ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
מוזיקה היא דת אקוסטית, ואלוהים אינו הדי ג'יי של חייך הקדמה   מצאתי במגירה 'בלוז מזרחי' מהופעה שלי בפסטיבל ישראל 1993 ממליץ להאזין בעיניים עצומות לרווחה תרפויטית . תודה.
לא יודע למה אנ'לא יכול לישון בלילות, מחשבות כמו אניות טרופות עולות לאן שנתי נודדת כמו ציפורים אל הצפון , מתהפך מצד לצד מחצות עד אור ראשון.
תבל של מוזיקה / הירהורים על מוזיקה תשאלו פעם מישהו או קבוצת אנשים, איזה שני סוגי מוזיקה קיימים ותתפלאו לתשובות, מבחינתי התשובה ברורה, עולם המוזיקה מתחלק לשני סוגים; כלי וקולי , אינסטרומנטאלי ו..ווקאלי מוזיקה היא כמו מדע שאנשים משתמשים בו מבלי לדעת או להכיר. הסבר יבוא 23:40 תוספת יום ו 8 באפריל הנאמר לעיל הוא אישי מאוד ויעשה בו סדר לאט... רוב האנשים משתמשים במוזיקה כליווי לפעולות אחרות שלהם, אם זה לשטיפת כלים במטבח או להעברת הזמן בנהיגה, אם זו מוזיקה המלווה סרט , הצגה או סידרה, השימוש פסיבי . (אנסה בהמשך הבהיר את ההבדל בין מוזיקה חיה ומוזיקה מכאנית מוקלטת) ו להבדיל כשזו מוזיקה לריקודים יש התמזגות של המוזיקה עם הגוף המתנועע , ובטקסים מסויימים עם הנפש. מעטים יותר האנשים הבוחרים לשבת ורק להאזין למוזיקה, ככלל מעטים האנשים הבוחרים לעצמם את המוזיקה שהם שומעים , למעט כשהם קונים דיסקים וכו' רוב הזמן המוזיקה נכנסת אליהם דרך מדיה כמו רדיו אינטרנט טלויזיה סרטים הצגות וכו' שוב בקונצרטים-מופעים סיפור אחר.שאז הם מפקידים עצמם לבחירת האמן הלהקה התזמורת. הבחירה בתחנה מסויימת ברדיו של ז'אנר או עורך רק מגינה עליהם לרוב מדברים שאינם אוהבים מוזיקה היא דבר שכולם 'מבינים בו' ולכל אחד יש טעם ברור נתאר לעצמנו שמוזיקה היא מזון אקוסטי מזון רוחני לנפש לגוף לחיים ולכל תכונת אופי. האם היינו רוצים לבחור את מה שאנחנו אוכלים או שיזינו אותנו ? בהזנה מלאכותית ? . מוזיקה שאנשים עושים ומתעדים היא דבר צעיר וחדש יחסית בהיסטוריה של התרבות האנושית והשתכללה במאות השנים האחרונות . בעיקר באופן התיעוד שלה באמצעים אלקטרוניים ודיגיטליים. גם אמנות כתיבת התוים השתכללה במאות שנים. היום תכונות כמו שאזאם באייפון יכולות תוך שניות של "האזנה" לזהות את הקטע המוזיקלי על פי ניתוח סונארי של המצלול . ולתת אינפורמציה עדכנית לגבי הקטע יוצרו וכל דבר אחר . - מבחינתי שני סוגי המוזיקה העיקריים שהזכרתי נעים בשני צירים זמן תקופה ומיקום גיאוגרפי יבשות ארצות ואזורים לדוגמא: מוזיקה אינסטרומנטלית של אינדיאנים בדרום אמריקה, מוזיקה קולית מבריטניה שנות השישים, קולית גרמניה מאה 18 וכן הלאה. רוב האנשים בעולם מוזנים במוזיקה קולית וצורכים פחות מוזיקה כלית. מעטים יותר "בוחרים" במוזיקה אינסטרומנטלית. כמוזיקה נטו , מוזיקה אינסטרומנטאלית מורכבת יותר לאין ערוך מקולית .ותובענית יותר מן המאזין גם מכיון שאין לה טקסט תומך . ג'אז הוא ארץ בפני עצמה וגם בתוכה מחוזות -סיגנונות שונים. אנשים לומדים בבית ספר שהוא גם יחסית דבר חדש מקצועות כמו מתמטיקה בחשבון ומגיעים ללמוד נוסחאות מורכבות ואפילו מקדישים שנים לחלוקת שברים, דבר שלמרבית האנשים בחייהם הבוגרים אין לו שימוש. חלקם מסתפקים בחיבור וחיסור חשבונות הבנק המכולת וספירת הכסף אך דברים אלמנטריים כמו מע"מ אחוזים מלמעלה ומלמטה ועקרונות ריבית לא מלמדים אותם. ( ריבית שפיצר:) כך יכול אדם לסיים כמה יחידות בגרות במתמטיקה והשימוש שהוא עושה בה אחר כך כל כך מועט שהכל נשכח, מאידך מוזיקה שהיא דבר שמרבית האנשים צורכים ומשתמשים בו מרבית חייהם הבוגרים זוכה לזה שלא ילמדו אותה , למעט לצורך הטמעת פטריוטיזם ואהבת הארץ ( אין בזה רע :-) אבל ... יש במוזיקה יותר ממרש .... שמאל ימין שמאל ימין... משום מה בתבל של המוזיקה אפשר לסייר ולתור ולהתפתח וללמוד כל חיינו הבוגרים אך רוב האנשים 'נתקעים' היכן שהוא בין שנות העשרה לאמצע שנות העשרים מבחינת התפתחותם ומשם הם מפסיקים ללמוד ולסייר בתבל הזו. שדרגו את חייכם המוזיקליים לכל אחד אחריות אישית לעצמו. אל תפסיקו לגדול. -------------------------------------------------------------------------------------------------- (הערה להמשך מוזיקה מכתיבה מצב רוח, אדם שומע רדיו והמוזיקה מכתיבה לו שינויים במצב רוחו :) מוזיקה מעצבת אישיות ובונה הרבה יותר משאפשר לחשוב . הטקסטים והאמירה שלהם מעצבים את דעת בני העשרה (והמבוגרים שיהפכו או יהפכו להיות ) , אולי יותר מכל דבר אחר . טקסטים ושמות של שירים הפכו לטריגר מכונן לעיתים תת-מודע כחלק מאבני הבניין של אנשים שפעם היו שנות העשרה והיום הם מבוגרים. מוזיקה מסוגים שונים משפיעה על מקומות שונים בגוף אחת תגרום לך לתופף ברגל ואחרת תשנה את קצב הלב פעם בבדיחות הדעת אמרתי שתיהיה לך מוזיקה קלאסית בלב ג'אז בראש ורוקנ'רול במכנסיים ועדיין לא דיברתי על העלמותם של שירי הילדים, על התלבטויות פנימיות של אומנים בהופעות ומי פטור מהן או פוטר את עצמו. והקשר לקליפים....