0

על ההבדל בין מי שאתה למי שרוצים שתהיה

7 תגובות   יום רביעי, 6/4/11, 13:26

מרומי גילי המופלג כבר קשה להיזכר מה הילד שהייתי פעם רצה להיות כשיגדל.

פרסומאי בטח לא הייתה אחת האופציות. כתיבה זה הרי תחביב ולילד היה פוטנציאל. זיהו אותו מגיל קטן, את הפוטנציאל החביב. היו גם כמה מורים ביסודי שטענו שהילד גאון ושלחו את העילוי הקטן להיות מדען, רופא או משפטן חריף והצעד הראשון היה סוג של כיתת מחוננים. יכול להיות שהם צדקו, היכולות בהחלט קיימות.

את העובדה שהגאון הקטן לא מסוגל להתרכז ליותר מארבע שניות, אגב, אף אחד לא טרח לבדוק. כל עוד המאיות זרמו הכל היה בסדר. גם העובדה שהילד הראה סממנים עזים לאנטי ממסדיות שובבה כבר ביסודי לא הפריעה לאף אחד. ואם אלה לא הפריעו, אז מהו מרד נעורים קטן ולא מזיק נגד המורים. כל המורים. טוב, למעט אחד או שניים.  הילד מבריק והראש יסתדר, הוא רק צריך לגדול, להתבגר ולעשות מה שמצפים ממנו.

השנים מתחילות לעבור וככל שאנחנו גדלים, התדמית שלנו בעיניי הסביבה מתעצבת ומזינה את עצמה. לכל אחד יש דעה ברורה מה אנחנו צריכים לעשות עם החיים שלנו כשהוא לא יודע מה הם רוצים מהחיים שלו עצמו, אבל בדיוק בשביל זה הסביבה שלו קיימת - מישהו כבר ידאג לזרוק גם אותו למסלול הקבוע שאחרים בנו עבורו. הבעיה מתחילה כשאנחנו נכנעים לתדמית הזו, מתחילים לחיות לפיה ולעזאזל עם מה שאנחנו רוצים.

אני לא מדבר רק על קריירה ועבודה. תחשבו למשל על מערכת היחסים האחרונה שלכם. תעצמו עיניים ותזכרו איזה אדם נכנס אליה. עכשיו תפתחו את העיניים, לכו למראה הקרובה ותראו איזה אדם יצא ממנה. הצד השני מנסה לעצב ולשנות אותך לפי צריכיו ונקודת מבטו, לא מתוך כוונה רעה, אגב, זהו הטבע האנושי. אנחנו פשוט מנסים ליצור לעצמנו סביבת חיים נוחה ככל שאפשר.

אל תטעו, אני בעד שינויים ותיקונים ובטח בעד פשרות במערכות יחסים. הרי אם כל אחד יתבצר בעמדתו, לא נתפתח לעולם והדרך להצלחה במערכת יחסים היא התאמות הדדיות והשלמה אחד של השני, אבל כמו בכל תחום אחר צריך לדעת את המינון הנכון ואם את במערכת יחסים איתי - תאהבי אותי ולא את מי שאני יכול להיות.

לפעמים אני מסתכל מסביבי ורואה כל כך הרבה אנשים שנאבקים בכל כוחם רק כדי להישאר במסגרת שהחיים מכתיבים להם, ללכת בנתיב התדמית שמישהו אחר יצר עבורם. ללמוד מקצוע נחשב, למצוא עבודה קבועה, אם המזל משחק להם אז הם גם יפלו על בחורה מבית טוב וימשיכו את חייהם בנתיב הקבוע והמוצלח שלהם.

העובדה שרובם תקועים עם מקצוע שמעניין אותם בערך כמו מאבק ההירואי של גחלילית השדה המצויה באיתני הטבע לא באמת משנה, גם העובדה שג'וב החלומות שבו הם תקועים גורם להם ריגוש בערך כמו שערוץ 23 בלילות ימי שישי העליזים גורם לכל מי שאינו חיים יבין לא ממש מפריעה לאף אחד - העיקר שהם מסודרים, לא?

עברתי כמה דברים בחיים. קורות החיים שלי עמוסים ומגוונים. איבדתי עבודות ואנשים. אם להיות ממש כן, יכול להיות שאיבדתי גם דברים נוספים בגלל דרך החיים שלי, אבל דבר אחד מעולם לא איבדתי - את עצמי.

הילד ההוא, עם ההפרעות, הפוטנציאל והאידיאלים עדיין כאן. הוא עדיין ילד שובב וסקרן, כזה שרואה את העולם אחרת ולעזאזל המסגרות. עדיין ילד, רק עם הרבה יותר מגובש ומנוסה.

אני כבר בן 28. יש אנשים שעדיין מחכים שאתבגר.

 

לפוסט הקודם: על כאב, משברים ונפילות מתח.

דרג את התוכן: