יש משהו נעים בידיעה שאין פה ממש הרבה קוראים ושאין פה אף אחד שמכיר אותי.

יכול לומר שאני עייף מאוד בימים האחרונים ושסף האנרגיה שלי מינימלי. משתעמם מהר, מתעייף, רוצה לישון, מוצף ברגשות אשמה שזה המצב, יודע מה צריך (אבל זה לא עוזר), יודע שאני סתם מתבכיין עכשיו.

רוצה שהיא תכתוב (והיא לא), רוצה לכתוב בעצמי (אבל לא יוצא לי כלום), מתגעגע (אבל לא רוצה לחזור).

יכול לכתוב את המחשבות שלי (רעש סטטי ברקע, קול של תחנות רדיו מתחלפות). יכול לספור את הכוכבים שלי על יד אחת. יכול לבהות במסך במחשבה שהנה עוד דקה חלפה לה והתבזבזה ביעף. מה עובר עלי? מה קרה?!

סופ"ש עוד מעט ואיתו עוד קורס. נחמה? מעמסה? עניין? לא רוצה - אבל חייב.

איפה המיטה כשצריך אותה.