את נהדרת
רפואה שלמה

מיטב הכוכבים

צטט: איריס ב.נ. 2011-04-27 23:37:54

את כותבת מהמם.

---------------------------------------

תודה רבה לך !(:

---------------------------------------

תודה. שמחתני גם את (:

 

 

צטט: אסצ'ילי 2011-04-20 07:29:22

תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ לוני לוני...את לא רק משוררת ומספרת סיפור, את גם ציירת קסומה. תענוג. עשית לי את היום. חג שמח יקירתי.

 

 

 

dafone תודה רבה על הקריאה הרב-חושית הכל כך מדוייקת ומרגשת.

חג שמח, לוני.

 

 

צטט: dafone 2011-04-13 22:23:50

השיר הזה מרגש כל כך. יש בו ניגון ואנחה, ריחות וטעמים, והרבה, כל כך הרבה אהבה וחמלה. יכולתי לחוש את ידה של נונה על ליבך ועל ראשך יא אלונה, מחליקה ענן דמיוני וקמטים. ועלו בי דמעות. דפנה.

אכן תודה ((:

 

 

צטט: moi meme 2011-04-12 07:39:10

אכן מקסים..

 

תודה על המחמאה הגדולה.

 

צטט: The light, 2011-04-09 18:47:33

תודה לכתיבה היפה הזאת שלך. את כותבת נהדר

 

 

תודה (:

 

צטט: דן ספרי 2011-04-09 11:59:30

שיר מאוד יפה מיוחד ו...אקזוטי (לפולני כמוני...)

 

 

מיקיתה, איך שעשית אותי שמחה עם התגובה השופעת

והמקיפה שלך.

תודה!   גם על הקריאה הזו וגם על היכולת והזמן לכתוב אותה.

סימנת את "נס אזור השפה" ועירוב הלשונות - בחושים של משוררת ועורכת,

ולזה יחלתי ...............

 איזה כיף אמיתי!

 

 

צטט: מיקית 2011-04-08 19:18:03

 

לונה יקרה,

שיר מושלם המביע דיאלוג פנימי במסע הדורי. הדוברת משערת את סבתא, לו הייתה קמה מעולם המתים. בתוך כך שהיא משערת היא מביעה תרבות ש"דבקה" בה המתבטאת בדברי הסבתא המשוערים. בדברים אלה אני מוצאת עירוב לשונות ושילוב אוצר מילים המיוחד של השתיים. בניית הדיאלוג תוך שילוב הלשונות אינו דבר של מה בכך, שכן אם אינו מנוּנן נכון או אינו מדויק הוא נראה גס ולא טבעי, ואילו כאן, הניואנסים מלמדים על כך, שהשימוש במילים נעשה מתוך מחשבה, בדיוק המתאים לאפיין את הפער הדורי, את שילוב ה"שורשים" עם "כנפיים", הדוברת ספגה את שספגה, אבל ההזדהות אינה מוחלטת, שכן, בתוך דבריה המשוערים יש מעבר לאוצר מילים "חדש".

 

  תֹּאכְלִי תַּבְשִׁיל תֵּמַנִי-מַאסְרִי אָסְלִי

  עִם זִרְעֵי הֵל וְעָלֵי כֻּסְבָּרָה, מִיָּדַיִם שֶׁאוֹהֲבוֹת

  אוֹתָךְ.

  תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ.

  לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.  – סבתא טיפוסית ואותנטית

 

  לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ קוֹדַחַת כָּכָה, לוּנָה

  שֶׁאִישׁוֹנַיךְ שְׁחֹרִים

  לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ מְעַפְעֶפֶת בְּאֹפֶן מֻפְרָז  - סטייה ללשון חדשה

 

בתוך הדיאלוג הזה עולה על נס אזור השפה - הלשון. השפתיים האדומות הן שפתיים יצריות, היצר במקרה זה מתבטא בחדות המבע והרגש, ולא בעומק התשוקה.   

 

שיר מעולה, מעולה. מאפיין את התרבות, את הקשר הדורי, את המעגלי החיים, את חשבונות הנפש של הדוברת, את ההתבוננות לאחור והמבט קדימה. ובקריאה נוספת, לאחר הדיאלוג בינינו על עירוב הלשונות נוכחתי בעומקו הפסיכולוגי.   

 

תודה עליו.

 

 

 

וואוו. תודה ליאורהל'ה.

 

 

צטט: ליאורה בן יצחק 2011-04-08 14:07:46

 תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ. 

 לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.

 

את מבורכת בכישרון, לוני יקרה

ליאורה

 

 

אכן מלא באהבה ואמיתות. 

תודה מיסיס

(:

 

 

צטט: מיסיס H 2011-04-07 21:05:41

מרגש ומקסים הדו שיח הזה וכל כך יפה, כל כך מלא באהבה, באמיתות שרק סבתות יודעות להגיד.

 

תודה מירה (: .(אצלנו נונה לא הסכימה שיכנו אותה סבתא

כי לא רצתה להרגיש מבוגרת...אז לקחה מהאיטלקים כאילו שזה מצעיר...)

 

צטט: מירה טנצר 2011-04-07 16:55:15

לוני, נ פ ל א ! גם אצלנו זה נונה (מהצד של אמא) וסבתא-רבא זה "גרוננונה" יענו "גרונד-נונה") ולמיטב ידיעתי זה ככה מהאיטלקית. מרגש ונוגע גם בקורא(ת, הזאת לפחות) למרות שהשיר מאוד אישי ואינטימי. מירה

 

תודה תמר. כיף שהצלחת לשמוע ולהריח, אין טוב מזה.

(:

 

צטט: tamara hop 2011-04-07 12:20:01

לוני, חזקה ומרגשת השיחה הזו והשירה הזו. והמבטא, אך, המבטא, איך אפשר לשמוע אותו ולהריח את ריך התבשילים. איזה יופי!
תודה, תמר.

 

אפשר לחזור במחשבה ולשמר אולי מעט מתבונה ומהמעשיות .

היו גם נפילים עם ציפיות גדולות מהחיים, לראיה: המדינה שקמה.

תודה(:

 

צטט: זכות התשוקה 2011-04-07 10:10:12

תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ. לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ. לא פלא, שאת קודחת אכן לא פלא אך האם ניתן בכלל לחזור אחורה לעולמן של הסבתות, שהציפיות שלהן מהחיים היו קטנות והמימושים גדולים

תודה , תימצות מדייק(:

 

צטט: בת יוסף 2011-04-07 07:22:54

הדיאלוג שלך עם סבתך המתה, הרהורייך אודותיה ודרכה הביקורת העצמית והתובנות- מרגש, אוהב, מתגעגע ויפה.

 

תודה יה גליתה,

וחו"ח נזיפה. יש פה התכוונות לחיבה יתרה ודאגה כמדומני.

אל תדאגי, לא אעיר את המתים (:

 

 

צטט: גליתוש. 2011-04-07 01:48:31

למה היא נוזפת בך יה לונה? למה היא לא מבינה שהחיים הם לא כמו פעם? למה היא רוצה שהבחירות שלך תהיינה כמו הבחירות שלה? ולמה את רוצה להעיר אותה מקברה? שתראה את נכדתה לא הולכת בדרכה? איזה שיח יפה איתה. המחשבות הרצות בראש, שאומרות 'לו היתה לי שיחה איתה ככה היא היתה אומרת" "וכך גם אני הייתי אולי עונה לה". אולי. אבל אין צרוך במענה. פער הדורות כתוב כאן בצורה מרהיבה, והאהבה כה עמוקה. יפה לונה לונינקה.

 

שמחה באיזכור "נאמן אבות המזון" , 

תודה לך שמעון.

(:

 

 

צטט: שמעון רוזנברג 2011-04-06 21:24:17

אין מילים. זאת אומרת יש: נפלא, חם, מרגש, אוהב מאוזן ונאמן ל"אבות המזון" - לתרבות המקור שאסור להניחה מאחור. מבחינה זו משוחח להפליא עם משוררים כמו ארז ביטון וויקי שירן ז"ל.

תודה תודה (: ,

מבינה אותך לגבי  התחושה שאפשר רק

עם הבית הראשון כי הוא "עצמאי", אבל בלעדיו "הסיפור" שלי ברובו

היה נשאר מאחור

 

צטט: saskia 2011-04-06 20:51:07

חשבתי שהבית הראשון היה יכול לעמוד בזכות עצמו אִם הָיִיתִי מְקִימָה אוֹתָךְ מֵעָפָר הָיִיתְ אוֹמֶרֶת לִי: לוּנָה, יָא אָמַאר* לָמָּה לָךְ כָּל הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, לָמָּה לָךְ. והוא מלא חן וחוכמה. כל מה שכתבת ואיך שכתבת מלא חן וחוכמה. מוכשרת :-)

 

תודה ! איזה כיף לדעת שהיו עוד נונות שסימלו את אותם הדברים לנכדים.

(:

 

צטט: אלכסנדר הגדול 2011-04-06 19:14:22

גם לסבתא שלי קראנו נונה, והיו לה פניני לשון בלתי ניתנים לתרגום, מבריקים בגאוניותם. וחוכמת חיים מדהימה. יפה כתבת.

לולה, תפסתי אותך רגשנית או שנדמה לי? (:

אם היתה מורישה לי את הגנים גשמיים הייתי חטובה וכיוצ"ב.........)

תודה על התגובה המחממת.

 

 

 

 

צטט: Lola Bar 2011-04-06 19:10:30

לוּנָה, יָא אָמַאר*

 

לָמָּה לָךְ כָּל הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה,

 

לָמָּה לָךְ.

 

 

לוני דרלינג,

דיאלוג מקסים, נוגה שמעלה גם חיוך כואב בקצה השפתיים.

לא הכרתי את סבתך עליה השלום, אבל יתכן שהיא הורישה לך רק גנים גשמיים, פיזיים בלבד. אולי באופי אתן שונות (על פי השיר לפחות) או (אם להיות פטליסטיות), יד הגורל, וכפטליסטיות אין פחד מהמוות. הפחד הוא מהזקנה ומהכיעור. 

 

 

בפעם הבאה כאשר נונה תבקר אותך בחלום, ספרי לה שככה הם השירים, עצובים כאלה.

 

 

 

 

 

  

 

תודה כשרונית, שלי כנראה עשתה גם לעצמה ( בדרך זו או אחרת)

(-:

 

 

צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-04-06 15:09:41

איך היטבת לצייר אותה ודרך עיניה את מה שאת גם כן ומה שהיתה רוצה שתהיי כמו כל הסבתות הללו שהיה בהן ריח של ימים אחרים אהבות אחרות. היו בהם משפטים אחרים ויותר משהן כתבו הן עשו- אבל אולי לא לעצמן.

הלנה, כל מילה אמת. באמת.

תודה לך.

(:

 

צטט: הלנה היפה 2011-04-06 10:44:14

תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ. כל כך יחודי וכל כך אותנטי. נִשַּׁקְתִּי לַגּוֹרָל אֶת הַיָּדַיִם וְאֶת הָרַגְלַיִם דימוי נהדר אֵלֶּה הַגֶּנִים – מִסָּבָתִי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. אכן כן, הגנים המדלגים תמיד על דור ולכן הקשר עם סבתות ונכדים כל כך מיוחד, אני רואה את זה אצלי, עם הנכדים שלי, אבל היופי האמיתי של השיר של לונה יקירתי, הוא האמת החפה מכל מניירה "משוררית", מכל בדר של רגשנות, רגשות נטו יש כאן וגעגועי אמת. נהדר לונה, מעכשיו עבורי את לונה. תודה יקירתי ו* לאה

 

 תודה(:

 

צטט: שייקספיר 2011-04-06 09:26:23

מקסים .

לונה יקרה,

שיר מושלם המביע דיאלוג פנימי במסע הדורי. הדוברת משערת את סבתא, לו הייתה קמה מעולם המתים. בתוך כך שהיא משערת היא מביעה תרבות ש"דבקה" בה המתבטאת בדברי הסבתא המשוערים. בדברים אלה אני מוצאת עירוב לשונות ושילוב אוצר מילים המיוחד של השתיים. בניית הדיאלוג תוך שילוב הלשונות אינו דבר של מה בכך, שכן אם אינו מנוּנן נכון או אינו מדויק הוא נראה גס ולא טבעי, ואילו כאן, הניואנסים מלמדים על כך, שהשימוש במילים נעשה מתוך מחשבה, בדיוק המתאים לאפיין את הפער הדורי, את שילוב ה"שורשים" עם "כנפיים", הדוברת ספגה את שספגה, אבל ההזדהות אינה מוחלטת, שכן, בתוך דבריה המשוערים יש מעבר לאוצר מילים "חדש".

  תֹּאכְלִי תַּבְשִׁיל תֵּמַנִי-מַאסְרִי אָסְלִי

  עִם זִרְעֵי הֵל וְעָלֵי כֻּסְבָּרָה, מִיָּדַיִם שֶׁאוֹהֲבוֹת

  אוֹתָךְ.

  תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ.

  לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.  – סבתא טיפוסית ואותנטית

  לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ קוֹדַחַת כָּכָה, לוּנָה

  שֶׁאִישׁוֹנַיךְ שְׁחֹרִים

  לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתְּ מְעַפְעֶפֶת בְּאֹפֶן מֻפְרָז  - סטייה ללשון חדשה

בתוך הדיאלוג הזה עולה על נס אזור השפה - הלשון. השפתיים האדומות הן שפתיים יצריות, היצר במקרה זה מתבטא בחדות המבע והרגש, ולא בעומק התשוקה.   

שיר מעולה, מעולה. מאפיין את התרבות, את הקשר הדורי, את המעגלי החיים, את חשבונות הנפש של הדוברת, את ההתבוננות לאחור והמבט קדימה. ובקריאה נוספת, לאחר הדיאלוג בינינו על עירוב הלשונות נוכחתי בעומקו הפסיכולוגי.   

תודה עליו.

 תְּנַקִּי לָךְ אֶת הַדָּם מֵהָרַעַשׁ. 

 לָמָּה לָךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַהָלְכוּ וְעַל הַבָּאוּ.

את מבורכת בכישרון, לוני יקרה

ליאורה

לוני, חזקה ומרגשת השיחה הזו והשירה הזו. והמבטא, אך, המבטא, איך אפשר לשמוע אותו ולהריח את ריך התבשילים. איזה יופי!
תודה, תמר.

לוּנָה, יָא אָמַאר*

 

לָמָּה לָךְ כָּל הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה,

 

לָמָּה לָךְ.

 

 

לוני דרלינג,

דיאלוג מקסים, נוגה שמעלה גם חיוך כואב בקצה השפתיים.

לא הכרתי את סבתך עליה השלום, אבל יתכן שהיא הורישה לך רק גנים גשמיים, פיזיים בלבד. אולי באופי אתן שונות (על פי השיר לפחות) או (אם להיות פטליסטיות), יד הגורל, וכפטליסטיות אין פחד מהמוות. הפחד הוא מהזקנה ומהכיעור. 

 

 

בפעם הבאה כאשר נונה תבקר אותך בחלום, ספרי לה שככה הם השירים, עצובים כאלה.