כאמור, לפני תחילת הרנסנס, שלטה באירופה האומנות הגותית. אולם בזמן שהרנסנס החל מתפתח באיטליה וכבש את הארצות הקרובות לה, המשיכה האמנות הגותית מתפתחת באירופה והגיעה לשיאה במה שמכונה כיום הגותיקה הבינלאומית. ראשיתו של זרם זה הוא באזור בורגונדי, בוהמיה, צרפת וצפון איטליה במאה ה -14 המאוחרות במאה ה -15 המוקדמות. לאחר מכן היא התפשטה ברחבי מערב אירופה. לשיאה היא הגיעה בארצות השפלה.

יחודה של אמנות זו הוא בירידה לפרטי פרטים.

יצירת האמנות המוכרת ביותר המאפיינת את התקופה היא "נישואי הזוג ארנולפיני" של הצייר איין ואן אייק.

לקריאה נוספת

האמן השני, שיצירותיו הם מקור מחקר בלתי נדלה, דמיונו וכישרונו הם אחד מיצירות המופת של האמנות המוכרת לנו מאז שחר האנושות ועד היום, הוא הירונימוס בוש.

טריפטיכון הינו לוח המורכב משלוש כנפיים, שניים מהם משמשים ככנפיים הסוגרות על הלוח המרכזי. בכל שלושת הכנפיים מופיעות יצירות אמנות:

בעת שהכנפיים סגורות, ציור המאחד את שתי הכנפיים (מהצד החיצוני).

בזמן שהכנפיים פתוחות משני צידי הלוח המרכזי (הצד הפנימי) סצנה נפרדת על כל אחת מהכנפיים.

סצנה מרכזית המופיעה על הלוח המרכזי, אינה נראית כאשר הכנפיים סגורות.

טריפטיכון גן התענוגות:

סצנת בריאת העולם מופיעה על הכנפיים הסגורות.

הבורא מופיע בפינה השמאלית העליונה. בניגוד לקפלה הסיקסטינית (שעוצבה באותו זמן) בה,  אלוהים בורא בגופו ובמחוות ידו את העולם, אלוהים של  בוש הוא אלוהים מסורתי, והוא בורא בדיבור.

 הוא פאסיבי ואוחז בידו ספר. על הכנפיים מופיע פסוק  מתהילים ל"ג ט': "כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד"

ביצירה רואים כיצד האור נפרד מהחשכה.

במרכז, בתוך עיגול האור, המים נחלקים למים עליונים מקור העננים והגשם, ולמים תחתונים מקור הימים והנהרות. עננים כהים מתקבצים מעל האדמה היבשה העולה מתוך המים התחתונים.

הלוח השמאלי: תיאור גן העדן

שמן על עץ, 389x220 ס"מ.

בחלקו עליון של הלוח מתגלים עצים וצורות מוזרות ספק מינראלים, ספק צמחים הצצים מתוך האדמה. מצד שמאל למטה יצורים אקזוטיים, מעין ג'ירף ופיל ולצידן חיות סמליות כמו חד קרן השותה מים. במרכז מתנשאת מזרקת החיים, בצורתה העליונה, היא מזכירה מבנה גותי מעוטר.

במרכז היצירה רואים את איחודם של אדם וחוה ע"י האל ולא כמקובל את החטא הקדמון.

יתכן כאשר אלוהים מברך אותם בברכה הראשונה לבני האדם: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" בראשית א' כח'.

ברכה זו עומדת בניגוד לתיאורי הזימה העקרים המתגלים בלוח המרכזי, (יתכן כי בימי הביניים הדברים הובנו ברוח שונה, הרי התאווה הוליכה אל החטא הקדמון. ) אין ילדים בלוח המרכזי של  גן התענוגות, האדם אינו ממלא את הארץ במעשים, אלא בתאוות ובסטיות. האדם התכחש לברכה, ולעבודת הגן האמיתית, והעדיף את תאוות הבשרים.

מלפנים מתגלות חיות מוזרות, יתכן כי הן מנבאות את הצד החייתי המתגלה בלוח המרכזי.

הלוח הימני תיאור הגיהינום.

שמן על לוח. 220x97 ס"מ.

