לטובת מי שלא מעודכן בחדשות החמות, ביום רביעי בלילה (7/11/07) נכנס לתוקפו החוק הדרקוני והגזעני המנדה מעשנים ממקומות הבילוי.

מישהו כאן במדינה החליט שאנחנו ניו-יורק כנראה. עוד מעט לא נוכל להסתובב ברחוב ולמצוץ להנאתנו את מקל הסרטן החביב עלינו. אחר כך יאסרו עלינו ללבוש גופיות ויכריחו אותנו לכסות את השיער. כי למה לא בעצם? אם המדינה מאפשרת פגיעה כה בוטה באוכלוסיה כה גדולה, למה שאחרים לא יתפסו על זה טרמפ? אם אפשר להכריח בעזרת חוק אידיוטי לא לעשן בשומקום, השמיים יהיו הגבול למה שיקרה פה. בוקר טוב איראן! תתעוררו! אפילו הח“כים הירוקים חושבים שזה מוגזם.

זהו דן ת. אחד השכנים החבבים עלי בקומה. הוא יושב במשרדו מיזה 25. הוא גם מעשן במשרד שלו, ליתר דיוק עישן. דבר שישמח אותי בכל פגישת אילוסטרייטור שהייתה לנו. עם או בלי קשר לחוק המעצבן, השכנים החדשים שלנו שחולקים קיר משותף (שאמור להיות אטום) עם משרדו של דן, ביקשו ממנו לא לעשן בחדר כי הריח עובר דרך פתחי האיוורור וחונק אותם (זה נשמע כמו ”אוי אוי אוי“) . השכנים החדשים גם ביקשו מכולנו לא לעשן בפינת העישון. אבל הסברתי להם שעד שלא ימצאו לנו פינת עישון אחרת אין לנו איפה לעשן, ויש גבול לכל דבר. מאז, דן יוצא מהמשרד בהפגנתיות ראויה עם כיסא על הגב לפינת העישון. לפחות אנחנו זוכים

לראות אותו יותר, וגם לשמוע

”ההסבר לרדיפת המעשנים הוא בעיקרו סוציולוגי ומעניין למדי. אני סבור שיסודו בחוסר-תיחכום (יחסי) וחוסר רציונליות של ה‘חברה המארחת‘, חוסר-תיחכום המוצא את ביטויו (בנוסף לרדיפת מעשנים) גם בסוגי הפחד והחרדה הרווחים ב‘חברה המארחת‘ וכל מיני אמונות תפלות הנפוצות בה.“
דן ת.

ועכשיו, אחרי שגם לכם נדלק הפיוז, במקום הסגריה, תחתמו ותעבירו הלאה!