שבוע טוב יום מוצ"ש חצות וקצת "חוק השש"  14 באפריל מוסיף כאן מוזיקה פרסית קדומה אני וחברים , קליפ אקוסטי  ומוסיף קטע מלפני 40 שנה 40 שנות בלוז , מעניין לשמוע איך ניגנתי פעם כמו לבקר בארץ שלא הייתי בה הרבה שנים  תודה חברים על הקריאה המחשבה השיתוף והקשב נקודות למחשבה יום ו 15למרץ 00:00 חצות יום ה או חצות יום ו :-) שכלול השמיעה ויכולת הקשב רוב האנשים השומעים שיר, זוכרים ומאזינים קודם כל למלודיה שהיא קו המתאר החיצוני -הרישום של המוזיקה מעטים האנשים שיש להם יכולת קשב מושכלת ואחרי שהאזינו לשיר יוכלו לספר לך מה ניגן הבס , מה ניגן הפסנתר או התופים שברקע. רבים יותר יוכלו לזכור אם היה קטע סולו אינסטרומנטלי משמעותי בשיר ובאיזוה כלי נוגן. פיצול הקשב מעט אנשים יכולים לעקוב אחרי כמה קולות המנוגנים בו זמנית למשל בפוגה של באך כמה מילים על זה אצלי כאן בוידיאו מעבר לנהר. ( תזכורת להמשך, היכולת לראות קוביה ויכולת התפיסה שלנו ) מרכיבים למוזיקה 7 מרכיבים פארמטרים רוב האנשים מכירים קצב מנגינה והרמוניה וצבע בחוש ופחות מודעים לשאר. כמו כן אינם מודעים לכל המרכיבים השונים בכל פראמטר יחד עם זאת כמובן שאין צורך בהכרח לדעת את המבנה המולקולארי של סנדוויץ' את מספר הקלוריות וההרכב הכימי שלו כדי להנות ממנו. ולא בהכרח מי שיודע את כל אלו נהנה פחות . יש קטעים בהם אדם נכנס לדלת אקוסטית אחת ויוצא באחרת כאילו ביקר ברחוב חדש בעיר אחרת במחוז או ארץ או זמן אחר כאילו פגש אדם חדש . - 25 אפריל 'ככל שאנשים בורים יותר קל יותר להלהים* אותם' אין ספק שמוזיקה אינה חלק בלתי נפרד מתרבות, השכלה, ידע ואינפורמציה. ככל שאנשים בורים יותר כן קל יותר להלהים אותם לכיוונים הרצויים לעשות להם מניפולציה,לנתב אותם לכיוון הרצוי, אם זה על ידי אנשי דת צבא פוליטיקאים ובעלי אינטרסים אחרים. כך שבמידה רבה למעט אליטות מסויימות, ומעטים טוב לשמור על מוזיקה שהיא בעצם תת-רמה כמזון להמונים, אני מאמין שיש קשר הדוק בין התפתחות מנטאלית שיכלית וקוגניטיבית, ובין מוזיקה טובה. מה זה טובה לעת עתה נשאיר את זה בחיוך כמה שאני חושב כטובה :-) = * גזרתי מלשון להתלהם.התלהמות. - אנדרלמוסיקה אישית, לפני זמן רב בעודי חצוי בין קונצרטים אינסטרומנטאליים ו'קריירה' כזמר יוצר הבנתי מהר, שלנגן המנגן קונצרטים סולו שאינם קלאסיים וגם לכזה, אין סיכוי לשרוד מהופעות במיוחד לא בארצנו הקטנה. מהר מאוד גיליתי ש"בהופעה" הקהל מצפה לשירים ומסוגל "לעכל " שניים שלושה קטעים אינסטרומנטליים בלבד., גם וירטואוזים בעלי שם עולמי בחו"ל מתקשים בהופעות יחיד . בפרט אם מדובר בז'אנר ספציפי ג'אז, או איזוטרי כמו ראג-טיים, או אתני, קהל מעדיף מספר כלים על כלי בודד . ניסיון מעניין שערכתי היה אנדרלמוזיקה בו אספתי מספר מוזיקאים נפלאים וידועים (כעשרה) וערכנו סידרת קונצרטים שנקראה אנדרלמוזיקה הרעיון היה שאנחנו ננגן ללא תמורה כספית רק לשם ההנאה, וגם הקהל לא ישלם כניסה , בצורה זו היינו חופשיים לנגן ככל העולה על רוחנו, היצירות היו אימפרוביזציות מאורגנות על נושאים שונים לדוגמא קטע בשם "יונה ופינוקיו" שבו המוזיקאים ניהלו דו שיח עם הקלטות של שירת ליוויתנים. קטע נגינה בחושך מוחלט שבו הקהל התבקש להשתתף באילתור והשמעת קולות. הנגנים ישבו במעגל על הבמה . אפרט אולי עוד , על כל פנים הנושאים היו בנויים על טכניקות קומפוזיציה של המאה העשרים. הסידרה זכתה להמון קהל יחסית, והלואי והייתי יכול לשחזר אותה . על מה הקהל מצפה מאמן לאחר שקנה כרטיס ועל מה שאמן מחוייב לספק בתמורה ועוד האם פול אנקה כשהוא עולה לבמה 60 שנה מחוייב לשיר את 'דיאנה ' בכל הופעה, האם כשנקבע לו מופע בהולנד שנה קדימה בתאריך ספציפי בשעה 21 בערב הוא יודע שיגיע לשם כשיש לו חשק לשיר בפעם המיליון את אותו שיר ? האם הוא כבר מבצע אותו כאוטומט כ 'קראוד פליזר' או באמת שר מעימקי נישמתו וצורך פנימי להתבטא ? :-) - אחד האנשים היותר מיוחדים יצירתיים וחושבים בתבל הזו היה פראנק זאפה אמן גדול ורב השראה בנון קונפרמיזם שלו ובתחומים השונים והמגוונים בהם נגע זכיתי לראות אותו, צעיר ומוטרף ולעקוב ולקבל השראה גם אם לא תמיד המוזיקה עצמה היתה כוס התה שלי הייתי צעיר וטיפש כשיצאתי מהקונצרט כשהוא התחיל לנגן על החשמלית עם ויברטור.. כאן בדמותו כאיש מבוגר בריאיון בן 10 דקות http://www.youtube.com/watch?v=UDYzuwG-gOE סיפרו האוטוביוגראפי שגם תורגם לעברית מרתק. " יש אנשים שהופכים חשמל למוזיקה ויש שהופכים מוזיקה לחשמל " (א"ש ) - חברים מאחל לכם את כל הטוב שבעולם צרפו זאת לפס קול של חייכם והביטו בשפתיים , ריד היז ליפס, והמימיקה של חצוצרן ומוזיקאי דגול. -
- הקלטה של מופע חי או חי באולפן היא לעיתים עיניין שמקביל לפוטו רצח אם ניתייחס למיקרופון כלעדשת מצלמה אקוסטית, לא תמיד התאורה נכונה הפוקוס מדוייק וכו' בהמשך . על מוזיקה כשפה. הברות, מילים משפטים, מילים הן מוזיקה שקפאה . ג'אז הוא שפה . הפניות: צליל מאמר בויקיפדיה 16 לאפריל כתבה על למה אנחנו אוהבים מוזיקה מסויימת , כתבה בהארץ אונליין. מוזמנים אל אתר הבית החדש ,כמה קטעים כליים שלי מודה מראש לאלה שאוהבים לקרוא את מה שאני כותב כאן בשנה וחצי האחרונות' מביא כאן גם רשימת קישורים. כמו כן אמור לעדכן את מפת הפסטים הקודמים כאן הערות לעצמי לדיון:-) ( הערות לעצמי מוזיקה שימושית צריכה רדיו מדיה סביבה מדע חברה כסף יחס בין למידה ושימוש זיהום אקוסטי מודעות ,תבל עשה אוזניו כאפרכסת צלילים עיליים ורזים ) |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (135)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי אבנר,
כל כך מסכימה עם מה שאמרת על ההבדלים בין: לשמוע מוסיקה, להקשיב או להאזין לה ולחוות אותה.
בהיותי נערה הייתי רגילה ללכת למועדון 'ברברים' ברחוב המסגר, פעם בשבוע לשמוע את אהרל'ה קמינסקי, דני גוטפריד ושות' ולהתענג על הג'אז. גם באונ' היו ערבי ג'אז במוצאי שבת (אולי גם אתה היית שם? ).
