אתה דומה לי !

יכולה להבין את זה קל להרוס קשה לבנות ולהבין את הכוח שיש בנו לפה או לשם חשוב

ואולי אלוהים נמצא בפרטים ובחטאים הקטנים- שוקולד,לאכול את העוגיה האחרונה, לשתות כוס יין יותר מידי, להתעצל כי זה נעים, לפלרטט במילה. מהחטאים הגודלים מוטב להיזהר. קל להרוס קשה לבנות. וזה לא קלישאה. לרצות לבעוט זה טוב. זה אומר שיש לך כוח דרייב ואנרגיה אבל החיים זה לא קרקס ואל לנו למתוח את החבל שהולכים עליו יותר מידי

נראה לי שכמעט לכולם יש את הצורך הזה....להרגיש ככה..אבל עדיף לרסן אותו ולא להרוס עולמות ברגע.

אלוהיי הרגעים הקטנים...

ציור מדהים כהרגלך בקודש :)

יפה כתבת,

ונדמה לי שככל שאני צומחת אני נהיית קצת פחות בועטת,

לומדת להנות גם מהשקט הפשוט

ולא רק מהסערות.

והציור הפעם, פשוט כי לא התאפקתי.

ציירתי כ"כ הרבה דמויות על חבל דק לאורך השנים.

ואולי כולן, קצת אני.

אנחנו האלוהים של חיינו

אפשר להיות אגרטל של צ'יהולי?

יפה כתבת, מבינה ומזדהה.

 

השנים מקנות לנו סוג של בשלות המאפשרת את הזכות למימוש ולפעמים גם את ההרס

לחטוא זה אנושי, יחד עם זאת ישנם חטאים החוזרים על עצמם ויש להם מחיר,
המחיר עלול להיות אובדן האינטימיות,
ישנם כאלה שבועטים מבלי לשלם מחיר ריגשי גבוה

הם משוחררים באופן יחסי מרגשי אשם

ומכאן היכולת לממש את החיים תופסת מקום גדול יותר

היכולת לדבר על הרצונות מאפשרת להבין אותם ממקום מלא

עצם הדיבור שלך על ההרס והבניה יוצר מרחב שבו אתה יכול לבחור מה מתאים לך