סיפורי גורלות

גורל! מי קובע אותו? מדוע קובעים אותו? מתי קובעים אותו?

ברשותכם, בא לי כרגע להתנחם מהאכזבה והעצבות שלי בסיפורי גורלות ששמעתי ושידרגתי ואני כמעט בטוח שגם אתם שמעתם עליהם.

הראשון הקלאסי, מספרים אותו בדרך כלל בזמן ניחום אבלים.

גביר אחד שלח את משרתו לשוק על מנת שיביא לו מהמסעדה את ארוחת הצהרים שלו. שעה קלה לאחר מכן חוזר המשרת בידיים ריקות, חיוור כולו ונסער.

"אדוני, הלכתי בשוק ולפתע ראיתי את שליחו של מלאך המוות. הוא הביט לעברי בהפתעה ונפנף את ידו כלפי. אנא תן לי את סוסך ואברח לי לכפר הסמוך על מנת שאמלט את נפשי מידיו."

מסר הגביר את סוסו למשרתו וירד לשוק עם שאר משרתיו, לברר את העניין.

צדק המשרת, בשוק הסתובב לו שליחו של מלאך המוות.

ניגש אליו הגביר ואמר לו בתוכחה:

"למה הפחדת את משרתי? בגללך לא אכלתי את ארוחת הצהרים שלי!"

הביט שליחו של מלאך המוות בחצי התנצלות ואמר:

"לא התכוונתי להפחיד את משרתך. פשוט התפלאתי מה הוא עושה בשוק? נאמר לי שאני צריך לאסוף את נשמתו עוד שעה מהכפר הסמוך!"

על זה אומרים הערבים - הכול כבר כתוב מראש (כולו מכתוב).

סיפור הגורלות הבא מספר:

חוטב עצים צעיר שעבד מצאת החמה ועד צאת הנשמה, לא הצליח 'לגמור' את החודש. בצר לו החל לכעוס והחליט לפגוש את אלוהיו, בכדי לשטוח בפניו את טענותיו.

חוטב העצים הניח את תרמילו הדל על כתפיו ויצא לדרך.

הראשון שפגש בדרך היה אריה רזה ששאל אותו למעשיו ביער. סיפר לו החוטב שהוא הולך לשטוח את טענותיו בפני בוראו.

ביקש האריה הרזה מההלך טובה:

"האם תוכל באותה ההזדמנות לשאול את האלוהים, כיצד אשיג מזון לגופי הדואב והרעב?"

הסכים האיש והמשיך בדרכו.

בלילה כשהוא לן את שנתו על גדות נהר, למרגלות עץ קוקוס יבש, שמע את העץ מתייפח.

"אני בדרכי לפגוש את האלוהים, למה כי תבכה?" שאל העלם.

העץ ענה: "למרות שאני שוכן על גדותיו של נהר מים לא הצלחתי לגדל עלים השנה. האם כשתפגוש את האלוהים תוכל לשאול אותו מדוע?"

למחרת חצה חוטב העצים את הנהר ונכנס בשעריה של העיר הגדולה. הוא פגש בחורה יפה ושאל אותה:

"התוכלי לכוון אותי למקום משכנו של האלוהים?"

העלמה היפה השיבה בשלילה, אבל לאחר ששמעה את סיפורו, ביקשה ממנו העלמה לשאול בעבורה את האלוהים:

"מדוע הגברים פוחדים מיופיי הרב ולא מציעים לי נישואין?"

חוטב העצים נאות גם הפעם לשאול את האלוהים את כול השאלות שנתבקש.

יום אחד פגש הצעיר את שליחו האישי של האלוהים ושאל אותו את כול אותן שאלות מציקות.

"הוי, אתה צודק! באמת שלא שמנו לב. חזור מהר לכפרך, ממתינה לך שם מתת האל. כמו כן תמסור גם לשואלים האחרים את התשובות שלי."

הביט העלם אל איש האלוהים ואמר:

"תודה, אבל איך קורה דבר כזה!?"

שליח האל הביט אליו בחזרה וחייך:

"המשותף לארבעתכם הוא שלא ביקשתם. איך אתם רוצים שנדע על מצבכם הקשה? בפעם הבאה אל תשכחו לבקש עזרה בקול, אנחנו כבר נשמע אתכם."

שמח חזר האיש על עקבותיו והגיע לעיר הגדולה.

העלם ניגש לביתה של הנערה היפה ואמר לה:

"נתבקשתי לומר לך על ידי שליח האלוהים שאת לא צריכה להמתין להצעותיהם של הגברים חסרי הביטחון העצמי. קחי את גורלך בידייך, בחרי את זה שאת רוצה ובקשי את ידו!"