אלה היו ערבים מיוחדים בהם חיינו את המוסיקה.
גם שיעורים הכנו בלווית מוסיקה, אלא שאז זה היה כרקע ולא בהאזנה. זוכרת איך אמי שאלה: "איך אפשר להכין שיעורים ולשמוע מוסיקה". אבל זה היה בדיוק העניין. זה היה: לשמוע ולא להאזין..
יש חוגים רבים המלמדים האזנה והבנה של המוסיקה, ובאחד כזה שהתנהל במכללה שלי השתתפתי. זה באמת מעשיר מאד.
תודה על פוסט מקסים ומעשיר
אילת
*
נעימה יפה יכולה להיות קצרה , אך ההדים שהיא משמיע הם נצחיים...
במקום שבו המילים נכשלות, המוסיקה מדברת. .... מרטין לותר קינג
הוספתי בסוף 2 משפטים מוקדש לכם בתודה
תודה חברים חברות ולגבי זיהום אקוסטי : החוק החדש
וגם הפלאפונים במקומות ציבוריים ,בתחבורה (ולא רק) מטרד לא קטן
http://www.mako.co.il/news-israel/health/Article-ca962647e419f21004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=786102762
מותק, בובה, רק עכשיו ראיתי, רק תגידי, ואנחנו שם... (שישה ימים לא יותר... מגבלות שלא תלויות בי...). בטוחה?
אבנר
שאפו !!!!.
איזה דוקטורט עשית על מוסיקה.. קראתי ונהניתי
העולם המוסיקלי מתחלק לשניים.. כלי וקולי... יפה!
האם ניתן להפריד ביניהם?
כן בהחלט, אפשר לוותר על החלק הקולי וליהנות מהכלי
וההיפך?
מוסיקה היא שפה בינלאומית , כולנו מבינים אותה .
כמובן בכפוף לטעם היחודי שיש לכל אחד.
כתבת שבעולם המערבי מוסיקה היא מכנה תרבותי משותף
חוצה ימים ויבשות , ומה עם מוזיקה מזרחית אמיתית ?
היא יותר מאשר מכנה תרבותי משותף.. הפכה להיות פוליטית ומתלהמת ,
בדיוק כפי שאמרת , ככל שאנשים בורים יותר קל להלהים אותם ..
ולבסוף , המוסיקה ששמעתי בעת רחיצת הכלים ,
היתה חלק בלתי נפרד ממני, אלה היו רגעים מיוחדים ,
להקשיב באמת ולהפנים את המוסיקה,
אהבתי להקשיב לצלילים ממוזיקה הפרסית .
היא בחלט יחודית ומעניינת המוסיקה הפרסית
חג שמח
שמחתי לשוב אחרי העדרות של חצי שנה .
הוספת תגובהוב תודה לכל המגיבים וחג שמח ומבורך למי שאיחל :-)
ונתקלתי בתגובה הזו בפוסט ישן יותר שלי ומביא בשם אומרו:-)
RonArzi 6/9/10 02:22:אבנר שטראוס שחי בשלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 כתב מנגינה/הירהור לנגן ולמאזין/ה.
היצירה לגיטרה המורכבת מפרק אחד מבטאת את אפסות המילים אל מול ניצחיות המוזיקה. ממש כפי שהמתמטיקה ניצחית ואינה תלויה בדבר.
מוזיקה קשורה קשר הדוק למתמטיקה ולמספרים, בעיקר כשמדובר בסולמות המוזיקליים השונים ובהרמוניות.
פיתגורס, שחי ביוון הקדומה לפני כ-2500 שנה היה הראשון שהצביע על הקשר בין צלילים ומספרים. הוא הראה כי צירופי צלילים ערֵבים לאוזן – הרמוניות מוזיקליות – התקבלו בכלֵי מיתר כאשר יחסי האורך בין המיתרים היו כיחס פשוט בין שני מספרים שלמים.
בין תלמידיו, הפיתגוראים, היו שטענו שכוכבי הלכת משמיעים את "ההרמוניות השמימיות" (ההרמוניות של הספֵירות) בעת תנועתם במסילותיהם, אלא שאנו איננו מודעים למוזיקה מופלאה זו משום שאנו שומעים אותה מרגע לידתנו.
המוסיקה הרבה יותר אנליטית משפת הדיבור, מאחר שהיחסים שבין היסודות הבסיסיים ביותר שבה – הצלילים, הם יחסים מספריים פשוטים.
קונפוציוס אמר: כשמוסיקה ונחמדות יובנו ויוערכו כראוי, לא יהיו מלחמות.
ניטשה אמר -מבלי מוזיקה, החיים היו טעות.
דיאן אקרמן אמר - מוסיקה היא הבושם של השמיעה.
רון ארזי אמר: פעם חשבתי שמוזיקה תביא את השלום לעולם. השלום הלך נשארה המוזיקה.
שלום אבנר,
מוזיקה היא אולי
הביטוי הפנימי הנעלה ביותר באומנות...
כמה הרהורים,
אין מוזיקה מתו אחד (ה ביחד?)
מוזיקה היא תנועה,מתו לתו (עשייה?)
אופן הנגינה,הגוונים,הכלים השונים וההרמוניה
קובעים את האיכות..(אחדות?)
טוב,אולי מתבלבל
בין מוזיקה והחיים..
תודה על הנושא המעניין.
ערב טוב
חג שמח
-
תודה אסנת :-) הרבה תודה ...
-
:-)
-
תודה אהבתי , מאמץ :-)
לכל המגיבות האחרונות הרבה תודה ובמיוחד לצלילי הלב , עודדת אותי מאוד, ערכתי אטת זה מעט הבוקר היה קצת מבולגן, כמעט ויתרתי על להמשיך בעקבות התגובה ... מקווה שאמשיך .
והנה חומר טוב למחשבה נכון גם לחירות המוזיקליות שלנו,
וחג שמח ואוהב לכם, אבנר
מי ייתן והאביב יביא עימו התחלות חדשות,
הנאות קטנות ומתוקות.
והמון הפתעות מרגשות.חג של פריחה,
חג של מנוחה,חג של "ביחד".
חג של נחת חג של תקווה,
חג של חום ואהבה...
חג פסח שמח לך למשפחתך ולכל בית ישראל.
באהבה רוית.
-
טוב קודם כל נסדר הקישור
http://www.youtube.com/watch?v=egwARrX1ik8
אקשיב ומעניין אם קראת ? :-)
טובנות ? נוספות ?
-
חג שמח
בוריס כמה יפה שאתה כותב מקנא בך :)
תביא קצת מהחומר הזה שנותן לך השראה
לא התבלבלת זה היה אמור להיות פוסט אצלך ? כאן התגובות :-)))))
אתה עושה לנו את החג כאן
ת ו ד ה
______________________
ואאווו......איזה מלך!!!
אבנר יקר ,
אוהבת מוזיקה באותה המידה שאני אוהבת לנשום ....
אוהבת את" רוח קדים "
חג שמח לך ולבני ביתך
תמיד כיף לשמוע אותך :)
חג שמח ידידי
מוזיקה בעבורי היא חיים.
וההמלצה לעצום עיניים תוך כדי - מעולה היא.
קטע שמעיף אותי למחוזות רחוקים...
-
תודה לימור
ותדעו לכם שכל כוכב ותגובה בפוסט הזה משמחים אותי במיוחד
חג שמח ומלא חירות נפש רוח ומוזיקה.
באתי את המאמר לכאן באופן זמני לקריאה :-)
שאלות מעשיות למה אנחנו אוהבים את המוזיקה שאנחנו אוהבים?
