יכול להיות שיגאל עמיר ראה את מה שכל שיכורי השלום של אוסלו לא ראו? הפוליטיקאים ההזויים שלנו, בשיאו של תהליך שהם חשבו הם שותפים בו למהלך היסטורי, פיזרו הבטחות והתחייבויות שלא יהיו טילים מעזה, ובהתאם לחשיבה זו של "מזרח תיכון חדש", גם ציידו את העזאתים בנשק. http://www.youtube.com/watch?v=sDne0l5Nvrk היו כאלו שראו את הנולד וגם יצאו להפגנות, אבל אי-אפשר היה לעצור את ההזייה שבה הפוליטיקאים והתקשורת שטפו את מרבית העם, שאת עצמתה אפשר להשוות לצונאמי ששטף את יפן. רבין עצמו הולך שולל על ידי ערפאת למלכודת פלסטין, ומאז אנחנו מקבלים הרבה מאד טילם בטווחים שהולכים וגדלים ומהווים איום שהולך ומתעצם על מדינת ישראל ועל אזרחיה. מטרותיהם של הפלסטינים ברורות לחלוטין. האם לאור המציאות הנוכחית יהיה לנו די אומץלשפוט את הדברים ברוח אחרת ולהבין שיגאל אמיר ראה את העומד לקרות וניסה להציל אותנו מטעויות גורליות של מנהיגים עייפים?
ברור לי שמרבית אלו שקוראים את הפוסט יפתחו כלפיו עויינות באופן אינסטינקטיבי, מכיוון שתחת שטיפת המוח שבה אנחנו חיים במסגרת ה"פוליטיקלי קורקט", למעשה ייקח זמן רב עד שהמדינה שלנו - וגם אזרחיה יתפקחו. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שום דבר לא קדוש בעיניי מערך החיים.
כולנו מסכימים על כך שחייו של יצחק רבין היו יקרים ושהוא תרם רבות למדינה.
בסוף דרכו רבין הוביל את העם לדרך שהוא האמין שהיא דרך השלום, אבל כבר אז, בתחילת התהליך היו בינינו שידעו לקרוא בין השורות והבינו את כוונתם הנסתרת של שותפינו לפרס הנובל לשלום. קולותיהם כמובן של אלו דוכא על ידי ממשלה שהלכה בעיוורון אחרי כל דבר שהריח כמו שלום ועל ידי תקשורת המדווחת רק על אירועים שהם "פוליטיקלי קורקט" והופכת את החדים לבטחונם ל"ימנים קיצוניים". למרות הרצון הטוב והתרומה הדירה, אני לא חושב שקדושתו של מנהיג צריכה להיות בעדיפת ראשונה מעל לשלומו ולביטחונו של העם המונהג על ידו.
גישתו של רבין וחתירתו המתמדת לשלום בכל תנאי, הובילה עם שלם לתוך מלכודת שתוכננה היטב מתוך מטרה אחת בלתי מתפשרת...