יו"ר ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, יואל חסון (קדימה), משך אליו בשבוע האחרון הרבה אש, בשל הישיבה החפוזה של הוועדה שכינס בשבוע שעבר, ביום האחרון של מושב החורף, בה אושרה הענקת סמכויות מיוחדות לעוזר מבקר המדינה, נחום לוי. סמכויות אלה נדרשות לעוזר, בין היתר, לצורך חקירת הפרסומים בדבר נסיעותיו לחו"ל של ראה"מ, בנימין נתניהו, במימון גורמים פרטיים, בניגוד לחוק. מבקריו של חסון, בעיקר מן הליכוד, טענו כי ביצע מחטף, משום שהישיבה התקיימה באופן חריג ולא מקובל, בעת פעילות של מליאת הכנסת, תוך קבלת אישור מיוחד מיו"ר הכנסת לשם כך, כנדרש. לישיבה הגיעו רק חברים מ"קדימה", והיא זומנה בהתרעה קצרה ביותר של מספר דקות. גם הדיון עצמו לא נמשך יותר מדקות אחדות. חסון מצידו טען כי לא נפל כל פגם או פסול בהתנהלותו, וכי הישיבה זומנה בבהילות ובאופן חריג בעת שמליאת הכנסת פועלת, משום שמדובר היה ביום אחרון של המושב, ומפני שהמבקר ביקש להסדיר את עניין הסמכויות המיוחדות של עוזרו, והוא חפץ להיענות לבקשת המבקר ללא דיחוי. חסון גם טען, ובכך הוא בוודאי צודק, שלא היה בבקשה של המבקר שום רמז או הקשר לנתניהו, וכי הבקשה של המבקר להענקת הסמכויות המיוחדות לא מתייחסת רק לנתניהו אלא באופן כללי ולגבי כל חקירה, ולא רק חקירת נתניהו. יתירה מכך, חסון להגנתו ציין, כי שמו של נתניהו לא עלה ולא הוזכר כלל בדיון הקצרצר. לא על ידי חברי קדימה שנכחו, ולא על ידי עוזר מבקר המדינה, נחום לוי, שהגיע להסביר את מהות הבקשה החריגה. המבקרים לא שעו לכל ההסברים, ויו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שהעניק את האישור המיוחד הנדרש לשם כינוס הוועדה בעת פעילות מליאת הכנסת, אף טען כי חסון ניצל את תמימותו וכי לא הבין בדיוק את עומק הבקשה של חסון. חסון עשה כל מאמץ כדי להבהיר שלא היה מחטף וכי הכל נעשה כדת, כדין וכשורה, ואף תמה ממתי יו"ר הכנסת הפך לתמים שכזה, אך מאמציו לא נשאו פרי. מבחינת הליכוד, חסון הוא חשוד אוטומטי. אילו היה מדובר בח"כ אחר מ"קדימה", נניח אבי דיכטר, שאול מופז, יעקב אדרי או ישראל חסון, או רבים וטובים אחרים, היו מוכנים אולי בליכוד להאמין שהדבר נעשה בתום לב וללא מניעים פוליטיים סמויים הנובעים מרצון עמוק לפגוע בראה"מ. אך מאחר ומדובר ביואל חסון, נציג בכיר ביותר בסיירת המיוחדת של "קדימה" לחיסולו הפוליטי של בנימין נתניהו ולמאבק בליכוד תוך שימוש באלימות פוליטית, הם התקשו מאד מאד לקבל ולהאמין שהדבר נעשה בתום לב ורק כדי להיענות לבקשת מבקר המדינה, ללא קשר לנתניהו. יתירה מזאת, בליכוד טענו, ובמידה רבה של צדק, כי אישור הוועדה ניתן בשעת צהריים, אך הידיעה והקישור שלה לנתניהו, קיבלה הד תקשורתי רק לאחר הפרסום המיוחד שלה על ידי העיתונאי אמנון אברמוביץ´, במהדורת החדשות של "ערוץ 2" המשודרת בשעה 8 בערב. ומי העביר את זה לאברמוביץ´? שאלו בליכוד. ומי נתן לו את זה בבלעדיות? בהנחה שמבקר המדינה לא אחראי על כך, הרי ששלושת חברי הכנסת מ"קדימה" הפכו ל"חשודים" המרכזיים בהעברת תפוח האדמה הלוהט הזה ל"ערוץ 2", עם הפרשנות והקישור לנתניהו. ומי היה בוועדה: מרינה סולודקין, שלמה מולה ויואל חסון. בליכוד סבורים כי סולודקין בוודאי לא קשורה להעברה לערוץ 2, וגם מולה לא. נשאר רק חסון. חסון כמובן ביטל את הטענה, ואמר כי היא מגוחכת ושלאברמוביץ´ יש מספיק קשרים ויכולות כדי להגיע לידיעה הזו גם בלי עזרה מצידו.
