~ כולנו משקרים פחות או יותר וזה מציאותי לגמרי.אין אדם אחד בעולם שמעולם לא שיקר.אנשים חיים בעולם של אשליות שחושבים שכולם לא אמורים לשקר.אף אחד לא רוצה לראות את המציאות כפי שהיא.זה כל היופי שבזה.
~כולם סובלים מהמחשבה ממה שיגידו עליהם.בהחלט החיים קשים.קל לי יותר להתקרב לאנשים שלא דואגים לשנייה ממה שיחשבו עליהם.ככה נוצרת האינטימיות המופלאה איתם.
~העולם בנוי בצורה מוזרה.תמיד אנשים דווקא רוצים להיות קרובים לאנשים שלא רוצים בחברתם ולא רוצים את אלה שכן רוצים להיות בחברתם.הכל הפוך.
~כשהאדם שאתה אוהב עוזב אותך,זכית.אולי בהתחלה זה כואב מדי ואתה חווה את הדחייה והנטישה אבל אם תראה את הדברים מעל ומעבר אולי תבין שאתה זוכה להתמקד בעצמך ובחיים שלך יותר.אתה זוכה ללמוד לאהוב את עצמך יותר ולהיות עם עצמך.האדם שעוזב אותך פשוט נותן לך עצמך.
~כולם תמיד חושבים שהם צריכים האחר כדי שיוכלו להרגיש טוב עם עצמם.כולם מנסים את זה עם כולם ושום דבר לא עוזר.הם מנסים לשנות את האחר.הם מנסים לעשות הכל כדי לקבל אהבה וחום ושום דבר לא עזר....כי הם תמיד מנסים לקבל מאחרים את מה שהם לא יכולים לתת לעצמם.
~האנשים עם נטייה של הרס עצמי מוכנים להרוס את עצמם כדי לגרום לעצמם להתעורר לחיים.הם מתעללים ומתעללים בעצמם כמו תינוקות שלא מודעים שרוצים להתעורר.אנשים מבולבלים שחיים באשליות מתעללים בעצמם ונמשכים לאנשים שגם מתעללים בהם.הם זועמים על אנשים שהתעללו בהם ולא רוצים לשאת אחריות שבעצם הם נתנו להם להתעלל בהם.למה הם עושים את זה? כי הם לא מכירים דרך אחרת לחיות.
~כולנו מטיפים מוסר לאחרים,בלי סוף,ללא הספקה.הורים,חברים,בני זוג כי כולם חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשביל אחרים.הם מטיפים לאחרים ומצפים שאחרים יתנהגו בהתאם לציפיות שלהם,וכדי להרגיש שהם צודקים ויודעים הכל,וגם מתוך האמונה שעלינו לעזור לאחרים,שאנחנו יכולים להציל את העולם,כדי להרגיש שהאחרים זקוקים לנו וכדי להרגיש שאנחנו מיוחדים.מתי כולם יבינו שהם בעצם מונעים מאחרים לחיות את חייהם.
~ ללכת בעקבות הלב זה כמו... לא משנה מה אעשה... יהיו האנשים שכן יאהבו אותי. יהיו האנשים שלא יאהבו אותי. ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום. ~אתה חי עם אדם אחר הרבה שנים בידיעה שאתה מכיר אותו וביום אחד תגלה שלא באמת הכרת אותו כפי שהוא.פשוט השלכת עליו תכונות פנימיות שלך וחשבת שזה שלו.אתה תגלה שכל הזמן היית רק עם עצמך. ~כשמישהו נוגע במקומות הכי רגישים שלנו (אפשר לקרוא לזה גם נקודות תורפה)שיש בתוכנו,יש תחושה שהוא כאילו פוגע בנו או מכאיב לנו אבל הוא בסך הכל נוגע במקומות שבו נוכל למצוא שחרור פנימי כדי להפסיק לפחד מעצמנו ומהעולם.אנחנו בוחרים האם להרשות לעצמנו להשתחרר או להתרחק.האדם האמיץ נותן לעצמו לגעת במקומות הכי מכאיבים כדי להשתחרר. ~מעולם לא פגשתי את החברים,את המשפחה,את האנשים...אני רק פוגשת את עצמי דרכם.כשמישהו אומר משהו פוגע אני נפגעת באמצעות התגובה שלי לאמירה שלו.אם מישהו אומר משהו אוהב,מקסים ואני יכולה לקחת את זה לעצמי או לא.הכל רק אני,אני,אני.אף אחד לא קיים חוץ ממני.אני העולם. ~כשאדם נזקק לאהבה ממישהו אחר,קשה לו לאהוב אותו בחזרה מכיוון שהוא כולו מצפה שהוא יתן לו,יתן לו,בעצם ימלא אותו.אף אחד באמת לא יכול למלא אותו אפילו אם אחר עם לבו אוהב ישתדל לא יוכל.רק אדם יוכל למלא את עצמו בכך כשיפתח את לבו בפני מישהו אחר. ~אם טוב לך עם הפירורים הקטנים של האהבה שאתה מקבל אז תשאר ואם לא אז תקום ותלך.מה עוצר בעדך? אולי במקום אחר תמצא את ים של האהבה.מי יודע?! אבל העולם בנוי בצורה מוזרה.הרוב מסתפקים עם פירורים האלה.אולי מפני שחושבים שזה מה שמגיע להם. ~קשה לי לשפוט את האנשים כשאני בעצם רואה את עצמי בהם.עומדות בפני שתי אפשרויות:האם להתעצבן מהם או לצחוק. |