נוֹנָה (לסבתא שלי)
אִם הָיִיתִי מְקִימָה אוֹתָךְ מֵעָפָר
הָיִיתְ אוֹמֶרֶת לִי:
לוּנָה, יָא אָמַאר*
לָמָּה לָךְ כָּל הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה,
לָמָּה לָךְ.
שְׁבִי
תֹּאכְלִי תַּבְשִׁיל תֵּמַנִי-מַאסְרִי אָסְלִי
עִם זִרְעֵי הֵל וְעָלֵי כֻּסְבָּרָה, מִיָּדַיִם שֶׁאוֹהֲבוֹת
אוֹתָךְ.
תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ.
לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.
לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ קוֹדַחַת כָּכָה, לוּנָה
שֶׁאִישׁוֹנַיךְ שְׁחֹרִים
לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ מְעַפְעֶפֶת בְּאֹפֶן מֻפְרָז.
אֲנִי בַּגִּיל שֶׁלָּךְ, חִילְוָו'ה* שֶׁלִּי
כְּבָר נִשַּׁקְתִּי לַגּוֹרָל אֶת הַיָּדַיִם וְאֶת הָרַגְלַיִם
שֶׁעָשָׂה לִי מחֶדֶר וָחֵצִי שְׁמוֹנָה יְלָדִים וְכַלוֹת הָרוֹת,
חֶדֶר וָחֵצִי שֶׁהִסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ וְתִשְׁעִים
שָׁנִים.
בַּזְּמַן הַזֶּה, אָמַאר, בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרוֹת
הַחַיִיים זָזִים לְכָל הָרוּחוֹת
אֲנִי, שֶׁבָּאתִי מֵהַמֵּתִים, יוֹדַעַת שֶׁאֵין זְמַן אַחֵר.
אֵין זְמַן אַחֵר.
אֲבָל אַתְּ
אַתְּ רַק עוֹקֶרֶת מֵהַשֹּׁרֶשׁ, לֹא קוֹבֶרֶת.
לָמָּה כָּכָה אַתְּ?
אִם הָיִיתִי מְקִימָה אוֹתָךְ מִמּוֹתֵךְ
הָיִיתִי נֶאֱנַחַת: נוֹנָה... נוֹנָה...
מָה הַפֶּלֶא שֶׁגַּם אֶת הַמִּלִּים אֲנִי שׁוֹמֶטֶת
מָה הַפֶּלֶא
שֶׁבְּלַיְלָה כְּמוֹ זֶה, עָלָה בְּיָדִי רַק לִכְתֹּב :
אֵלֶּה הַגֶּנִים –
מִסָּבָתִי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.
תְּחִלָּה, הָיְתָה יָפָה.
תְּחִלָּה הָיָה בָּהּ רָעָב. וּשְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת, לֹא מִתְּשׁוּקָה.
מאסרי - מיצרי
לוני ר. אפריל 2011
קישור לגלריה שמוקדשת לנונה (לא גמורה) http://cafe.themarker.com/gallery/441171/
|
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את נהדרת
רפואה שלמה
מיטב הכוכבים
---------------------------------------
תודה רבה לך !(:
---------------------------------------
לונה יקרה,
שיר מושלם המביע דיאלוג פנימי במסע הדורי. הדוברת משערת את סבתא, לו הייתה קמה מעולם המתים. בתוך כך שהיא משערת היא מביעה תרבות ש"דבקה" בה המתבטאת בדברי הסבתא המשוערים. בדברים אלה אני מוצאת עירוב לשונות ושילוב אוצר מילים המיוחד של השתיים. בניית הדיאלוג תוך שילוב הלשונות אינו דבר של מה בכך, שכן אם אינו מנוּנן נכון או אינו מדויק הוא נראה גס ולא טבעי, ואילו כאן, הניואנסים מלמדים על כך, שהשימוש במילים נעשה מתוך מחשבה, בדיוק המתאים לאפיין את הפער הדורי, את שילוב ה"שורשים" עם "כנפיים", הדוברת ספגה את שספגה, אבל ההזדהות אינה מוחלטת, שכן, בתוך דבריה המשוערים יש מעבר לאוצר מילים "חדש".
תֹּאכְלִי תַּבְשִׁיל תֵּמַנִי-מַאסְרִי אָסְלִי
עִם זִרְעֵי הֵל וְעָלֵי כֻּסְבָּרָה, מִיָּדַיִם שֶׁאוֹהֲבוֹת
אוֹתָךְ.
תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ.
לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ. – סבתא טיפוסית ואותנטית
לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ קוֹדַחַת כָּכָה, לוּנָה
שֶׁאִישׁוֹנַיךְ שְׁחֹרִים
לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ מְעַפְעֶפֶת בְּאֹפֶן מֻפְרָז - סטייה ללשון חדשה
בתוך הדיאלוג הזה עולה על נס אזור השפה - הלשון. השפתיים האדומות הן שפתיים יצריות, היצר במקרה זה מתבטא בחדות המבע והרגש, ולא בעומק התשוקה.
שיר מעולה, מעולה. מאפיין את התרבות, את הקשר הדורי, את המעגלי החיים, את חשבונות הנפש של הדוברת, את ההתבוננות לאחור והמבט קדימה. ובקריאה נוספת, לאחר הדיאלוג בינינו על עירוב הלשונות נוכחתי בעומקו הפסיכולוגי.
תודה עליו.
תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ.
לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.
את מבורכת בכישרון, לוני יקרה
ליאורה
לוני, חזקה ומרגשת השיחה הזו והשירה הזו. והמבטא, אך, המבטא, איך אפשר לשמוע אותו ולהריח את ריך התבשילים. איזה יופי!
תודה, תמר.