מאת עמיר גולדברג
ובכלל, איך התרבות שבה אנחנו חיים משפיעה על ההחלטות שלנו? דיווח מחזית הסוציולוגיה הקוגניטיבית
תגיות: מוזיקה
ההנאה הפומבית מאמנות גבוהה היתה מאז ומעולם אחד מטקסי הזובור האולטימטיביים של הבורגנות. למעשה, כל צריכה אמנותית היא גם, באיזשהו מקום, סוג של טקס חברתי. אפילו כשאנחנו לבד, מחוברים עם אוזנייה למכשיר זעיר שמשמיע לנו את האלבום האחרון של הלהקה האהובה עלינו, אנחנו מנהלים דיאלוג מוזיקלי מדומיין עם אנשים אחרים. הפסקול שאנחנו מאזינים לו אמנם מזכיר לנו רגעים רבי משמעות מהביוגרפיה שלנו; הוא מרגש ומלהיב אותנו; ממריץ או מכניס אותנו למצב רוח מהורהר. אבל גם החוויה האינטימית והכל-כך אישית הזאת לא מתקיימת בריק חברתי. ההעדפות המוזיקליות שלנו הן תמיד גם הצהרה כלפי אנשים אחרים לגבי מי אנחנו ומאיפה אנחנו באים. וגם כשאין לנו קהל, אנחנו עדיין עורכים חזרה על הצהרה זו.
כך, מוזיקה הופכת לא פעם לזירת התגוששות חברתית עתירת אמוציות - מעריצי עפרה חזה נגד אלו של ירדנה ארזי; רוקרים נגד חובבי הצ'יזבטרון; מחרימיו של ואגנר למול חסידי החופש האמנותי בכל מחיר. כשהראפר קניה ווסט התפרץ בטקס פרסי ה-VMA ב-2009, באמצע נאום הזכייה של מלכת הקאנטרי טיילור סוויפט, כדי למחות על כך שהפרס לא ניתן לביונסה, הוא זיקק, ברגע אחד של חוסר קולגיאליות מגושם, היסטוריה כאובה של מתיחות בין-גזעית בארצות הברית. גם אצלנו שב ועולה הוויכוח התמידי בין תומכי ומוקיעי המוזיקה המזרחית. לאחרונה היה זה יהורם גאון שהצטרף לשורה ארוכה של זמרים המזועזעים מגסותו ועליבותו, כביכול, של הז'אנר.
אנחנו אוהבים להאמין שההחלטה שלנו להוריד שיר מסוים לאייפוד היא תוצר של בחירה אישית מודעת, ואפילו רציונלית. אבל לפני הכל, אנחנו חיות חברתיות. כל בחירה, אפילו הבנאלית ביותר, נעוצה עמוק בזהות התרבותית שלנו: העדפה מוזיקלית היא אף פעם לא רק עניין של מלודיה ועיבוד. מחקרים מוצאים קשר עקבי בין מוצא, השכלה והכנסה, לבין העדפות מוזיקליות (ולא רק מוזיקליות). הבחירות שלנו נוטות להיות דומות לאלו של הזהים לנו מבחינה סוציו-אקונומית. נדמה לנו שהן אישיות, אבל הן אף פעם לא מנותקות ממי שאנחנו חברתית. כך, מאבקים על המשמעות הערכית של ההעדפות שלנו הם בעצם גם מאבקים בין זהויות שונות על מיקומן בסקאלת ההיררכיה החברתית. הבחנות בין מוזיקה איכותית לזבל הן גם הבחנות ערכיות בין הקהלים השונים שצורכים אותן.
מדוע בעצם? ההסבר הפשוט הוא שההעדפות והאמונות שלנו מושפעות מהמידע שאנחנו מקבלים מהסביבה: מההורים שלנו, מחברים בבית הספר ומעמיתים לעבודה. ככל שהסביבה המיידית שלנו יותר אחידה, גם תפיסת העולם שלנו הופכת יותר ברורה ומובחנת.
אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מכך. ההשפעה של הסביבה על האופן שבו אנחנו מבינים את העולם, אינה כל כך ישירה. לא כל כך פשוט להסביר שאנחנו אוהבים מוזיקה מסוימת כי זה מה ששמעו ההורים שלנו, או החברים שלנו. עובדה: יש הרבה מזרחים שלא אוהבים את קובי פרץ, ולא כל אשכנזי מרמת אביב מנוי לפילהרמונית. לא כל הישראלים אוהבים חומוס ולא כל האמריקאים יתנו לך למות ברחוב בגלל שלא משתלם להם לעזור לך, למרות שכך חונכו להאמין דורות של ישראלים.
אז באיזו דרך התרבות משפיעה על ההחלטות היומיומיות שלנו? על המוזיקה שאנחנו אוהבים? בשנים האחרונות, סוציולוגים מנסים להבין את התהליכים הקולקטיביים הללו דווקא על ידי התמקדות במנגנונים שפועלים אצל האדם הבודד. הם מסתמכים על תובנות ממחקרים קוגניטיביים הבודקים כיצד אנחנו קולטים מידע, וכיצד אנחנו משתמשים בו. התבניות המורכבות שבהן משתמש המוח שלנו כדי לאגור את המידע הזה, מושפעות מהאנשים שאנחנו נמצאים עמם בקשר. כך, כמעט בלי להרגיש, האינטראקציות החברתיות שלנו אחראיות לשיר שאנחנו מורידים עכשיו לאייפוד.
הרשת החברתית
פרופ' פול דימג'יו מאוניברסיטת פרינסטון הוא מחלוצי הסוציולוגיה הקוגניטיבית. יחד עם חוקרים אחרים בני דורו הוא אחראי למה שמכונה "המפנה התרבותי" בסוציולוגיה האמריקאית. במקום הנחות פשטניות, שלפיהן אנשים המשתייכים לתרבות מסוימת בהכרח שותפים לאותם ערכים ועמדות נורמטיביות, דימג'יו וחבריו פיתחו ב-30 השנים האחרונות תיאוריות מורכבות, שבבסיסן ההנחה שאנשים שונים הפועלים באותה סביבה תרבותית, יכולים לפרש אותה בדרכים שונות. תרבות מספקת לנו כלים שבאמצעותם אנו מפיקים משמעות מהחוויות שלנו. לכן בכל פעם שאנחנו מדברים על הדרך שבה תרבות משפיעה על ההתנהגות שלנו, אנחנו בהכרח גם מניחים הנחות על תהליכים קוגניטיביים.
המוח שלנו עסוק כל הזמן בעיבוד אוטומטי של כמויות אדירות של מידע שהוא קולט. בהליכה ברחוב, אנחנו מצליחים שלא להיתקע באשה שדוחפת עגלה, בלי להקדיש לזה יותר מדי מחשבה. מערכות תת-הכרתיות משתמשות במבנים מורכבים כדי לייצג את הידע שלנו על העולם. הן משתמשות בקטגוריות כדי לחלק ולסדר את הידע הזה. האדם שהולך לפנינו על המדרכה מסווג על ידינו כ"אשה", וגם כ"אמא". חלקנו אולי יסווגו אותה גם כ"דתייה", אחרים יגידו שהיא "חתיכה".
תרבות משפיעה על האופן שבו אנחנו מפעילים את ההיגיון הסיווגי הזה. היא מייצרת מסננים קוגניטיביים, שדרכם המציאות שאנו חווים מקבלת משמעות. כיום אנחנו מבינים שתרבות יכולה להפיק מגוון של מסננים כאלה. אם אנשים שונים ישתמשו באותם מונחים כדי לסווג את האשה שזה עתה ראו, אבל קבוצות שונות יפעילו סיווגים שונים, או-אז אנחנו נמצאים תחת השפעתה החמקמקה של תרבות. במילים אחרות, תחת השפעתה המורכבת של תרבות, אנשים שונים עשויים לפענח את אותה מציאות בדרכים שונות.