הביטה הנערה היפה אל העלם, חייכה וביקשה את ידו.

חוטב העצים הנבוך אמר לה:

"אני לא יכול, שליח האלוהים אמר לי שמתת האל ממתינה לי בביתי."

בלילה, כשישן מתחת לעץ היבש והבוכה אמר לו החוטב:

"שליח האלוהים סיפר לי שמתחת לשורשיך הטמינו שודדים ארגז גדול מלא באבנים טובות. הארגז הכבד הלוחץ על שורשיך, אינו מאפשר למיי הנהר לזרום אליך."

"תודה," ענה העץ: "האם אתה מוכן לחפור מתחתי ולהוציא את הארגז הלוחץ על שורשי?"

ההלך הביט על העץ ואמר:

"לא, אני ממהר ואני לא מעוניין. שליח האלוהים כבר הבטיח לי שמתת האל ממתינה לי בכפרי."

ממהר המשיך חוטב העצים בדרכו לכפר ולפתע מי מופיע על אם הדרך? האריה הרזה כמובן.

 "נו פגשת את האלוהים? מה היה? ומה הוא אמר בשבילי?"

סיפר לו חוטב העצים הממהר את סיפורו עד כה ואמר:

"נאמר לי שעליך לטרוף אנשים טיפשים שתפגוש בכדי להשביע את רעבונך."

הביט האריה על חוטב העצים וטרף אותו.

מוסר השכל: אם אתה כול כך טיפש שאינך מבחין במתת האל שלפניך, מגיע לך שיטרפו אותך.

עוד סיפור גורלות: אנחנו תמיד מחפשים את מזלנו הרחק מעבר לים...

זה מזכיר לי את אותו אדם שחלם שבקצה הקשת שבשמים קבור אוצר.

לקח האיש מעדר ותרמיל והלך לקצה הקשת... המסע ערך שנים ותמיד

דקה לפני שהוא איתר את קצה הקשת היא נעלמה לו... יום אחד כשהוא כבר מוזנח ומגודל שיער, הצליח ההלך לאתר את מיקום קצה הקשת. המקום היה מוכר לו. הוא לא זכר מהיכן. אולי מגלגול קודם חשב. בלי להפסיד זמן הוא הוציא את המעדר והחל לחפור באדמה. לאחר כמחצית השעה של חפירה, נגלה לו ארגז האוצר שחלם, מלא באבנים טובות.

עכשיו היה לו זמן להביט היכן הוא נמצא... להפתעתו הוא נמצא בחצר האחורית של הבית שבו הוא גר שנים ובו הוא חלם על הקשת בענן...

מוסר ההשכל: את מזלנו וגורלנו עלינו לחפש לאו דווקא 'שם', כדאי אולי להתחיל ולחפש 'כאן'.

אסיים במקרה שקרה לשכנתי ד.

לד. יש דוכן הגרלות בכרכור:

"לפני שנים היה לי דוכן הגרלות בכניסה לשוק בנתניה. מדי הגרלה הייתי שולחת מספרים קבועים בהגרלת הלוטו. שמונה שנים ברציפות הקפדתי שלא לשכוח ולשלוח את המספרים הקבועים. כשבתי הקטנה הייתה בת שלושה חדשים, נסעתי על כביש החוף לעבר הדוכן שלי.

הקדמתי, כי זה היה יום ההגרלות. הפרס עמד על שמונה מיליון ש"ח. תוך כדי נסיעה נשבר לי משהו ברכב והתהפכתי עם הרכב הרבה פעמים. נעצרתי כחמישים מטרים מהכביש הראשי. חילצתי את עצמי מהחלון האחורי שהתנפץ. הרכב היה 'טוטל לוסט'. אני לא נפגעתי רק חטפתי הרבה מכות יבשות.

התפנתי לבית החולים לבדיקות. כמובן שבאותו יום לא הלכתי לעבודה ועניין הטופס הקבוע נשכח ממני. למחרת כשהגעתי לעבודה התברר לי שכול המספרים הקבועים שלי יצאו! לאחר האכזבה הראשונה הבנתי שבורא עולם שאל את נשמתי: כסף או חיים? ובחרתי בחיים!"

כיום, התינוקת שלה והנסיכה הקטנה שלי, חברות טובות מאוד ושניהן בנות אותו הגיל.  

