בנימין י. רבינוביץ

"אני רוצה לספר לך משהו מעניין. אבא שלי, שלום לוריא, היה מהתלמידים הראשונים בישיבת ´ירחי כלה´ בישיבת פוניבז´. אבא סיפר לי, שהרב כהנמן קירב אותו מאוד. הוא התייחס אליו בחביבות מאוד מיוחדת. אז אם אתה רוצה לדעת מדוע היה לרב מפוניבז´ קשר מיוחד לעין חרוד, אני חושב שאבא שלי ז"ל היה אחת הסיבות המרכזיות לכך".

את הדברים המרגשים האלו שמענו לאחרונה מפיו של צבי לוריא, יליד עין חרוד, שאביו אף היה ממייסדי הקיבוץ. ומעשה שהיה כך היה. בסוף חודש כסלו השנה זכיתי להשתתף בתפילה מרגשת ומיוחדת במינה שהתקיימה בבית הכנסת בקיבוץ עין חרוד. כמה עשרות מחברי הקיבוץ התכנסו לתפילה מיוחדת על הגשם. כיבדו אותי לעבור לפני התיבה לתפילת מנחה. הקיבוצניקים נשאו תפילה ואף תקעו בשופרות!

כמה ימים לאחר מכן פגשתי באקראי את צבי לוריא. לא זכרתי אותו וחלפתי על פניו, אבל הוא זכר ועצר אותי. "נפגשנו בתפילה בעין חרוד", אמר. התפתחה בינינו שיחה ואז אמרתי לו: "הסיבה העיקרית שנסעתי עד לעין חרוד, היתה קריאתו של מרן הרב מפוניבז´ זצ"ל לפני שנים רבות, ואשר חרוטה על ליבם של המוני שלומי אמוני ישראל: ´כתבו תפילין ומזוזות לילדי עין חרוד. עוד נצטרך להקים חדרים וישיבות עבור ילדי נהלל!´

הקריאה הזו משכה אותי להגיע לקיבוץ. לראות כיצד הולכת ומתגשמת אותה קריאה שנאמרה לפני שבעים שנה בדיוק!"

צבי לוריא מיהר לתקן אותי כיצד הוגים את המילה "פוניבז´" בצורה מדוייקת יותר, ולא כפי שאנחנו הצעירים נוהגים לומר. אבל אז הפתיע אותי ואמר: "אבא שלי נהג לנסוע בכל שנה בקיץ לישיבת פוניבז´. ללמוד תורה. הוא לא היה אדם דתי בכלל. הוא נהג לספר לי איך הרב כהנמן קירב אותו אליו מאוד. אספר לך סיפור קטן שסיפר לי. פעם אחת לאחר ההבדלה שם בפוניבז´, אבא הוציא סיגריה. ואז הרב אמר לו: תחכה קצת. תן ל(שבת) (ה)מלכה לצאת..."

צבי ביקש להמשיך ולספר, אבל עצרנו אותו. קבענו לבוא ולבקר בביתו בקיבוץ עין חרוד ולשמוע על אביו, ומה בדיוק משך אותו, את הקיבוצניק הוותיק מעין חרוד, לנסוע בכל שנה ל"ירחי כלה" בישיבת פוניבז´. לפני מספר ימים היצפנו שוב עד לעין חרוד, ושמענו את הסיפור המרתק של שלום לוריא, יליד גונניץ מפלך ביאליסטוק. "אבא עלה לארץ ב-24´ בגיל צעיר מאוד. הוא היה בסך הכל בן 17. כמו כל ילדי גילו, הוא למד בחיידר יחד עם אחיו שהיה צעיר ממנו בשנתיים. שמעתי מאבא שהוא עזב את החיידר ושאלתי אותו מדוע. הוא סיפר לי, וגם שמעתי סיפור זהה מבן דודי, שבאחד הימים המלמד לקח את אחיו הצעיר וחבט בו מכות נאמנות, ואז הם ברחו הביתה".

"הסבתא שהיתה אשה מאוד חזקה אמרה: את הילדים שלי אני לא שולחת יותר לחיידר, ומאז הם לא הלכו יותר לחיידר... אבל אבא שלי אהב מאוד ללמוד תורה. הוא גם ידע המון. הוא ידע להתפלל ותמיד הייתי הולך איתו לבית הכנסת. בערוב ימיו הוא היה הולך רק בשבתות. בקיבוץ החשיבו אותו ל´תלמיד חכם´. הוא למד הרבה. הוא קרא הרבה. הוא ידע הרבה ממה שהוא למד בצעירותו, אבל גם המשיך תמיד ללמוד. למרות שלא היינו דתיים, היתה לו אהדה גדולה לכל מי שלומד ויודע ללמוד. הוא אהב את התורה, לכן הוא גם נסע פעם בשנה ללמוד תורה בישיבת פוניבז´".

