לפעמים יש נחמה גדולה במוכר, כמו פוך נוצות חם כזה בשעת בוקר
בשעה שהמוח מתעורר מזהה שהוא ער, האף קפוא והגוף מזיע
וכל הרצון הוא לאחוז חזק בפוך להסתובב ולהמשיך את החלום בדיוק מאותו מקום.
שבת בפתח, לפעמים אני זוכר את הילדות, בה גרתי בדיוק ליד קו העירוב
קולות המואזין היו בוקעים ברקע וריח של שבת עמד באוויר
אהבתי את הרגשת השבת המחלחלת לה לתוך יום השישי, לקראת ארוחת הערב המשפחתית
הלוואי ויכולתי לארוז מעט תחושת שבת בקופסאת פלסטיק קלה
ולשלוח אל הדודה בניכר, להזכיר לה שאחרי הכל, אנחנו זמניים ויש פה נחמה גדולה
כריחות תבשילי השבת הבוקעים בחדר המדרגות.
אז אבשל לי לשבת, מרק אפונה חם ונעים
ואיזה תבשיל תרד וכרובית תינוקת אפויה בתנור
אוכל מלא תבלינים וארומה, למלא את החלל בריח זכרונת וטעמי ילדות |