בחמש לפנות בוקר
תווי הגוף שלך ברורים
לתאי הזיכרון שלי.
עשן סיגריית הזריחה שאני מצית
מתערבב עם עשן המכונית שהזזתי
מהחניון בו הופעלה האזעקה,
אל מתחת לבית ולפנס הרחוב המאיר.
הקול שלי עוד לא התעורר.
אני בהתלבטות בין הקפה למיטה,
בין השינה להתייחדות עם טביעות זעקותייך
שנותרו בין הסדינים.
כשאני מפנטז עלייך,
את לבושה בשמלה שחורה,
שעונה מול גופי בתנועות של היענות
כשאני חודר אלייך.
עירומה מתחת לבד בעורך החם והמזמין
ושנינו בסופה של תחושות,
וגמירות גם.
כשאני מחבק אותך אחר כך,
האש מציתה את הסיגריות בתנוחת כרבול,
ראשך על כתפי ורגלי בין רגלייך,
כשאני מנכס לי עוד רגע
שלך - שלי.
מסיים את הסיגריה
ומקשיב לחמי רודנר שר שיר מלנכולי.
אצלי הכול בסדר ועוד רגע ותהיי לידי. *** האהבה אינה זקוקה להגדרות,
הן מהוות קישוט זול לרגשות.
ההתחייבות שאני מעניק לך
אינה תלויה במילים או בחתימות.
נתתי לך את לבי -
גופי עוקב אחריו ואחרייך.
כשאת מקנאה או חוששת -
אני אפילו לא מחייך.
אין תחושת סיפוק בחוסר האמון,
לא כשלבי שלך. *** יש לי מחשבות של ים היום
כאלה שנשברות אל שוברי הגלים
כאלה שרוחצות במי הפלאים של גופך
כאלה שצפות בדממה מול קרני אהבתנו.
מחשבות של ים, ששוחות בצלילים של שקט
שצחוק של ילדים מקים בהם ארמונות
שהרוח מעיפה בהסתחררות החול
בחזרה אל המים שמסיגים אותם לאחור.
יש לי מחשבות של ים היום
אני נח משולל קרמים להגנה
רגוע מול יופייך שכמו השמש
חומו מחייה, מבעיר ושורף.
איני מחפש שמשייה שתצל עליי מפנייך. |