הרמז של סולודקין
בדיקת פרוטוקול הישיבה המדוברת, מצביעה על כך שחסון לכאורה צודק. שמו של נתניהו לא הוזכר כלל בדיון על ידי מי מהנוכחים, ועל פניו הזימון הבהול והאישור המהיר לא ניתן בשל סערת נתניהו. בפתיחת הדיון הקריא והסביר חסון במילים ספורות את בקשת המבקר ולשם מה נקראה הישיבה, וכה אמר: "שלום, צהריים טובים. אני פותח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעניין בקשתו, פנייתו, של מבקר המדינה מהשעות האחרונות. אני אקריא את המכתב של המבקר: ´הנדון: הענקת סמכויות על פי סעיף 26 לחוק מבקר המדינה´, כותב המבקר: ´אני מבקש את אישור הוועדה, על פי סעיף 26 לחוק מבקר המדינה התשי"חֿ1958 (נוסח משולב), להעניק כל הסמכויות האמורות בסעיף 11, 8 וֿ27(ב) ו-(ד) לחוק ועדות חקירה התשכ"טֿ1968, למר נחום לוי, המשמש בתפקיד עוזר למבקר המדינה במאבק בשחיתות הציבורית´. מבקר המדינה הסביר לי שהסמכויות האלה נדרשות, חשובות, למר לוי, לביצוע עבודתו השוטפת במשרד מבקר המדינה". לאחר מכן פנה חסון לעוזר המיוחד של המבקר, נחום לוי, האיש בשבילו התכנסנו ושההתרעה הקצרה הספיקה לו כדי להגיע לדיון, וביקש ממנו להסביר בקצרה את מהותה של הבקשה ומשמעותה. נחום לוי: "מה-15 לדצמבר אני משמש כעוזר למבקר למאבק בשחיתות הציבורית. לפני כן הייתי קצין משטרה בדרגת ניצב משנה, סגן ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה. במסגרת עבודתי במשרד המבקר אני מטפל ומייעץ למבקר בחומרים שעניינם שחיתות ציבורית, ולצורך הטיפול באותם תיקים מבקר המדינה ביקש להסמיך אותי על פי הסמכויות שנקראה כרגע לפני הוועדה". היועץ המשפטי לוועדה הוסיף כמה הבהרות, והסביר כי הסמכויות המיוחדות המדוברות מצויות כבר בידיו של מבקר המדינה. מדובר בסמכות של זימון עדים, חקירת עדים, ופסיקת הוצאות כספיות לאותם עדים שהגיעו (כלומר, אפילו להביא מחו"ל עדים על חשבון המדינה, כולל לשלם להם עבור הטיסות והשהות בארץ). הבעיה היא שהמבקר לא עושה ולא מסוגל לעשות את הכל לבד. לכן, כדי להקל על העבודה במשרד המבקר, באה הבקשה להעניק לעוזר המבקר את אותן הסמכויות שיש למבקר עצמו. לא במקום המבקר אלא בנוסף. היועץ המשפטי גם ציין כי בעבר הוועדה כבר קיבלה החלטה דומה ואישרה הענקת סמכויות לנושאי תפקידים בכירים במשרד המבקר, כמו מנהל נציבות תלונות הציבור או ליועצת המשפטית במשרד המבקר. את הרמז היחיד לנתניהו בכל הדיון, אם בכל זאת מתעקשים לחפש אותו, ניתן לקבל דווקא בדברים שאמרה מרינה סולודקין, שצידדה בהיענות לבקשת המבקר: "אני חושבת שזה בצדק וזה חשוב שאנחנו יודעים שיש לנו חלק במינוי של האדון הנכבד, ואני חושבת שהאג´נדה של סדר היום הלאומי אומרת שאנחנו עכשיו עושים דבר נכון". המילים: "האג´נדה של סדר היום הלאומי", וש"אנחנו עושים דבר נכון", מרמזות אולי לנתניהו ולפרשת "ביבי טורס" שמתפרסמת בתקשורת בימים אלו, אבל ממש לאו בדווקא. היא בהחלט יכולה לטעון, וגם אפשר יהיה לקבל את זה, שלא התכוונה לנתניהו אלא בכללות לנושא המאבק בשחיתות שנמצא על סדר היום הציבורי בשנים האחרונות, ובעיקר בשחיתות השלטונית. מנגד, אם בליכוד יתעקשו לטעון שנכון אומנם שכל הדיון לא הוזכר שמו של נתניהו מפורשות אך הוא ריחף באוויר, ממש לא ניתן לשלול זאת. האש נגד חסון אולי לא מוצדקת במלואה והוא בכל מקרה נהג כראוי וכיאות, אך כשם שאין עשן בלי אש, כך בדרך כלל אין אש בלי עשן, ולפחות קצת. ובמקרה זה, ללא נתניהו ברקע, ספק גדול אם היה אש ואם חסון, שבוודאי הבין את המשמעות העמוקה של הבקשה שהגיעה מהמבקר, היה אץ רץ לכנס את הוועדה בזריזות כה רבה ובהתרעה כה קצרה. וכי היה קורה משהו אם עוזר המבקר היה ממתין עוד כמה ימים עד שהסמכויות המיוחדות היו מוענקות לו? לא היה לו אותן עד עכשיו, אז בוודאי שכמה ימים נוספים לא היו מעלים ולא מורידים דבר. אבל כשנתניהו ברקע, זה כבר סיפור אחר ובהחלט מצדיק חריגה.
