עד אתמול חשבתי שאני ליברלית בדעותיי.

אתמול כבר שיניתי את דעתי.

גיליתי שאני לא מסוגלת לעכל מושגים כמו נאמנות,יושר ותום בצורתם הרגילה.

אצלי נאמנות היא מושג מוחלט,או שאתה נשאר עם רעיון מסוים לאורך חייך-אולי קצת מעדן אותו עם הגיל-או שאתה כלל לא מאמץ אותו אליך.

ויושר-מהו יושר אם לא סוג של נאמנות לאמת הפנימית שלך?האם ההגדרה "ישר" היא הגדרה חברתית?דעתי היא שלא כל אדם מתנהל ומנהל את חיו לפי אורח חיים אותו בחר לעצמו וסביב אותו אורח חיים מטווה את מחשבותיו,מעשיו ובחירותיו.

הסוגיה שבה הרהרתי אתמול הוא מקומה של האישה הגרושה בחיים,האם עצם היותך נושאת את התואר "גרושה" הופך את המוסכמות החברתיות ללא חשובות יותר?אסביר את דבריי:האם אישה לאחר שנישאה וכבר טעמה את טעם הזוגיות יכולה לאחר גירושיה "לחגוג" על חשבון התואר החדש,האם אין החברה מצפה מאותה הבחורה להיות שוב צנועה,חסודה ולא ללכת אחרי תסחיפי רגשות רגעיים המולידים חויות של לילה אחד בלבד?

דנו אני וחבריי עמוקות בנושא,רעי סברו אחרת ממני לא אחת שמעתי את הטענה לפיה אישה נשואה חווה חוויה יחודית ובהיותה גרושה היא לא ממש חייבת את המסגרת של מוסד הנישואין על מנת לקבל את החויות שאותן היא צריכה(מין,תשומת לב,מחויבות,אחריות)כל אלה נכונים לפעם  הראשונה.אותה פעם אליה הגיעה מתום ומחוסר ידיעה ואילו הגרושה יכולה להרשות לעצמה יותר כי היא "כבר הייתה בסרט הזה"

אני חושבת קצת אחרת,מוסד הנישואים עושה אותך מישהו אחר,בכל זאת עשית החלטה להמשיך את חייך עם אדם אחד בלבד עד סוף חייך,משהו בך השתנה עד מאוד וגם לאחר נסיבות ככל שיהיו (בן זוג אלים,קשר לא מוצלח,כשלון בהבאת ילדים או כל דבר אחר)אתה אדם שונה,אין בך את אותה חדוה של משהו חדש,אותו תום מופלא אך מה שבהחלט יש בך זו חוכמת חיים וניסיון ועל אלה אני חושבת שעדיין צריך לשמור.

מה אתם חושבים?