זו בעיה גדולה עבור חוקרים במדעי החברה, שאחד מכלי העבודה השימושיים ביותר שלהם הם סקרים ושאלונים. אם אנשים מבינים באופנים שונים מונחים כמו "ציונות" או "מוזיקה מזרחית", מה הטעם לשאול מישהו אם הוא ציוני או אוהב מוזיקה מזרחית? המשמעות שאנו מייחסים לכל דבר לא נובעת מ"מה שהוא באמת", אלא מהאופן שבו הייצוג הקוגניטיבי שלו במוחנו מקושר למושגים אחרים.
את הזמר קובי פרץ, למשל, אנחנו יכולים לקשר לזמרים כמו עמיר בניון או אייל גולן. ביחד הם מהווים קטגוריה של "זמר מזרחי". אבל אייל גולן אולי מקושר גם ללהקת אתניקס, ולאמנים אחרים שביחד מהווים את הקטגוריה "פופ". כלומר ההיגיון שלפיו אדם אחד מחלק את העולם, מושתת על רשתות אסוציאטיביות שאין בהן גבולות חדים בין הקטגוריות. במצב כזה, לקטגוריות בפני עצמן כמעט אין משמעות.
כדי להבין מה הקשר שכל אחד רואה בין קטגוריות שונות - למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא לא אוהב מוזיקה מזרחית - אנחנו זקוקים לשיטה מחקרית חדשה. במקום שנסתפק בניתוח של כל תשובה בסקר דעת קהל בנפרד, נצטרך לבחון כיצד התשובות מתייחסות אחת לשנייה: איך אותו אדם מקשר בין מושגים שונים, ובאילו קטגוריות הוא משתמש כדי להבין את העולם.
נוכל, למשל, לבקש מאנשים לדרג שלושה זמרים - זהר ארגוב, קובי אוז וערן צור - על סקאלה שנעה בין "אוהב מאוד" ל"סולד ביותר". ייתכן שנגלה שחלק מהמשיבים אוהבים את אוז וארגוב, אבל סולדים מצור. אלה אנשים המחלקים את עולם המוזיקה לקטגוריות של "מזרחית" לעומת "אשכנזית". באותה חלוקה עדתית ישתמשו גם אלה שמעריצים את צור, הרוקיסט המשפיע, וסולדים מארגוב ואוז, שכל אחד מהם משלב בדרכו בין מזרח למערב.
אולם ייתכן גם דפוס אחר: אנשים שאוהבים את ערן צור וקובי אוז, אך אינם אוהבים את זהר ארגוב. אלה משתמשים כבר בדרך אחרת לחלק את העולם - קטגוריה של "מוזיקה מתוחכמת" לעומת "מוזיקה עממית". אותו היגיון מנחה גם את אלה שאוהבים את ארגוב, ופחות אוהבים את אוז וערן צור.
אלה שתי דרכים שונות להבין את העולם. בכל אחת מהדרכים, יש אנשים עם דעות הפוכות. חובבי המוזיקה האיכותית שונאים את זו שאוהבים חובבי המוזיקה העממית, ולהפך. אבל הם מפרשים את העולם באופן זהה, ומשתמשים באותן קטגוריות. התרבות מסתתרת בחיבורים הללו, בקשרים שאנשים מוצאים בין מושגים שונים שבאמצעותם הם מתארים את החוויות שלהם. כך, אנשים שמפעילים הגיונות שונים יכולים להשתמש במונחים כמו "מזרחי" או "איכותי" אבל להתכוון לדברים שונים לגמרי. כדי להבין את המשמעויות שמסתתרות מאחורי התשובות שלהם, אנחנו צריכים להתחקות אחר ההגיונות שלהם בחלוקה של העולם לקטגוריות.
על פיצוח האתגר הזה עבדתי עם פול דימג'יו כתלמיד המחקר שלו. במקום להשתמש בשיטות סטטיסטיות קונבנציונליות, החלטנו להתייחס אל האנשים שהשתתפו בסקרים שלנו כאל רשת חברתית. כל אחד מהמשתתפים הוא חבר ברשת, ואת הקישורים בין הנחקרים אחרים יצרנו אנחנו, לפי הדמיון שבין דפוסי התשובות שלהם.
קיבלנו רשת מסובכת, שבה יש כמה אלפי נחקרים, וכל אחד מהם "חבר" של נחקרים רבים אחרים. חברים הם לא אלה שבהכרח אוהבים את אותם דברים, אלא אלו שמפעילים את אותו היגיון קטגורי. כיצד נוכל לאתר בתוך הרשת הזאת קבוצות שונות, המפרשות את העולם דרך פילטרים תרבותיים שונים? מדובר, למעשה, באתגר מתמטי לא פשוט. אבל לשמחתנו, בשנים האחרונות מתמטיקאים ופיזיקאים מגלים עניין רב בפיתוח שיטות לניתוח רשתות, ובמיוחד שיטות המחלקות רשתות לקבוצות מובחנות. הפעלנו את האלגוריתמים האלה על הרשת החברתית שלנו, והצלחנו לחלק את המשיבים שלנו לקבוצות שונות - שכל אחת מהן פועלת על בסיס היגיון תרבותי שונה.
שלוש גישות
אם כך, מה היה ההיגיון התרבותי שהנחה, למשל, את יהורם גאון כשהביע את זעזועו העמוק מהמוזיקה המזרחית? חלק ממוקיעיו טענו שהוא פשוט שמרן שלא יודע להבחין בין מוזיקה מזרחית איכותית לבידור מסחרי. אחרים חשבו שהוא התכוון לקעקע את הלגיטימציה של המוזיקה המזרחית בכללותה, משום שהיא קוראת תיגר על ההגמוניה התרבותית האשכנזית שגאון - על אף הלדינו השגורה בפיו - הוא אחד מאושיותיה. שלא במפתיע, שני ההסברים האלה - האליטיסטי והעדתי - משקפים את שתי התיאוריות הדומיננטיות בספרות הסוציולוגיות, על האופן שבו אנשים צורכים אמנות.
את הראשונה שבהן ניסח הסוציולוג הצרפתי הנודע והמשפיע, פייר בורדייה. במחקר פורץ דרך שערך בצרפת של שנות ה-60, הוא מצא מתאם גבוה בין מעמד חברתי לבין טעם מוזיקלי: צרפתים מהמעמדות הגבוהים נטו לצרוך מוזיקה קלאסית ואופרה, ואילו המעמדות הנמוכים הפגינו טעם יותר פופולרי. בורדייה טען שהעדפה תרבותית פועלת כדי לחזק את ההפרדה בין המעמדות. חיבה למוזיקה קלאסית היא חותמת איכות, שמאוששת את זכויות היתר של אלו שנהנים מהצד שהחמאה מרוחה עליו, ודוחקת ציבורים שונים לשוליים.
תרבות הנגד של שנות ה-60 וה-70 יצאה כנגד ההנחה שהמוזיקה שנקראת "גבוהה" היא אכן איכותית. הסוציולוג האמריקאי ריצ'רד פיטרסון, טען שכפועל יוצא ממהפכת שנות ה-60, ההיררכיה שאליה התייחס בורדייה, איבדה מהלגיטימיות שלה בעולם המערבי. פיטרסון הציע אלטרנטיבה שאותה כינה "תיאוריית האומניבור התרבותי". בעולם שאחרי מאי 68', תנועת זכויות האזרח האמריקאית והמהפכה הפמיניסטית, אנשים בעלי סטטוס חברתי גבוה נעשו ל"אוכלי-כל", שצורכים מגוון רחב של ז'אנרים אמנותיים. אותם אנשים הפכו את ההיררכיה הקודמת על פיה: הם הבחינו את עצמם מעמיתיהם הפחות מתוחכמים באמצעות המנעד הרחב של ההעדפות שלהם. אמנם האתוס שהנחה אותם הוא לכאורה שוויוני יותר, אולם גם הוא, בדרך שונה, מבחין בין מעמדות שונים.