עוד נחזור לצבי לוריא ולקיבוץ עין חרוד... היה זה באסרו חג של שבועות, יום שני ז´ בסיון תש"א, אז נפתחה בפתח תקוה הועידה הארצית השלישית של "אגודת ישראל" בא"י. דיוניה עמדו תחת הרושם הנורא של אימי השואה והשמדת יהודי אירופה. מאות רבנים וצירים ופרנסי ציבור באו לועידה ושררה בה אווירת נכאים. הלבבות היו שבורים ומרוסקים. בזה אחר זה עלו ונשאו דברים מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל, רבנים חשובים וראשי התנועה, אשר רובם ככולם התמקדו במצב הרוחני של יהדות התורה בארץ הקודש.

הנאומים וההרצאות היכו גלים רבים, ובארץ התעניינו מאוד בנעשה ובנאמר בועידה. ויכוחים רבים התנהלו סביב הועידה והחלטותיה החשובות, אך ללא ספק, השיא של הועידה היה בהופעתו המרשימה של מרן הרב מפוניבז´ זצ"ל. הוא זה שנתן את ה"טון" במשך כל שלושת ימי הועידה, וסחף את המשתתפים לאוירה עילאית של קידוש שם שמים. ואז הוא נעמד וזרק לחלל האויר את סיסמתו המפורסמת: "כתבו תפילין ומזוזות לילדי עין חרוד, עוד נצטרך להקים חדרים וישיבות עבור ילדי נהלל!" בכך ביטא מרן זצ"ל את אמונתו החזקה והבלתי ניתנת לערעור, כי אנו עומדים לפני תהליך של שיבת האומה לצור מחצבתה.

בספר "הרב מפוניבז´" כותב הסופר הרב סורסקי: "מהיכן שאב את ההשראה לדבר כבר אז, בשנת תש"א בבטחון מפליא ובוודאות גמורה, על "מניחי תפילין ולומדי תורה בעין חרוד"? אמנם כן: שאול נשאל הרב בימים ההם -והשואל היה בנו רבי אברהם כהנמן-  בנוגע להכרזת בשורתו האמורה: "וכי זו מנין לך?" והשיב לו בפשיטות: מן התורה! מן הכתוב "לבלתי ידח ממנו נדח"! ואם הרא"ש אומר ב"ארחות חיים" שלו, שחייבים להאמין בהשגחה פרטית, כי מי שאינו מאמין ב"אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אף ב"אנכי ד´ אלקיך" אינו מאמין מפני ש"תורה אחת היא", עלינו להסיק אותה מסקנה ביחס לעיקר גדול וחשוב זה, כשם שאנו מאמינים ב"אנכי ד´ אלקיך" באותה מדה עלינו להאמין "לבלתי ידח ממנו נדח"!

רבי אברהם כהנמן זצ"ל סיפר, כי בחודשים האחרונים לחיי אביו, כאשר כבר היה מוטל על ערש דוי, באו לבשר לו מקיבוץ "עין חרוד" שהקימו שמה בית כנסת לתפילה ומזמינים אותו להשתתף בטקס חנוכת הבית.

מצב בריאותו לא איפשר לו להיענות להזמנה. אבל עצם הבשורה על הקמת בית הכנסת בקיבוץ זה, הדליקה בעיניו אורות של שמחה וגיל. מישהו הזכיר לפניו את חזונו הנפלא מלפני כחצי יובל שנים, אודות ישיבה העתידה לקום ב"עין חרוד" ומרן הגאון רבי יוסף שלמה הגיב בחיוך: "אמנם בית כנסת זה לא ישיבה, עדיין לא זכינו, אך בכל זאת התחיל כבר משהו לזוע שמה..."

עשרות שנים לאחר מכן הגיעה קבוצת מורים מ"עין חרוד" לבקר בגבעת הישיבה בבני ברק. שאל אותם רבי אברהם כהנמן, אולי הגיע הזמן לפתוח ישיבה בעין חרוד? השיבו בשלילה: "עדיין לא, בינתיים רק באנו לראות ישיבה מה היא..." חזר ושאל: "האם האמנתם בעבר שאי פעם תבואו לבקר בישיבה?" "לא" השיבו המורים. ורבי אברהם השלים בעקבותיהם: "כשם שלא האמנתם שתבואו לבקר והנה באתם, כך עוד תחזו שתוקם ישיבה בקיבוץ שלכם, כפי שחזה בשעתו אבי זכרונו לברכה..."

