים את עבודת הבימוי של בוגדנוביץ' לאחת מעבודות הבימוי של במאי צעיר הטובות בכל הזמנים ובגדנוביץ' היה בן 32 שביים את הסרט), מצולמת להפליא בשחור לבן המעניק עומק,ייחוד וסנטימנטליות עצומה, כתובה להפליא (על פי סיפרו של לארי מק'מורי ושיכתוב של בוגדנוביץ') ומשוחקת מצויין על ידי צוות שחקנים רחב וטוב. הסרט זכה להצלחה גדולה מאוד והיה מועמד ל- 8 פרסי אוסקר וזכה ב- 2 פרסים לבן ג'ונסון ולקלריס ליצ'מן שניהם שחקני מישנה, בנוסף בן ג'ונסון זכה בפרס גלובוס הזהב כשחקן מישנה על משחקו בסרט. קלאסיקה. בשנת 1990 יצא סרט המשך שכשל בקופות ואצל המבקרים, למרות שמדובר בדרמה יפה ונעימה.

גשר אחד רחוק מידי (1977)

סרטו המלחמתי הגרנדיוזי של הבמאי/שחקן ריצ'ארד אטנבורו (שכיכב באין ספור סרטים החל משנות ה- 50 בהם הבריחה הגדולה, מעוף הפיניקס, חלוקי הנחל ו- ואז נעלמו כולם). הסרט מתאר את נסיונות כוחות הברית לחדור לגרמניה הנאצים לאורך הגבול הגרמני עם הולנד, ולנסות להנחית על הנאצים מכה אנושה. עיקר הכח של הסרט נשען על קטעי הקרב המלהיבים ועל צוות השחקנים הרחב מאוד המופיע לאורך הסרט הארוך הזה (שלוש שעות של סרט). הסרט משופע קטעי מלחמה חלקם אוטנטיים (קטעי ארכיון) וחלקם מבויים, ואנבורו שביים כמה סרטי ראווה גדולים (גנדי, שורת המקהלה, צ'אפלין) מביים במקצועיות רבה סרט מלחמתי רחב יריעה, עם סיפורים אנושיים בדרך. בין צוות השחקנים הרחב ובנלאומי מופיעים, שימו לב לרשימה הארוכה הזאת בה ניסיתי לרשום את רוב רובם של השחקנים המפורסמים המופיעים כאן: ג'יימס קאן, ג'ין הקמן, שון קונרי, לורנס אולבייה, ריאן אוניל, אנטוני הופקינס, דירק בוגרד, מקסימיליאן של, ליב אולמן, אליוט גולד, בן קרוס ו- רוברט רדפורד.

הדרקון (1973)

סרטו האחרון והטוב ביותר של ברוס לי, אגדת קונג פו ואייקון תרבותי וקולנועי חוצה גבולות. לי מגלם מומחה לאומנויות לחימה בשירות החוק, הנשלח להסתנן לאירגון פשיעה גדול ולנסות ולהפיל אותם. עזבו תסריט, האקשן זה  מה שקובע כאן, וכאשר מדברים על ברוס לי מדברים על סיגנון האקשן/מכות היפה ביותר בקולנוע העולמי (אגב לטעמי האישי, ואני יודע שמדובר בטעמי האישי בלבד, קטעי המכות הטובים ביותר בקולנוע אחרי ברוס לי הם בסרטיו הראשונים של סטיבן סיגל, שהם קטעי מכות מלהיבים, רעננים, מתוחכמים וריאליסטים). ברוס לי שכמובן עשה את כל הכוריאוגרפיה לקטעי המכות המרשימים ביותר בסרט הזה, הצליח לעזור למצלמה לתפוס היטב את כל התנועות, ולי מעבר לכך שהוא אמן אומנויות לחימה בחסד הוא גם שחקן טוב הידוע להעביר היטב את קטעי המכות באופן מלהיב ומעורר התפעלות תוך כדי תצוגת משחק טובה. בסך הכל מדובר בסרט פעולה מלהיב וסוחף, שופע בקטעי אומנויות לחימה מרשימים, לי כאן בשיאו. הסרט שזכה להצלחת ענק נחשב לסרטו המצליח והטוב ביותר עם הכנסות ענק עד היום ברחבי העולם של יותר מ- 200 מיליון דולר. באותה השנה שיצא הסרט נפטר לי במסתוריות רבה והפך לאייקון תרבותי ולצעיר לנצח. סרט חובה לכל חובב אקשן ובכלל.

מגע של איכות (1973)

גבר נשוי החי בלונדון, פוגש באישה מקומית, והשנים מבלים סוף שבוע קסום יחדיו. כאשר נגמר סוף השבוע הם מוצאים הסדר נוח לפגישות חפוזות, אך כאשר הם מתאהבים מתחילות הבעיות. אחת הדרמות הקומיות הרומנטיות הטובות של שנות ה-70, וזה בשל כמה גורמים, הראשון הוא הבמאי מלווין פרנק, במאי ותסריטאי שהתמחה בבימוי וכתיבת קומדיות עשויות היטב (הקש בעץ וליצן החצר בכיכובו של דני קיי, דבר מצחיק קרה לי בדרך לפורום, עובדות החיים בכיכובם של בוב הופ ו- לוסיל בול) המביים כאן ביד רגישה, שנונה ומשעשעת סרט קיצבי, מקצועי ומצחיק, והשני הוא התסריט השנון והמצחיק/דרמטי שעליו גם אמון מלווין פרנק (שכתב תסריטים בין היתר לסרטים: לא עם אישתי בכיכובו של טוני קרטיס, הדרך להונג קונג בכיכובם של הצמד הופ וקרוסבי, מר בלינג'ס בונה את בית חלומותיו בכיכובו של קרי גרנט, חג מולד הלבן בכיכובם של דני קיי ובינג קרוסבי) והסיבה השלישית והעיקרית לטעמי זאת הופעתם המצויינת של 2 השחקנים הראשיים, ג'ורג' סיגל הנפלא (שהיה לכוכב גדול מאמצע שנות ה- 60 ועד סוף שנות ה- 70 עם הופעות בסרטים מלך עכברוש, מי מפחד מוירג'יניה וולף, אני אוהב את גרושתי, הינשוף והחתלתולה, המהמרים, דיק וג'ין עושים את זה) ו-גלנדה ג'קסון הבריטית (שחקנית אופי בריטית מצויינת, מהטובות לטעמי בקולנוע הבריטי, שהופיעה באין ספור תפקידים מעולים בשנות ה- 70 בהם נשים מאוהבות, אן של אלף הימים, צ'ייקובסקי, רופא בכותרות, משחקי ריגול, יום ראשון הארור, הדה, שובו של חייל, אגב ג'קסון פרשה מחיי המשחק בשנת 94 ומאז היא מתמקדת בהיותה פוליטיקאית מטעם מפלגת הלייבור). שניהם, סיגל וג'קסון מגישים משחק קומי/דרמטי מהנה וכל סצינה שלהם יחד ולחוד שווה זהב, והם ממלאים את הסרט בקסם ובכישרון הרב שלהם. הסרט זכה להצלחה והיה מועמד ל- 5 פרסי אוסקר וזכה בפרס אחד לגלנדה ג'קסון כשחקנית הטובה ביותר. ג'קסון וסיגל זכו שניהם בפרס גלובוס הזהב על משחקם בסרט.