האמנם האומניבוריות הרב-תרבותית חיסלה את האליטיזם הישן והטוב? קשה להשיב על כך באמצעות שיטות מחקר מסורתיות. הרי גם היפסטר תל-אביבי מעודכן, שמתחבר להשפעות הקלאסיות במוזיקה של עמיר בניון ואוהב להקשיב לקובי פרץ ב"קטע אירוני", וגם מעריצה שמוכנה לעמוד שעות בתור כדי להשיג חתימה מאייל גולן, יגידו שהם "אוהבים מוזיקה מזרחית". השיטה שפיתחנו בנויה להתגבר על המכשלה הזאת. השתמשתי בה כדי לנתח את דעתם של משיבים אמריקאים על מגוון רחב של ז'אנרים מוזיקליים. התוצאות היו מפתיעות למדי.
גיליתי שהאמריקאים אכן אימצו את האומניבוריות, אבל לא על חשבון האליטיזם. שתי הגישות האלה, שתי הדרכים השונות הללו לייצר הבחנה ערכית בין טעמים מוזיקליים, מתקיימים בשלווה זה לצד זה. למעשה, הציבור האמריקאי נחלק לשלוש קבוצות, כשכל אחת מבינה באופן שונה את המשמעויות החברתיות של צריכה מוזיקלית.
הקבוצה הראשונה נצמדת להיגיון מיושן, זה שבורדייה התייחס אליו: יש ז'אנרים גבוהים במוזיקה, ויש נמוכים, וביניהם מתקיימת היררכיה מעמדית - חובבי מוזיקה קלאסית ואופרה מול חובבי פופ, ראפ או קאנטרי. הקבוצה השנייה מאששת את תיאוריית האומניבור, והיא מפרידה בין אנשים שאוהבים ז'אנרים רבים במיוחד, לבין אנשים בעלי מנעד צר במיוחד. קבוצה שלישית מבחינה בין מוזיקה אמריקאית מסורתית כמו קאנטרי ופולק, למוזיקה בת זמננו כגון ראפ ורוק: תרבות הבלינג של קניה ווסט מול הכל-אמריקאיות המסורתית של טיילור סוויפט.
הממצא המעניין היה, שהקטגוריות השונות שבאמצעותן אנשים מבינים את עולם המוזיקה, מבטאות גם שסעים חברתיים שונים. ההיגיון המיושן, ההיררכי, מסמל הבדלי סטטוס מעמדיים. ההיגיון האומניבורי מסמל בעיקר הבדלי הכנסה - עשירים יותר נוטים לגוון את העדפותיהם המוזיקליות. וההיגיון שמפריד בין מוזיקה מסורתית למודרנית, מבדיל בין לבנים, דתיים, מעיירות קטנות בדרום ארצות הברית, לבין עירוניים חילונים.
למעשה, אותו סגנון מוזיקלי יכול לבטא זהויות שונות בכל אחת מן הקבוצות. נשים משכילות מהפרברים, שמבינות מוזיקה דרך הפריזמה המיושנת, רואות במוזיקת פופ סמל של מעמד סוציואקונומי נמוך; לעומתן גברים דרומיים דתיים מקשרים פופ, בסלידה, לעירוניות חילונית רב-גזעית. כך מה שנראה לנו כמו העדפה אישית מאוד, הוא גם הצהרה בנוגע למיקום שלנו בפאזל החברתי, והאופן שבו אנחנו מבינים אותו.
לא ימין ולא שמאל
מוזיקה היא רק דוגמה אחת לאופן שבו ההעדפות שלנו ותפיסת המציאות שלנו מובנים על ידי החברה. הבניה חברתית שכזו משפיעה על תפיסת העולם שלנו גם בתחומים אחרים, למשל בפוליטיקה. מתברר שכמו במוזיקה, אנשים מבינים את המציאות הפוליטית דרך מערכות שונות של קטגוריות וסיווגים.
אנחנו נוהגים לחשוב על השיח הפוליטי במונחים פשטניים של ימין ושמאל. אבל התוויות הללו מקפלות בתוכן עמדות אידיאולוגיות לגבי שלל נושאים, ממדיניות כלכלית ועד לנישואי הומוסקסואלים. האם באמת ניתן להניח שכל מי שמגן על מוסד הנישואים המסורתי הוא בהכרח גם חסיד של כלכלת שוק חופשי? במחקר שערכתי עם דליה בלדסארי, סוציולוגית פוליטית מפרינסטון, השתמשנו באותה שיטה מחקרית כדי לגלות שהעמדות הפוליטיות של האמריקאים מוגדרות על ידי שתי תפיסות מנוגדות לגבי המשמעות של ימין ושמאל.
אחת הקבוצות מקבלת את החלוקה המקובלת לעמדות שמרניות ופרוגרסיביות: אנשים בקבוצה זו שביטאו עמדות שמרניות כנגד הפלות, היו שמרנים גם מבחינה כלכלית והאמינו בצמצום ההוצאות הממשלתיות. אבל קבוצה שנייה דחתה את הקשר שבין שמרנות כלכלית לשמרנות מוסרית. אנשים אלו נטו להיות פרוגרסיביים בכל הקשור ללימודי אבולוציה או לנישואי הומוסקסואלים, אך אימצו עמדות שמרניות לגבי רגולציה ממשלתית של שווקים או מיסוי.
חברי הקבוצה האלטרנטיבית הזאת, שמהווים כ-40 אחוז מהאוכלוסייה, מוצאים את עצמם נמשכים לכיוונים מנוגדים בשיח הפוליטי המקובל בארצות הברית. הם כוללים, למשל, את עורך הדין הניו-יורקי האמיד, שהשכלתו והחיים במנהטן הקוסמופוליטית דחפו אותו לפתיחות בכל הנוגע לזהות מינית או זכויות נשים, אבל הוא אינו מוכן שהמסים שלו יממנו ביטוח בריאות לאלו שמגישים לו אוכל בקפטריה. וגם את עקרת הבית השחורה מלואיזיאנה שעדיין מתאוששת מנזקי הוריקן קתרינה והחובות ששום גורם ממשלתי לא עזר לה לכסות, אבל הולכת בכל יום ראשון לכנסייה וחשדנית כלפי כל מי שקורא תיגר על הסדר המגדרי הקיים.
הממצאים שלנו מאירים באור חדש שאלות מטרידות לגבי התנהגות פוליטית בארצות הברית. שלל מחקרים מצביעים על כך שהשיח הפוליטי והעמדות המפלגתיות נעשו מקוטבים מאז שנות ה-70. אבל אותו קיטוב כמעט שלא בא לידי ביטוי בציבור בכללותו. שתי מגמות מנוגדות יכולות להסביר את הסתירה הזאת. בעוד שאלו שמבינים את הדיון הפוליטי לפי הקטגוריות המקובלות, רק נעשו מקוטבים יותר בעמדותיהם, אלו שמפעילים היגיון אלטרנטיבי רק דחו את הקיטוב הזה. ביחד, שתי המגמות מבטלות זו את זו.
