
המבט שלו קרא לי מהנתיב הימני. איש עם שיער לבן, הידיים המונחות על ההגה קמוטות. והמבט, היישר בעיניי, חודר ומלא בתשוקה מפורשת. ואני, בתוך האוטו הסגור ובסיטואציה שלא תאפשר תקשורת, מרשה לעצמי את המותרות שאיני מרשה לעצמי ברחוב או בכל מקום אחר: להשיב מבט ממושך ולתת לתשוקה שלו להזין אותי. אחרי שאנחנו מתנתקים, אני לא מסתכלת עליו שוב, ואחר כך מעיפה מבט כשאני חוככת בדעתי אם לבקש ממנו שייתן לי להיכנס לנתיב שלו. כשהוא מבחין במבטי הוא שוב חודר ומשתהה בעיניי, אבל הפעם אני חומקת. ועוברת אחריו.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לדעתי המבטא הפולני יושב הכי טוב על המשפט האחרון.
כיף אתך, תמרה :)))
________________________
לא צריך לעשות עניין גדול ממה שהוא מנשיקה לנזירה.
כן צריך להרגיש מהו טעמו של תורמוס ההרים... או תות {}
תודה דויד :))
תודה :)
זו גם מעין התכתבות עם הכתיבה הנפלאה שלך בעונת התורמוסים, שלא הצלחתי להגיב עליו הפעם.
זה לא רק להעביר הרבה במעט מילים אלא גם לתת לחוויה שעבור אחרים היא לא הרבה, להיות הרבה. (טוב, להיות מנושק ע"י נזירה זה בכל מקרה הרבה - אבל לא חייב להיות עמוק כמו שזה היה אצלך).
הי, סופסוף הצלחתי להגיב! :)
{ }