אגב, תוך כדי התקפת הצחוק שפקדה אותי, הודיעו לי האכזבה והעצבות שהצחוק אינו מתאים להן והן שוקלות בדעתן לעזוב אותי ולעבור דירה… הבטחתי לעזור להן לארוז ולהעמיס כשהן תחלטנה סופית…                   

מחשבה שחולפת לה בראשי: אין כול סיבה שכול המהלך הזה להצלת האנושות מטעויות שעשו אנשיה, ועוד יעשו חס וחלילה, יהיה מונח על כתפיי בלבד. אני מתכונן ליידע ולערב כמה שיותר אנשים וגופים בידיעה שברשותי. בשלב הראשון אני אשלח את כתב היד הנוכחי, לבתיי ההוצאה לאור הבאים: ידיעות ספרים, הפועלים, כינרת זב"מ דביר, מודן, כתר, עם עובד, בית שוקן, מטר. הוצאות הספרים שהוציאו ספרים שרכשתי ואהבתי. אם תעיפו מבט על כריכת הספר הזה שאתם אוחזים, תבחינו בשמה של הוצאת הספרים.

רצוי שתדעו ותיידעו את כולם מי היא ההוצאה שתרמה מכספה וזמנה, למען טובת הכלל ועזרה לי תוך כדי כך לידע אתכם בסיפור המופלא.

בשלב השני, כשהספר ייצא לאור, עותק ממנו ישלח בדואר רשום, לוועדי העובדים וההנהלה של החברות הבאות: חברת החשמל, התעשייה האווירית, רשות שדות התעופה והנמלים, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי, הבנק הבינלאומי.

ספר ישלח גם לח.ב.ר הוועד לפורשים מצבא הקבע ולוועד אנשי המשטרה ולוועד עובדי הממשלה.

כמו כן עותק מהספר הזה ישלח לוועדי העובדים של העיריות הבאות: תל אביב, ירושלים, חיפה, חולון, בת ים, ראשון לציון ואשקלון.

לא אשכח גם את חברות הביטוח הגדולות: מגדל, הראל, אליהו, הפניקס/הדר וגם כמובן את חברת התעופה אל על, וחברת ההי-טק אלביט.

מה עם חברות התקשורת: בזק, פלאפון, סלקום, אורנג', מירס, ברק, והוט? למה שאחת מהן לא תדאג לצ'פר את עובדיה ולקוחותיה? הרי אין להן תקומה בלעדיהם.

גם לארגון המורים והמורות לא אשכח לשלוח עותק. הגיע הזמן שכול גוף האוהב את עובדיו ולקוחותיו, ירכוש עבורם את זוג הספרים המדובר:

"הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" והספר הנוכחי: "אורדורה".

אני מצידי, מבטיח למכור להם אותם במחיר נוח ביותר.

איך אמר לי בזמנו 'חברי' האהוב: "שלא יגידו שלא ידעו…"

אם אתם נמנים על הגופים הללו וקיבלתם מהם כבר את הספרים הנ"ל, או אם קיבלתם אותם במתנה ממישהו אחר, אז דעו לכם שלמזלכם הטוב, ישנם אנשים שמאוד אוהבים אתכם ומאוד דואגים לשלומכם.

היום אני יודע שרק ניצחון גדול עשוי לנצח את הפחד הפנימי המצוי בתוכי ובלבם של רוב האנשים. דמיינו לעצמכם שמחר חברה דוגמת וולט-דיסני, מודיעה לי שהחליטה לעשות סרט מהספר שלי.

אי"ה הידיעה תתפרסם ברבים, בכול אמצעי התקשורת בארץ ובעולם. האם גם לאחר הודעה כזאת, אוכל עוד להתבייש או לפחד, גם אם 'עדיין' אחפוץ בכך?

בנקודה זו אני זקוק לעזרתכם בבקשה. אם נדמיין כולנו ביחד שעומדים לעשות סרט מהספר "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה", זה עשוי גם להתממש. גם זכייה שלי בסכום כסף גדול, יכולה לשנות הכול. רק בשביל הסיכוי לראות את הניצחון, כדאי לי ולכם להתאמץ ולהישאר בסביבה!

אגב פניתי לכל הגופים המופיעים ברשימה, אף אחד מהגופים לא היה מעוניין לרכוש את הספרים המגינים עבור אנשיהם, למרות שהצעתי להם לרכושם רק בעלות ההדפסה! מדהים!

אולי עכשיו כשהספרים התפרסמו בעקבות התחזית שלי על רעידת האדמה, תצליחו לשכנע את הוועדים שלכם שירכשו אותם עבורכם כמתנה לחג?