הממצאים שלנו גם עוזרים לענות על השאלה אם הוויכוח על הערכים, האפיל על ויכוחים כלכליים, והפך לגורם המכריע בבחירות בארצות הברית, כפי שרבים טוענים. גילינו כי למגינת לבו של הנשיא ברק אובמה, בעלי ההיגיון האלטרנטיבי - בלי קשר לעמדות הספציפיות שלהם בענייני דת, כלכלה, או הפלות - נוטים בסופו של דבר להזדהות יותר עם המפלגה הרפובליקאית.
אסופה של סדרים
תרבות מספקת עבורנו הבחנות קטגוריות, שבאמצעותן אנחנו משליטים סדר על המציאות המבולגנת שאנו חיים בה. בפוליטיקה, באמנות, בפיננסים, קטגוריות תרבותיות משמשות קיצורי דרך קוגניטיביים. כמו בשוק המניות, שבו הערך העכשווי של נכס פיננסי אינו אלא סימן קלוש בדבר ערכו העתידי, כך גם בעולם המוזיקה, אי-ודאות מרחפת מעל המשמעות הסימבולית של ז'אנר שאולי עכשיו זוכה לעדנה, אבל מחר יהפוך לסממן של אנכרוניזם. בעידן מפא"י, מוזיקה מזרחית היתה מוקצה מחמת מיאוס בקרב האליטות; עם השנים, צריכתה הפכה למפגן לגיטימי של פתיחות אותנטית, אנטיתזה לצפוניות אשכנזית מתנשאת. בגנותו את המוזיקה המזרחית, יהורם גאון הפעיל היגיון קטגורי שיצא מזמן מן האופנה בקרב האומניבורים. כמוצאי שלל רב, הם התחרו ביניהם על גינויו.
הדרכים השונות שבהן תרבות מייצרת עבורנו מסננים קוגניטיביים, שדרכם אנו מבינים את העולם, מגלמות למעשה מאבקי כוח חברתיים. מבקריו של גאון כאילו אמרו לו, "יהורם, ההיגיון התרבותי שלך, זה שמפריד בין מוזיקה איכותית לנחותה, אבד עליו הכלח". אבל גם הנאורות-לכאורה שעומדת בבסיס ההיגיון התרבותי שקורא תיגר על האליטיזם של גאון, מייצר היררכיה חברתית אלטרנטיבית, שבה שוללי המוזיקה המזרחית מוקעים כשמרנים. כך האוונגרד של אתמול הופך למיינסטרים של היום רק כדי שיבוא יום ויידחה כשמרנות של שלשום. קטגוריות תרבותיות עומדות בתווך ומעניקות את חומרי הגלם הקוגניטיביים שבאמצעותם המאבקים הללו מתחוללים.
בעבר נהגו סוציולוגים לחשוב על תרבות כעל מקשה אחידה, כעל דבק בלתי נראה, שמשרת את כינונו של סדר חברתי אחיד. היום אנחנו מבינים שהמציאות מורכבת הרבה יותר, שתרבות היא למעשה אסופה של סדרים המתחרים זה בזה. מרביתנו משתייכים למגוון של שבטים: מזרחית, עורכת דין, סבתא, שמאלנית. והזהויות הללו לא בהכרח חופפות. הגיונות תרבותיים שונים צצים בנקודות המרווח הללו.
לפני 30 שנה הציע הביולוג האנגלי ריצ'רד דוקינס לחשוב על תרבות במונחים של אבולוציה גנטית. אבל תרבות חיה בתוך המוחות שלנו, ואלו מורכבים הרבה יותר מכרומוזומים. שיטות מתמטיות חדשניות, ויכולות חישוביות שלפני שלושה עשורים יכולנו רק לחלום עליהן, מקדמות אותנו, צעדים ראשוניים עדיין, לקראת פיצוח הגנום התרבותי.*
הכותב הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת פרינסטון
הז'אנר אינו אותו ז'אנר
משמעות המוזיקה משתנה לפי האופן שבו אנו מפרשים את העולם
במחקר גילינו, כי בקבוצה הנאמנה להיגיון התרבותי המיושן, המבדיל בין ז'אנרים איכותיים לז'אנרים נמוכים, ככל שעולה מידת ההשכלה, כך חבריה יותר סולדים מראפ (הקו האדום בגרף 1). לעומת זאת, בקבוצה המנתחת את העולם בקטגוריות של מוזיקה עכשווית מול מוזיקה מסורתית, מתברר שככל שההשכלה עולה, החיבה לראפ דווקא עולה (הקו הירוק באותו גרף). לגבי הקבוצה בעלת ההיגיון האומניבורי, לא נמצאו ממצאים תקפים מבחינה סטטיסטית.
המסקנה היא שלאותו ז'אנר מוזיקלי יש משמעויות שונות בקבוצות שונות, המושתתות על הגיונות תרבותיים שונים.
דוגמה נוספת היא החיבה לפופ (גרף 2). בקבוצה המתייחסת לעולם בקטגוריה אומניבורית, כלומר מסווגת את האנשים לפי הכרותם הרחבה עם ז'אנרים רבים, חיבה לפופ מסמלת סטטוס חברתי גבוה (הקו הכחול בגרף). ואילו בקבוצה הפועלת לפי ההיגיון המיושן (הקו האדום) - סטטוס חברתי נמוך.
בקבוצה השלישית, זו שחבריה מבינים מוזיקה דרך החלוקה הקטגורית שבין מוזיקה מסורתית למוזיקה עכשווית, אנשים שגרים בעיירות קטנות נוטים לחבב מוזיקת פולק. בשתי הקבוצות האחרות, מוזיקת פולק לא משויכת עם זהות עירונית ולכן לחיבתה אין קשר עם מידת העירוניות של המשיב (והן מסומנות בקווים אפורים).
אבנר, חברי היקר
בהזדמנות זו,
ברצוני לברך אותך,
עבור כל העשייה
כאן בקפה,ושם...בספר-פרצוף
ולאחל לך ולבני ביתך
חג פסח שמח
המון אור ואהבה חברית.
ממני
תולי :-)
אוף איזה תגובות נפלאות
באמת מרגשות ומעוררות מחשבה
הפוסט הזה הוא בשבילי מעין תחנה
שאני מתכוון לעגון בה , נמל .
אחרי זמן רב של פוסטים
פעמיים בשבוע בבלוג כאן ואחר כך בתדירות פוחתת
רוצה להודות לכם מעומק הלב , מקווה להספיק יותר בחג הפייסבוק שאב הרבה זמן בעת האחרונה
אך האמת אני אוהב את עומק התגובות וה'לאט' שכאן.
והרבה מהתגובות היו טריגר נפלא לכתיבה מאז שאני כאן אזשוב ת ו ד ה ומחבק בהרבה אהבה .
אויי, סיני, מצטערת על הרגע שחיכיתי חצי שנה אליו, וביטלתיו בסוף, ועכשיו, עכשיו סיני שוב רחוקה... ואולי לא!
איש מקסים, מוכשר ומאיר...
-
כוכב* של חג שמח.http://cafe.themarker.com/post/2125937/
אבנר חבר יקר,:
יותר מאשמח לקבל הסבר, ממך,
מהו - " זיהום אקוסטי" .
פשוט זה יקל עליי להבין את הטקסט (אפשר גם במייל).:-)
תודה
תולי, פשוט תולי.
מקווה שתהנה
תולי :-)
התמסרתי והתמכרתי וגם עצמתי עיניים.
מאד אוהבת חליל והשילוב שלכם הוא שילוב מנצח.
דרך נהדרת להתחיל את היום.
תודה לך אבנר.
-
תודה מיקה, וחשבתי על זה שיש יצירות שאתה נכנס אליהן בדלת זמן אחת
ויוצא מהצד השני באחרת כשאתה מעט אחר , מוחתם ,
כמו מישהו שנסע לטייל רגע בארץ אחרת (ושמח לו חותמת בדרכו ן)
אולי כמו דרך אלבום תמונות של ארץ אחרת :-)
תודה
מוזיקאי אמיתי בכל רמ"ז אבריך.