בי"ד בחשון תש"ה הופיע מרן הרב מפוניבז´ זצ"ל מעל בימת הועידה הארצית של פועלי אגו"י, שהתכנסה בפתח תקוה, וקרא את קריאתו הגדולה לפועלים בא"י: "עמדו נא רגע, פועלי ארץ ישראל, עמדו וחשבו את הדרך אשר תלכו בה... הלא הפועל הינהו הכוח המעמיד בישוב; הוא נושא על שכמו 90 אחוזים מעבודת ההגשמה, בכפר ובעיר, בחקלאות ובתעשיה, בכל מפעל היצירה והבנין הארצישראלי זוהי אחריות כבדה בשעת הרת-עולם זו... משקל כביר ישנו היום לישוב אחרי חורבן הגולה. מתלבטים איזה משטר לקבוע בציון, ואיזו "דרך יבור לו הישוב", שעל ידה ישמש דוגמא ומופת לרבים. התשובה היא: הדרך המהפכנית, דרך התורה! חוקי התורה נותנים ג"כ פתרון למשטר כלכלי יעיל ומשמשים תריס נגד הניצול!"

"ההוכחה הטובה ביותר לכך! שמיטה! תארו לעצמכם משטר של שביעית. בשנה זו עובר כל הרכוש החקלאי לרשות הציבור, רשות הרבים. פירות שביעית הם הפקר לכל, לבעל הבית אסור לגדור כרמו. תוצרת של שנה זו "לאכלה" ולא לסחורה. שערו בנפשכם, משטר חיים בארץ ישראל בשנת שמיטה, איזו "מהפכה סוציאלית" היא! האם מעביד, המפקיר את כל רכושו החקלאית בשנה השביעית, האם תקום בו הרוח בשנה השמינית, אחרי לקח השמיטה, לנצל פועלים, לחמוס ולגזול?! באנו ארצה כדי להשכיל לקח. נשאיר את כל האלילים בחוץ לארץ; כאן בארץ נכניס רק אור, את הטוב והיפה. נכניס ארצישראליות. והשיא: שמיטה!"

"ואל מי אנו קוראים: קריאתנו מופנית אפילו לאנשי "שער הגולן" שגרשו מקרבם את ספר התורה, למען לא יראוה ילדיהם ולא ילמדו מתוכה... אחרי הועידה האחרונה של אגו"י שאל אותי אחד מגדולי התורה בישוב: "הרב דפוניבז´, היש לך כבר הרבה תלמידים מעין חרוד?!" בודאי גם כעת יימצא מי שילגלג על שאני פונה לפועלי א"י שישמרו ויקיימו מצות שמיטה, אולם זוהי האמת, אינני מתייאש מאף אחד מישראל, בסופו של דבר יתגשמו ויתקיימו הדברים האלה"...

צבי לוריא מספר לנו, כי קיבוץ "עין חרוד" היה למעשה הקיבוץ הראשון שהאידיאה שלו היתה הקמת קיבוץ גדול. יוצאי כנרת ודגניה היו אלו שהקימו את הקיבוץ לפני תשעים שנה. "אנחנו מציינים את היום הזה תמיד לפי התאריך העברי, י"ח באלול. כל שנה אנו חוגגים את היום הזה, והשנה נציין מלאת תשעים שנה להקמת הקיבוץ. אבא היה מהמייסדים הראשונים של הקיבוץ, ונמנה עם הקבוצה של הפלאחים שבאו לחרוש את אדמות המפרץ".

"אבא היה בנאי ופלאח. הוא עסק בכל מיני דברים, אבל בסוף הוא היה נהג בקואופרטיב להובלה ´בית שאן חרוד´. כשכל הנהגים ישבו והמתינו להסעות, הוא היה יושב בתא שלו ולומד. הייתי בא אליו הרבה פעמים למשרד של חברת ההובלה. כל הנהגים היו צוחקים עלי שאבא שלי נוסע ללמוד תורה בבני ברק, אבל אני דווקא הייתי גאה בזה. המורים שלי היו תמיד מציינים, שאבא של צביקה הוא תלמיד חכם. עבורי זה היה מקור לגאווה. אני חושב שהוא היה קשור מאוד לשורשים היהודיים שלו. הכל נבע מהבית שבו הוא גדל".

בתמונות שצילמנו בבית הכנסת בעין חרוד, כשהקיבוצניקים תקעו בשופרות, מצאנו גם את צבי לוריא. תוקע בשופר. "בית הכנסת הזה קיים מ-57´, ממתי שעלו לנקודה הזו אחרי שנוצר הפילוג בתוך הקיבוץ, וכך נוצרו שני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד. בעין חרוד מאוחד אין בית כנסת, אבל כאן, אצלנו, הקימו בית כנסת תקופה קצרה לאחר שהקימו את הקיבוץ. השכנים ממאוחד באים להתפלל אצלנו".

אחת הדמויות הידועות ביותר של עין חרוד הוא אהרן ציזלינג. הוא עלה לארץ ב-1914, ונמנה עם מייסדי "חבורת העמק" שעבדו בסלילת כביש עפולה-נצרת. הוא הצטרף לקיבוץ בתחילת שנות ה-20 יחד עם אביו של צבי לוריא. במהלך השנים כיהן בתפקידים בכירים בתנועת העבודה וכשר החקלאות בממשלה הזמנית הראשונה. בשתי הכנסות הראשונות היה חבר כנסת מטעם מפ"ם. כאן אנו מגיעים לאחת ההתפתחויות המרתקות ביותר שעברו על עין חרוד, כאשר נכדו של אהרן ציזלינג, הרב אהרן ציזלינג, חזר לקיבוץ סבו כדי להרביץ תורה לחברי הקיבוץ.

מנהל ארגון "ערכים" בצפון הארץ, הרב יוסף פוגל, סיפר לנו בשעתו על השיעור המיוחד שהתארגן בקיבוץ. שיעור אשר משתתפיו הולכים ומתרבים מיום ליום, שיעור שגרם למהפיכה אדירה. לפני מספר שנים אף התקיים בקיבוץ סיום מסכת, בהשתתפות הגה"צ רבי דוב יפה שליט"א, הרב יעקב בייפוס שליט"א וכמובן, מגיד השיעור הרב יפתח ציזלינג. בסיום השתתפו גם בניהם של חברי קיבוץ אשר במהלך השנים הפכו ליהודים נאמנים לד´ ולתורתו, והוריהם הגיעו אף הם להשתתף במסיבה המיוחדת לכבודה של תורה.

הרב פוגל סיפר לנו, כי בין משתתפי השיעור הקבוע נמנה המורה לתנ"ך של הרב יפתח ציזילינג, יהודי כבן 86, אותו הושיבו בשולחן הכבוד יחד עם הרבנים החשובים.

"כעבור זמן נכנסתי לראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א ושאלתי אותו במה אפשר לזכות את המורה הזקן? ענה לי ראש הישיבה שליט"א: ´שבת ותפילין לא שייך אצלו, שיגיד ´אמן יהא שמיה רבא´. למחרת עשינו סיום מסכת ביצה, ואותו מורה זכה לומר בסיום יהא שמיה רבא. היום כבר מתקיימת בבית הכנסת תפילת ערבית בכל יום, כאשר כל הפעילות החשובה והגדולה הזו נעשית על-ידי ארגון ´ערכים´".

הזן את העולם כולו בטובו 

קרובי משפחתו של מרן הרב מפוניבז´ זצ"ל מצד רעיתו בזיוו"ש הרבנית הינדא ע"ה התגוררו בקיבוץ החילוני בגליל "אשדות יעקב". לבקשתה, הסכים באחד הימים לערוך ביקור בביתם, והופעתו עשתה רושם עז על חברי הקיבוץ, בפרט על ילדיהם הרכים, שלא ראו מימיהם דמות יהודית טיפוסית. מרן זצ"ל כולו קורן אור אהבת ישראל, כבש בסערה את לבותיהם של אנשי מפ"ם ומפא"י, אשר הסכימו להצעתו שיקבע מזוזות בפתחיהם. 

לא חלפו ימים רבים, והוא הגיע שוב בכבודו ובעצמו ל"אשדות יעקב" כשמזוזות בחיקו ו"כלי עבודה" בידיו, מסמרים ופטיש, וארשת חגיגית נסוכה על פניו. כך הלך אז ברגל מבית לבית בזריזות ובמרוצה, כמי שמרקד מרוב שמחה והתרגשות, כשהוא טורח לנעוץ במו ידיו את המסמרים בדחילו ורחימו, ולקבוע בכל פתח מזוזה כשרה שתעיד ותכריז בגלוי: "יש אלקים בבית הזה!"

אותם קרובי משפחה, המה וחבריהם, שלחו פעם קבוצה קטנה מילדי הקיבוץ בגיל 11 — 12 להתארח שבת אחת ב"בתי אבות" בבני ברק. במהלך השבת הם ביקרו גם בישיבת פוניבז´ ובביתו של מרן זצ"ל, אשר הזמין את האורחים הצעירים להסב אל שולחנו ב"סעודה שלישית". היה זה מחזה נפלא ומלבב, כאשר מרן זצ"ל בהדר שיבתו ישב מוקף ילדים ממשפחות חילוניות, פניו מאירות, והוא מסביר להם בסבלנות רבה את פירוש המילים שהם עתידים לומר תיכף בברכת המזון "הזן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד, וברחמים..."