בלוח זה מתגלה מציאות סיוטית, המראה האלים ביותר ביצירתו של בוש. ברקע בתוך החשכה בתים מתפוצצים. האש המשתקפת הופכת את המים לדם. במישור הקדמי ארנב אוחז את קורבנו המדמם, הניצודים הופכים לציידים וממחישים את הכאוס הקיים בגיהינום. מכשירים שונים ותמימים בחיי יום יום, הופכים למכשירי עינויים. על לאוטה ענקית בפינה השמאלית קשורה דמות מעונה, אחרת תקועה על מיתרי נבל, דמות תקועה בחליל ענק, ואחרת בתוך תוף. כלי הנגינה עצמם בעלי משמעות ארוטית, זימה נחשבה למוסיקה של הבשר. על אגם קפוא במרכז היצירה דמות מנסה להתייצב על מחליקיים.

ממעל דמויות רבות משמשות חומר בערה לאש ענקית.

דמות אדם עץ מביטה אל הצופה ממרכז היצירה, גופו הביצתי נשען על גזעי עץ רקובים המונחים בסירות רעועות, כל חלקו התחתון חתוך וגלוי, מבטו מטריד את הצופה, על ראשו מעין דיסק ענק, ועליו מין חמת חלילים, וסביבה שדים וקורבנות.  הדמות ההזויה המטרידה והסיוטית אינה נותנת מנוח, בעלת איכות חלומית.

דמות המפלצת בעלת ראש צפור בולעת את קרבנותיה רק כידי להוציאם לתוך חור מימי שדמות אחרת מקיאה לתוכו.

חטאים שונים זוכים לעונשים מגוונים הקשורים לחטא. לדוגמא, דמות האישה שחטאה בחטא בשרים מלוטפת ע"י ידיים שדיות וקרפדה. משמאל למטה מתגלה מלכה של הפונדק המכיל הימורים, קלפים פזורים סביב וכל החוטאים נענשים.

 כל הסצנה מתוארת בצבעים קודרים. האדום והשחור שולטים ביצירה, המוזרה הזו, נראה שדמיונו העשיר של בוש התגלה בשיאו בתיאור הגיהינום על כל מוזרותו הפרברטית.

גן התענוגות: הלוח המרכזי

הפירות הנמצאים בגן הם מטאפורות לאיברים מיניים. הדג המופיע בקדמת היצירה, הוא סמל פאלי, הצעירים הקוטפים פירות במישור האמצעי מימין, ממחישים ביטוי הולנדי שעיקרו, המעשה המיני, הצדפות הריקות, ושאר הקליפות הריקות, שבתוכם דמויות, מרמזים על יחסי מין עקרים.

הגן משמש במשך מאות כמקום האוהבים והאהבה. מזרקות וביתנים העשויים מאלמוגים, צדפות, זהב ועוד, אופייניים לתיאורים של גני אהבה שהיו נפוצים בספרות בזמנו של הירונימוס בוש.

בתקופתו של בוש מעשה האהבה נקשר במים, מזרקת הנעורים, לתוכה נכנסים זקנים ויוצאים צעירים, מקבלת לעיתים קרובות משמעות ארוטית.

הברכה המעוגלת במישור האמצעי מאכלסת נשים בלבד. בעוד גברים רוכבים  סביבה על חיות שונות. האקרובאטיקה שהם מבצעים על גב החיות מלמדת על התרגשותם מנוכחות הנשים. בוש מראה את המשיכה המינית בקטע הזה של תיאור הגן. הברכה העגולה נמצאת במוקד היצירה, כמקור לכול המתרחש.

בימי הביניים נחשבו הנשים כמפתות את הגברים ומעבירות אותם על דעתם, ומביאות אותם לטירוף ארוטי. התיאבון החייתי מודגש ע"י החיות של גבן רכובים הגברים. הרכיבה עצמה היא מטפורה למעשה המיני. בוש מאחד ביצירתו כמה נושאים ארוטיים האופייניים לימי הביניים. כמו הגן, החיה, המים, הפירות, הקליפות, הדגים והנשים עצמן.

בוש מציב מראה של חטא התאווה, למרות שקשה לראות בדמויות התמימות המשחקות, חוטאים השטופים בהנאות בשרים וזימה. הדמויות מתוארות בחיוניות וצבעים יפים המושכים את הצופה.

הצופה של ימי הביניים הביט במראה בעיניים אחרות, הוא הבין שלפניו תיאור של גן עדן מזויף,

כל מה שנמצא בגן הזה ייבול ויירקב.

ניתוח נוסף ליצירה של בוש