מפיק צלילים ייחודיים בסגנונות
שונים של מוזיקה. עצמתי עיניים (בלי רווחה)
הפעלתי דמיון מודרך התחברתי רגשית ועברתי
מסע מופלא. אכן "מוזיקה מעצבת אישיות...
מוזיקה היא מזון אקוסטי רוחני לנפש ולגוף"...
לימי, היקרה לי:
ואיפו המטבחון הזה מתבשל לו? אההה...?
יעני, שילחי לי לינקוס, בבקשה.
תודה מראש
תולי :-)
מסכים אתך שמוסיקה שהיא כולה כלית תובענית יותר למאזין (ואנחנו לא מדברים כאן כמובן על 'מוסיקת מעליות/רופא שיניים' (-: , אלא על מוסיקה קצת מורכבת יותר).
כתבתי גם בעבר מספר פעמים בפוסטים שלי בדוגמאות מסוימות בהן חשבתי שהחיבור למוזיקה מסוג מסוים דורש יותר סיבולת מהמאזין.
בדרך כלל נכון הדבר למוסיקת ג'אז, קלאסית, אוואנגרדית ועוד דוגמאות שהבאת בין היתר אתה.
אני אישית מעריך מאוד נגינה (אולי כי בעבר קצת השתעשעתי בזה) ושילוב בין נגנים (סוג של דו או רב שיח) , ולכן מאוד מתחבר גם למוסיקה כלית .
אני חושב שהדברים האלו, בדומה לסגנונות בכלל, דורשים אימון מסוים של האוזן, וכמובן שהדבר גם מאוד סובייקטיבי.
-
ממך חבר הייתי מצפה לתרום גם איך אתה רואה ושומע
כיון שללא ספק אתה שונה מאחרים שאני מכיר על סמך ההתרשמות מההשקעב שלך במוזיקה :-)
ואולי יתרום לי לזוית אחרת בהמשך !
מעריך את הקשב והמחמאה , תודה
יופי של קטעים.
אני בגם וגם וגם (הכוונה להבחנות המוסיקה שעשית ).
-
מעולה שהבאת, מוזיקה הודית קלאסית, היא נטולת הרמוניה הסיטאר שיש לו 18 מיתרים
ו 11 מיתרי תהודה הוא אחד הכלים המדהימים, למדתי מעט פעם ויש לי , גם אהבה גדולה למוזיקה הזו
שמתייחסת ביראת קודש לצלילים
על הסיטאר מנגנים במיתר אחד בלבד . ממולץ להאזין לראוי שנקר
וידידיו אם מוזיקה היא דת אקוסטית הוא אחד מהקדושים שנשלחו לכדור הארץ :)
וההתייחסות לזמן היא מעגלית ולא ליניארית כך מעגלי הקצב שלהם "טאלות" מושרות בהברות ווריאציות
וכל המוזיקה מנוגנת בסולם אחד דו ( דו דיאז)
במעין סולמות הנקראים ראגות ולכל אחד זמןן מועד אפקט ותפקיד ( ישנם כ 600 )
כיון שאין הרמוניה והכל מתנהל בסולם אחד
התפתחה המוזיקה ההודית הקלאסית הרבה יותר מן המערבית מבחינה מלודית ומבחינה קצבית
( אגב הרמוניה היא תורת האקורדים ותנועתם -אקורד מספר צלילים שונים , שלושה שונים או יותר
המושמעים בו זמנית , אקורד בעברית= תצליל ( הוראת האקדמיה :)
מקווה שזה מעניין מישו :-)) תודה שהבאת, נפלא.
טי רה קי טה די נה דין דין נה
_
אבנר!!! אני מודה לך על שעת החסד שהענקת לי. קודם הצלילים ניקו לי את מועקת הלב, ואחר כך קולך בחש בתוך התוך. שמחה שנכנסתי לקרוא ולהקשיב, עכשיו הלילה נעים יותר.
התגובות נפלאות , תודה חברים שאתם צוללים לעומק
ותהיתי כמה לכתוב , כמה להגיד
להיות שונה זה בסדרלהיות מוזר פחות :-) ( מוזר-לא מובן :)
אתם מעודדים אותי
בינתיים אעטר את הפוסט בקטעים שלי , לאו דווקא כדוגמא.
אבל אסוציאטיבית. מוסיף את חוק השש. מתוך הדיסק חצר פנימית
תודה
אהבתי את האבחנה היפה על פיה מעטה המוסיקה שאנחנו שומעים מבחירה בעוד רוב המוסיקה שאנחנו שומעים נבחרה על ידי אחרים ונכנסת אלינו. כל כך פשוט, כל כך יפה, כל כך נכון וכל כך לא חשבתי על זה אף פעם. כך גם האבחנות על מה המוסיקה עושה.
אני חושבת שבמידה מסוימת מוסיקה היא כמו אוכל, בהתחלה שומעים הכל ובשלב מסוים מפתחים טעם. היא גם מאפשרת לבעוט. הדור שלנו בעט בדור ההורים באמצעות מוסיקה (כמו באמצעות דברים אחרים)
תודה ואנא, אם אתה מופיע תודיע. אני מתה מ סקרנות לשמוע ולראות
כמו בקטע של תמצות שירים (לא אהבתי...מה עשו ל imagine אוי אוי אוי) אתמצת גם:
1. לפני שבוע כתבתי פוסט על המורה שלי למוסיקה שנפטר. מלבד האהבה למוסיקה הוא ידע להנחיל הבנה, מחוייבות וכבוד לתווים וליצירות.
2.ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות חיבור, למידה, והתפתחות אישית. הנה בזכותך התחברתי לזמר הבלוז המדהים willie dixon. אני מניחה שזה לא רק אני שממשיכה לגדול ולהתפתח.
3. אני אוהבת אותך כשאתה כותב מדם ליבך.
-
אלכס ברוך הבא לקפה נהיה מאוחר אתייחס גם לזה בהמשך , יפה שהבאת ותודה שבאתת ידידי :-)
-
תודה דייאנה שמח שהמילים נופלות על אזניים קשובות וכרויות. :-) שבת שלום
-
תודה אילנה
קודם כל נסדר את העיניין הטכני ולרווחת כולם ואבדוק
http://www.youtube.com/watch?v=yE7waNi5dc0&feature=related
אגב תודה על הקודם ובשמחה, שתפי.
-
בכיף , זה כנראה טוב אם את אומרת .
לעיתים הקולי הוא הכלי
Sheila Chandra
-
אתיי תודה על שהעלית ליוטיוב
מדי פעם מפשפש בארונות ומוצא
מצה את עצמו :-)
-
מזדהה, אחאב , זה הנאי של אמיר שהאסאר, מחזיקים אותו על השן בזוית הפה .
תודה
רוח הקדים התחלפה
לרוח מלנכולית
כמו מטוטלת :))
ההתהפכויות מצד לצד, בשעה החשוכה הזאת, שעת המחשבות (אם הן נודדות, זה כבר טוב, מה עם אלו שנתקעות ולא מרפות?) בקיצור אבנר, אולי הן קשורות לקלקול בחלומט ובשלב של תנועות העיניים המהירות? הרי הכל קשור!
חוצמזה המוסיקה נפלאה, כל כך נפלאה!
"................ הוא הפשע המושלם"
המוסיקה שלך היא הפשע המושלם.
ברוטוס: מבין האצבעות שלך אבנר מופקים צלילים כובשי לב
נטוס: לא הכרתי את הנעימה הזאת ואני שמח שהעלית
..