כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: קוד מקור

    1 תגובות   יום שלישי, 5/4/11, 15:31

    ''

     

    רכבת. אישה יפה מדברת על החלטות חשובות בחיים. קפה נשפך על הנעל. כרטיסן זקן מבקש לראות כרטיס וצעיר גס רוח שואל אותו למה היה עיכוב. קומיקאי עם רקורד פלילי מתכנס לתוך עצמו. מישהו בדיוק יצא מהשירותים. תעודת זהות. שון פנטרס. מורה. שוב אישה יפה. רכבת מסע. פיצוץ.

    אלה הדברים שהספיק מוחו של קולטר סטיבנס (ג'ייק ג'ילנהול) לקלוט בטרם מצא עצמו בתא חשוך, רתום ברצועות וללא זכרון כיצד הגיע לשם, או מה עשה על הרכבת. אשת צבא המופיעה על מסך קטן, המזוהה רק בשם גודווין (ורה פרמיגה), מסבירה לו שהיה על הרכבת כחלק ממשימה להצלת חיי אדם. את הנוסעים על הרכבת הוא לא יכול להציל, הם כבר מתים, אבל הוא יכול וצריך לגלות מי שתל את הפצצה והיכן מתוכנן הפיצוץ הבא. לשם כך, הוא נשלח שוב ושוב לאותן שמונה דקות שחווה על הרכבת, מתמזג עם דמותו של מורה בשם שון פנטרס ובכל פעם, חווה את אותה תערובת פרטים שמתחילה בשיחה עם אישה יפה (מישל מונאהן) ומסתיימת בכדור אש המאכל את כל נוסעי הרכבת.

    קולטר לא זוכר שהתנדב למשימה. הוא אפילו לא זוכר איך הגיע לתא, באיזה בסיס הוא נמצא או איך בכלל יצא מאפגניסטן. הדבר האחרון שהוא זוכר, לפני האישה היפה ברכבת, זו מתפקה על היחידה שלו. הוא תובע לדעת מה מצב היחידה, האם הוא נמצא בארצות הברית ולדבר עם אבא שלו, לומר לו שהכל בסדר. גודווין והממונה עליה, דוקטור רטלדג' (ג'פרי רייט) מבטיחים שיקבל כל מה שירצה אחר כך, אבל עכשיו יותר חשוב לגלות מי הטמין את הפצצה וכיצד ניתן לעצור אותו לפני שיפגע בעוד חפים מפשע. לא לגמרי מבחירה, קולטר מוצא את עצמו חווה שוב ושוב את אותה סדרת ארועים שלפני הפיצוץ, עם משימה כמעט בלתי אפשרית: לגלות בתוך שמונה דקות את כל המידע הנחוץ למניעת האסון הבא.

    ההסבר הפסבדו-מדעי למערכת דרכה קולטר מופעל לא באמת חשוב. זה לא באמת מסע בזמן, אלא עניין של מכניקת קוונטים ויקומים מקבילים. הסרט משקיע יותר זמן בסצנות שירותים, מאשר בהתעמקות באותה טכנולוגיה פורצת דרך. זה גם לא משנה, כי הטכנולוגיה, המבוססת לפי רטלדג' על דבר שנקרא קוד מקור, אינה מרכז הסיפור. הדבר החשוב, כפי שגודווין אומרת וחוזרת, הוא לגלות את זהות המחבל ולהשיג את המידע הנחוץ בזמן. בעוד קולטר חש מנותק ונע בין שמונה דקות שחוזרות על עצמן לבין תא ללא חלונות, לאנשים שבחוץ כל שניה היא קריטית.

    "קוד מקור" הוא סרטו השני של הבמאי דאנקן ג'ונס. סרטו הקודם, "ירח", היה אחת ההפתעות היותר נעימות של השנים האחרונות ולטעמי, אחד מסרטי המד"ב הטובים ביותר בהיסטוריה. גם קוד מקור הוא מד"ב, אם כי התחושה היא פחות מרוחקת הפעם. הסרט לא מתרחש על הירח, אלא בעיקר ברכבת לשיקגו. הגיבור אינו מבודד משאר האנושות, אלא מחוייב להימצא באינטראקציה מתמדת עם האנשים סביבו. הדמיון בין הסרטים מתקיים יותר ברגעים בהם קולטר לא נמצא על הרכבת. כמו סאם בל מירח, הוא תקוע ללא תחושת זמן, כשהתקשורת היחידה שלו נעשית בעזרת מסך ומיקרופון. יש לו תפקיד מאוד ספציפי שהוא ממלא עבור ארגון אדיר מימדים ומעט הקיום שלו מחוץ למשימה, מתבטא בקשרי משפחה שהיו יכולים להתנהל טוב יותר.

