0

9 תגובות   יום שלישי, 5/4/11, 03:27

השחקן המוכשר ג'וליאנו מר חמיס ז"ל נורה למוות בידי חמושים המשתייכים מן הסתם לפלגים הקיצוניים שהוא הציג באור לא חיובי במיוחד, במסגרת תיאטרון החופש שפתח בג'נין - אשר הציג ביקורת גלויה על הצד הפלסטיני והישראלי כאחד.

 

גם לו נתאמץ ממש בכוח, לא נוכל למצוא כל סיבה שישראל תחפוץ במותו - בייחוד לאור הביקורת שהשמיע ופעילות החינוך שלו בקהילה הפלסטינית אשר מטרתה היתה חיסול האלימות בשני הצדדים.

 

אבל - באורח לא מפתיע, בדיקה של המדיה בעולם מעלה את הרמיזות המכוערות הרגילות המפנות לכאורה אצבע מאשימה לישראל ומטשטשת את העובדות.

ראשית, אחד הדברים הבולטים הוא הדגשה שתיאטרון החופש היה פופולארי ומוצלח, תוך טשטוש האיומים שהושמעו נגד התיאטרון ונגד מר חמיס עד כדי הכחשה שהיו לו כל אויבים בגדה.

שנית  - הניסוחים הדקים הללו של "חמושים רעולי פנים שלא ברור מהיכן הגיעו", "חמושים לא מזוהים ללא סיבה ניכרת לעין לרצוח את מר" ומיני ביטויים אחרים כמו "ישראל טוענת שהיו אלו חמושים פלסטינים" - משמשים שוב את המדיה לרמוז על קונספירציה ישראלית לכאורה.

 

ביטויים דומים ניתן היה למצוא ברחבי המדיה העולמית כאשר אירעו הפיגועים בירושלים ובאיתמר, בכותרות כמו "לטענת ישראל הפיצוץ נגרם על ידי פלסטינים אך לא נתקבל לכך אישור", "לא ברור מי האחראי לפיצוץ אך לטענת ישראל היו אלו פלסטינים" או במקרה של איתמר "ישראל טוענת כי היה זה מחבל פלסטיני אך לא ברור האם זה נכון" וכיוב'.

 

כמובן שכאשר מוזכרת המילה טרור, היא מופיעה בגרשיים כדי להדגיש שלטענתנו זה "טרור". לא זכור לי שראיתי גרשיים בכל התקפת טרור על ארה"ב או אירופה...

 

אין זה סוד שהמדיה העולמית נהנית להתעלל בנו ואנו קורבן נפלא - בייחוד מאחר ואין לנו כל טקטיקה מול העולם ואנו עסוקים בלהתבכיין כל הזמן כמה נדפקנו וכמה כולם אנטישמים וכמה הדוד סם צריך להציל אותנו.

 

פעם - לפני שנים רבות - היתה לנו רטוריקה אגרסיבית באו"ם שידעה להעמיד את העולם על מקומו וידענו לכנס מסיבת עיתונאים בה קבענו לעולם עובדות והזכרנו שאנחנו קובעים מה יהיה ולא אף אחד אחר. ידענו גם לומר "לא" לאמריקאים חרף הכמיהה לסיוע ולשלמונים.

 

אבל היום?

היום המשרדים רבים מי ייצג את ישראל ואף אחד לא מרים את הכפפה בעוד הפלסטינים חוגגים על גבנו.

הממשלה? עסוקה בתקציבים לחרדים ובסיסמאות בחירות ואף אחד לא קם ואומר "עד כאן". לכל היותר מסיבת עיתונאים בדיעבד שאומרת "ניצחנו" על גולדסטון (המלך לא עירום, הוא פשוט עיוור וטיפש).

השגרירים? נאלמו דום ומפחדים לריב עם ליברמן על הבכורה.

השגריר באו"ם? יש לנו שגריר באו"ם? וואלה - טוב לדעת. האם מישהו הודיע לו שהוא השגריר באו"ם?

ואתם יודעים מה? אפשר להציב אולטימטום לכתבים הזרים ולשלוח אותם לעזאזל בטענה של הפרת אתיקה עיתונאית וסילוף העובדות. לו היתה סוכנות ידיעות כלשהי באה וטוענת בארה"ב בתקופת ה-11 לספטמבר, כי הפיגוע לא היה וזו היתה בדייה אמריקאית או שזה היה ה-CIA ולא אל-קעידה, אותה סוכנות ידיעות היתה נשלחת לשיקום בגואטאנאמו-ביי, מעוז הדמוקרטיה המערבית.

וכנ"ל באירופה - ששם אין להם בעיה לחוקק חוקים נגד מסגדים ורעלות ואין להם בעיה לקחת עיתונאים, להעלות אותם על מטוס ולהוריד אותם בסיביר.

 

אז בואו נפסיק להיות בכיינים,

בואו נפסיק לבכות שדפקו אותנו,

בואו נפסיק להיות המסכן שבשכונה והיהודי הנודד ובוא קצת נזקוף את הגב ונתחיל קצת לומר גם "לא".

דרג את התוכן: