מי שלא ביקר ביפן מעולם, לא יבין את המשיכה המגנטית למדינה מליאת קסם זו. כשאני מספרת על החיים בארץ השמש העולה, התגובות נעות בין: "הייתי חוזר לשם עכשיו", בקרב אלה שכבר ביקרו בה ובין: "מה יש לחפש שם בין כל היפנים?", בקרב אחרים. "פשוט נעים לחיות כאן", יענו מרבית הזרים החיים ביפן לשאלה זו. אכן נעים, וזאת בזכות היפנים החביבים ותפישת עולמם החכמה: הפרט הינו חלק בלתי נפרד מהחברה, ולכן טובת הכלל מצוייה בעדיפות ראשונה. בגדול, המוטו מאוד פשוט: "כשטוב לכלל- טוב גם לי".
על Moral Hazard והתפלחות לרכבת
חברי היפנים הסבירו לי מדוע כמעט ואין "מתפלחים" לרכבת, על אף שניתן לעשות זאת בקלי קלות: "אם נתפלח, בסופו של דבר כולם יעשו כן, מה שיגרום לפגיעה בחברות הרכבות ולהעלאת המחירים ". מיותר לציין שאין כרטיסן העובר בין הנוסעים... זה גם יכול להסביר את הסדר המופתי וההניקיון השוררים בכל מקום, וזאת על אף העובדה שבמטרופוליטן טוקיו, לדוגמא, חיים כ- 30 מיליון תושבים בצפיפות. נעים להביט באנשים הרבים המחכים לעלות לרכבת, ממתינים בטור בסבלנות עד שיירד אחרון הנוסעים מהקרון, ורק לאחר מכן עולים. חומר למחשבה? כך גם שמירת הניקיון במקומות ציבוריים:אם ייצא לכם לבקר בשירותים הציבוריים בתחנת הרכבת העמוסה ביותר בעולם, שינג'וקו, שעוברים בה בממוצע כשני מיליון נוסעים מדי יום- תגלו כי הם נקיים. אותו המוטו הפשוט: "אם לא אשאיר ניקיון אחרי- בסופו של דבר אגיע לשירותים מלוכלכים". בתום פיקניק או פסטיבל, לא יישאר ולו זכר ביום למחרת. עם תום החגיגה, הפסולת תופרד, תמוין ותושלך לפחי המיחזור.כל אחד מרגיש אחריות אישית כלפי הסביבה. אחד הדברים הראשונים שקופצים לעיין לאחר ביקור ביפן, הוא חוסר "תרבות אשפה" בארצינו (אם כי יש שיפור). עצוב לראות כי רבים משליכים אשפה בכל מקום. ספה ישנה שהשליך אחד השכנים, עתידה לבלות שבועות רבים על המדרכה, עד ל"ג בעומר... ביפן, לעומת זאת, אדם המעוניין להיפטר מספה או כל פריט אחר שתופס מקום- ייצור קשר עם שירות פינוי זבל גדול ולא יזרוק כך סתם לרחוב לעולם, שהרי זהו מטרד לעוברים ושבים. יפן הינה מהמתקדמות בעולם בשמירה על איכות הסביבה ולכך אקדיש כתבה נפרדת.
תמימים, טיפשים או פשוט נשמות טובות?
מודעות חברתית גבוהה היא אולי אחת הסיבות לפשיעה נמוכה ביפן.הרגשת הביטחון כה חזקה כך שתוכלו ללכת שאננים באישון לילה, בטוחים שלא תיפלו קרבן לשוד. היה ואיבדתם תיק ובו דברים יקרי ערך, סביר להניח שיחזור אליכם תוך זמן קצר וללא כל חוסר בתכולתו. הגדיל וסיפר לי ידיד קרוב, כי שכח לקחת את שטרות הכסף שהוציא מכספומט במרכז העיר, וכשחזר למקום כמה שעות לאחר מכן- השטרות עוד היו שם!
גם לי קרה לי לא פעם שהייתי קצת "שלומפרית", ושכחתי תיק/ ארנק עם כסף מזומן/ מצלמה דיגיטאלית איפשהוא. לא יאומן, אבל האבדה תמיד נמצאה בשלמותה.או העובדה שהייתי משאירה את האופניים, לא נעולות, ליד תחנת הרכבת, והם תמיד היו שם כשחזרתי...(לא מומלץ לנסות זאת בארץ...) נעים לדעת כי הסביבה כה אמינה, וכי קטנים הם הסיכויים ליפול קרבן למעשה נוכלות, מירמה או ניצול לרעה מצב שנקלעתם אליו. אם אי-פעם בתום מסלול טיול מפרך חיכה לכם איזה "גזלן", שמכר ארטיקים במחיר מופקע, סביר להניח שזה לא קרה ביפן! "גזלנים" למיניהם, לא נפגוש גם במקומות הנידחים ביותר. אפילו מוכר הגלידות למרגלות הר פוג'י, שחיכה לטיילנים הרצוצים בחודש החם ביותר בשנה, מכר במחיר רגיל.
"מאמי, חכי שניה על הקו, בא לקוח"...
הקניות ביפן נעשות לרוב במזומן. הקופאי נוהג לספור מול הלקוח את הסכום שנתקבל, ין אחר ין, ולאחר מכן יספור מולו גם את העודף. אין צורך לדאוג שאולי רימו אתכם. מוצר פגום יוחלף מיד, ללא ויכוחים מיותרים ועם אין-ספור התנצלויות. מצד המוכר כמובן.ובנוגע לשירות הלקוחות, בכל תחום שהוא, באמת שקשה להשוות למקומות אחרים בעולם:תהא הבעיה אשר תהא, אקבל את מלוא תשומת הלב, הבעיה תטופל בענייניות, ונותני השירות נחמדים כל-כך, שקשה להתרגז גם אם מתאמצים!(מיותר לציין שלא נתקלתי מעולם בפקידת שרות שקשקשה עם חברתה בטלפון בזמן העבודה)גם כאן הכול טמון בתפיסת עולם, שהרי הכול נותנים שירותים בסופו של דבר, ואם אתן שירות טוב במקום אחד, אקבל שירות טוב במקום אחר.
אחרי המבול?
אז אולי הכול נשמע לכם תמים מדי,ואולי הורגלנו יותר מידי למוטו: "אני במרכז ואחרי המבול". אישית, אני בעד לאמץ קצת את המוטו מארץ האישימוטו: "טובת הפרט, תחילתה בטובת הכלל". הרווח יהיה כולו שלנו! +++++++++++++++++++++++++++++++ |