    בכל זאת, התחושה בזמן הצפיה בקוד מקור היא שונה. ירח הוא סרט מלחיץ, עוכר שלוה, כזה שיוצאים ממנו עם ראש עמוס מחשבות ובאמת לא יודעים מה עומד לקרות ומתי. קוד מקור נינוח יותר. אמנם הוא עוסק בנסיון להציל את חייהם של מאות, אם לא אלפי אנשים, אבל בכל פעם שקולטר מוצא עצמו על הרכבת, אנחנו יודעים שלא יכול לקרות לו כלום. אם הוא מת, הוא פשוט חוזר לתא וכמוהו, גם אנחנו לא מרגישים את הלחץ והאימה שמחוץ לבניין. חסרה תחושת מתח כשיש פריצה בחקירה, או כשקולטר עוקב אחר רמז שמתברר כצרוף מקרים בלבד. הרצון לגלות את זהות המפגע מתבטא יותר בסקרנות משועשעת, כמו במשחק הרמז, מאשר בתחושת אימה של ממש. זה לא משנה אם יתברר שמדובר בסא"ל חרדלי עם חבל בחדר העבודה, או בגברת לבני עם מפתח צינורות במטבח. כל אחד מהאנשים על הרכבת חשוד וקולטר עדיין מתמקד בעיקר בשיחות עם אישה יפה.

    אולי זה מה שבאמת מעסיק את יוצרי הסרט. התעלומה היא בעצם תרוץ להתעסק בדברים גדולים יותר. הצלת חיים היא לא רק מניעת מוות, אלא גם הערכת הפרטים הקטנים ומתן תשומת לב לאנשים סביב. כמה פעמים נסעתם ברכבת והתחלתם לשער מה עושה האיש שיושב מולכם, או של מי הילדים האלה שלא מפסיקים להשתולל? קולטר עושה את זה, שוב ושוב ושוב, עד שיגלה את מה שנשלח למצוא. לפחות לדעת דנקן ג'ונס והתסריטאי בן ריפלי, הוא צריך לגלות גם דברים על טבע האדם ועד כמה הוא מגוון ומרתק כשיוצאים מהמסגרת הצבאית הנוקשה. אני לא יכול לומר שזה עובד, מכיוון שכשמצפים לתעלומה, קשה להתמקד גם בנושאים אחרים, הרבה פחות מוגדרים. מצד שני, זה בהחלט מזמין צפיה חוזרת בכדי להבין את הסיפור כמו שהאנשים מאחורי הקלעים רואים אותו ולא כפי שהוא משתקף רק ממוזיקת הרקע הדרמתית.

    יצאתי קצת מאוכזב. הסרט אמנם עשוי טוב והדמויות בו אמינות ככל הניתן במסגרת הזמן המצומצם בו אפשר להכיר אותן, אבל הוא אינטקלטואלי מדי בשביל התחומים בהם הוא עוסק. הנוקשות של גודווין וההתמקדות העיקשת של דוקטור רטלדג' במטרות מוגדרות, הופכות אותם לדמויות הכי מעניינות בסרט. כל האנשים ברכבת הם רסיסי חיים, אין להם קיום מעבר לאותן שמונה דקות וזה חבל, כי נראה שהסרט מכוון להתעניין דווקא בהם ולא באנשי הצבא הרשמיים. ג'ייק ג'ילנהול עושה עבודה סבירה בתפקיד הראשי, אבל גם הוא מתבלבל כשהסרט דורש ממנו להיות פתאום יותר רגשני. הוא לא מצליח ליצור את הרושם של אדם מעונה שמת מספר פעמים בכל שעה. אין לו צלקות במבט ומצד שני, גם היכולת להסתובב כמו חצי אל יודע-כל בין נוסעי הרכבת, לא ממש מזיזה לו. כמו הסרט, גם ג'ילנהול אמין יותר כשהוא שקול ומחושב מאשר כשהוא פונה לרגש.

    אני רוצה לכתוב שקוד מקור הוא מותחן טוב, אבל אני לא יכול, כי הוא לא ממש מותח. אפשר לומר שהוא סרט פילוסופי, אבל הפילוסופיה שלו עמוקה בערך כמו כל האנשים שצוטטו משפטים מ"מטריקס" לפני עשור וחשבו שזה מספיק בשביל לפתוח קליניקה. אני חושב שהאופן הנכון ביותר להגדיר את קוד מקור הוא כדרך טובה להעביר את הזמן. הוא מספיק מעניין בשביל להחזיק עד סוף הצפיה מבלי לעייף, אבל לא מספיק מאתגר בכדי להמשיך ולדבר עליו ליותר מכמה דקות ביציאה מהאולם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/11 11:11:
      לפי דעתי, מעבר להיותו של הסרט מעניין מהבחינה העלילתית, הוא גם מעניין מהבחינה הרעיונית, עד כדי כך שאני נזכר בו באיזה חשש מטריד : לך תדע, אם זה - או דומה - באמת יכול לקרות, עכשיו או בעתיד הלא רחוק.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין