| תלמיד שנהג לשלוח למאסטר שלו תיאורים מהימנים על התקדמותו הרוחנית. בחודש הראשון כתב התלמיד "אני חש בתודעה המתרחבת וחווה אחדות עם כל היקום". המאסטר העיף מבט אחד בדף והשליך אותו לפח. בחודש השני כתב התלמיד "סוף כל סוף גיליתי שאלוהים נוכח בכל הדברים." המאסטר נראה מאוכזב.במכתבו השלישי כתב התלמיד בהתלהבות: "המסתורין של האחד והרבים התגלה מול מבטי המשתאה". המאסטר פיהק.במכתב הבא היה כתוב "איש אינו נולד, אף אחד לא חי ואף אחד לא מת, משום שהעצמי איננו". המאסטר הניף שתי ידיו בייאוש.חודש חלף, ועוד אחד, חמישה חודשים חלפו, חלפה שנה. המאסטר החליט שהגיע הזמן להזכיר לתלמידו את חובתו לדווח על התקדמותו הרוחנית. התלמיד כתב בתשובתו "אני פשוט חי את חיי. לגבי ההתקדמות הרוחנית, למי איכפת?" כשהמאסטר קיבל את המכתב לידיו, הוא קרא "תודה לאל. הוא הבין סוף סוף". |