אהבה ללא תנאי יש חיבורים, שמה שלא תעשה-תמיד יישארו בעייתיים... אמא ובת. גברים וגיל העמידה. (גברים בכלל? אופס, אין כאן חיבור...)  שקשוקה עם פסטו... רוח וחומר. אהבה ללא תנאי. בעיקר אהבה ללא תנאי. שקשוקה עם פסטו זה עוד איך שהוא עובר. ראיתי בעצמי. קוראים לזה שקשוקה ירוקה. לא, לא טעמתי. היה בתפריט משהו עוד יותר מוזר... אם כי אפילו מתוך המשל על שקשוקה ניתן להסיק גם על אהבה ללא תנאי. איך? וואללה, לא יודעת, אבל ברור לי שאפשר. תנו לי רק לחשוב רגע... איך שהוא נראה לי שאהבה ללא תנאי זה דבר הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים. אתם? סליחה, אנחנו... זה רק עניין של הרגלים רעים, שאף פעם קודם לא הזדמן לנו לשים עליהם לב... זה כמו, נגיד, שאת לא מעשנת איזה עשר שנים. הפסקת, כי זה לא ממש בריא, כי נכנסת להריונות, כי כבר כולם לחצו עליך לא לחזור... והנה עכשיו, אחרי שהתגרשת, ואת חזרת לשוק, ויש את כל ההתרגשות הזו לפני הדייט הראשון, ואת יושבת לך עם צמר גפן בין אצבעות הרגליים (שמישהו יסביר לי את ההיגיון שבזה? תאמינו לי ,אני צובעת את ציפורני רגליי מיליון שנה ולעולם לא נזקקתי לצמר גפן, זה פשוט עוד איזה מן קלישאה כזו, שמצטלמת טוב), מסכת יופי על הפנים, ופתאום - התניה שכזו, בא לך סיגריה... יש לך דה ז'וו... דייט עם כל מה שמשתמע מכך - מוטבע אצלך" בדיסק" כהולך טוב עם סיגריה... ככה פשוט... ואם את חזקה כמו שאני מקווה שאת, או כמו שלפחות מצופה ממך להיות, את נאנחת קלות לזכר הימים שלא ישובו עוד - ולא (ריד מיי ליפס!) לא מדליקה. הצלחת לגבור על ההרגל הרע. ברכות וכו'... אני, אגב, לא מעשנת כבר 15 שנים. לפחות. ככה גם באהבה. אם זוגתך בגדה בך - לעולם תחשוד בכל אישה חדשה... אם בעלך היה קמצן להחריד - זו תהיי התכונה הראשונה אותה תצייני כדוחה אותך... אם חווית דחייה קשה - תרגישי דחויה גם אם תפסו לך את התור בסופר... אם מישהי ביקרה פעם את ביצועך - תישאר תמיד עם סימן שאלה... אתה לא? אתה גדול...  אלה הם פשוט הרגלים רעים... וזהו. תאמינו לי. מכירה מקרוב. מאוד. אהבה ללא תנאי יכולה להתקיים רק במקום בו ישנה מודעות. חשבתם פעם על העניין הזה של קרש האסלה שכל כך מטריף מיליוני נשים על פני הפלנטה? לא, הפעם לא הגזמתי, למרות שאני רגילה. חשבתם פעם למה, בעצם, שהגבר תמיד יוריד את הקרש חזרה ולא האישה תמיד תרים בעבורו? הרי זה כל כך מטופש, אין מה לעשות, אנחנו עושים שימוש שונה גם כאן, אז למה בעצם, לא? סתם, הרגל. כאן הוא אפילו לא רע או טוב, הוא סתם. (אגב, בנות, אוף דה רקורד, יש לי אחלה הסבר משכנע : זה לא טוב על פי הפנג - שוואי. מכסה האסלה צריך תמיד להיות סגור.) ושוב, ככה גם באהבה. אנחנו פוגשים מישהו חדש. עוד לפני שהכרנו, החלנו עליו המון דעות קדומות : הוא תימני, הוא רואה חשבון, הוא היה נשוי זמן קצר מדיי, הוא גרוש כבר שבע שנים ועוד לא מצא לו מישהי... ואם זה מזכיר לכם מישהו - איתכם הסליחה - אני הרגע המצאתי אותו. ובבקשה, היו קצת פתוחים בהבנתכם את הנקרא : בשום אופן לא התכוונתי שלא תקשיבו לקולכם הפנימי. ההיפך הוא הנכון. היו קשובים ודרוכים, הקשיבו למה שנאמר, כמו גם למה שלא, שימו לב לשפת גוף, אינטונציה, קול... הדגש הוא על " שימו לב". לא רק לצד השני, ובוודאי לא רק למה שהוא לא. אלא למה שאתם ( אוף, שוב אתם...אנחנו) דורשים ממנו, שזה בדרך כלל לפצות אותנו על כל העוול שנעשה לנו עד כה. אלא שהוא לא מודע לעוול הזה. ומיותר לציין שלפחות בשלב זה זה גם לא ממש תפקידו. אולי הוא מאוד ירצה לעשות את זה אחר כך. כי למרות שהעברת אותו את כל המבחנים - משהוא בך נגע בנימי נפשו, והוא פשוט התאהב בך... אבל בשביל שזה יקרה - את חייבת לתת לו הזדמנות. ההזדמנות הזו, זו החדשה, חייבת לקרות מתוך מודעות עמוקה לטעויות העבר, כמו גם למניעים פנימיים עמוקים ונסתרים שהביאו אותנו לנהוג כפי שנהגנו. מבלי שנכיר בדפוסים המעכבים אותנו ומבלי שנפעל להימנע מהם לא יתרחש שינוי מהותי, לא נזכה לאהוב ללא תנאי, והאמת היא שלא נזכה לאהוב בכלל. כי אין אהבה עם תנאי. יש לזה המון שמות אחרים, אבל אהבה הם לא... ובעניין השקשוקה - מי אמר שהיא חייבת תמיד להיות אדומה? מה זה התנאי הזה? מי המציא אותו, מי החליט? ואני? טוב, נו, אלך לטעום מזו הירוקה. רק אזכר איפה מגישים אותה. |