למי ניתנה הנבואה?
מושב החורף של הכנסת הסתיים לפני כשבוע, ומושב הקיץ יחל רק בעוד כחמישה שבועות. למרות זאת, סדר היום של השבוע הראשון של המושב הבא, הופץ כבר בין חברי הכנסת, כשביום הראשון לדיונים, כמו בכל תחילת שבוע, תעלינה לדיון ארבע הצעות אי אמון בממשלה שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה. על פי תקנון הכנסת, כל הצעת אי אמון נידונת ביום שני בשבוע שלאחר הגשת ההצעה למזכירות הכנסת. כדי לקיים דיון בהצעת אי אמון בשבוע של פתיחת מושב חדש, יש להגיש את ההצעה בשבוע שקודם לכן, ובמקרה זה בשבוע האחרון של המושב הקודם. זאת משום שאין מגישים הצעות אי אמון בממשלה במהלך הפגרה. עיון בסדר היום של עוד 5 שבועות, מצביע על כך ש"קדימה" הגישה הצעת אי אמון בנושא: "כישלון ממשלת נתניהו בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי". הסיעות הערביות הגישו הצעת אי אמון בנושא: "ממשלה שפוגעת בדמוקרטיה". גם סיעות העבודה ומר"צ הגישו הצעות אי אמון בנושא המדיני, חברתי וכלכלי, ואילו הנושא שבגינו מבקשת סיעת "האיחוד הלאומי" שהכנסת תביע אי אמון בממשלה הוא: "התנהלותו המדינית והביטחונית של ראש הממשלה". העובדה שאופוזיציה מבקשת להביע אי אמון בממשלה, זה בסדר. זו חובתה הדמוקרטית, ואחרי פגרה שבה לא נידונו הצעות כאלה במשך תקופה, גם אי אפשר לבוא אליהם בטענה המוכרת על שהם מטריחים את הכנסת בכל שבוע מחדש בהצעות סרק להביע אי אמון בממשלה. ואולם השאלה היא, מהיכן ידעו באופוזיציה על איזה נושא כדאי להגיש הצעת אי אמון שתידון חודש וחצי לאחר מכן. "קדימה", למשל, הגישה הצעה לאי אמון בגלל כישלון הממשלה בנושא המדיני, כלכלי וחברתי. ואולי בחמשת השבועות הקרובים תחול תפנית של ממש בתחומים אלו, עד שגם "קדימה" תיאלץ להודות בכך? האיחוד הלאומי הגישו הצעת אי אמון בשל התנהלותו הביטחונית של ראש הממשלה. והלא עד למועד הדיון בהצעה זו, עשויים להתרחש אירועים ביטחוניים רבים שהאיחוד הלאומי יתמוך בהם. אז מהיכן להם לדעת כבר עתה שבעוד 5 שבועות יבקשו להביע אי אמון בנתניהו בגלל הנושא הביטחוני? אולי באותה עת ההיפך יהיה הנכון, ואורי אריאל ויעקב כץ יבקשו דווקא להלל ולשבח את ראש הממשלה על פעולות הממשלה בתחום הביטחוני. הכל יודעים למי ניתנה נבואה מאז שחרב בית המקדש. מי שהגישו את הצעות האי אמון מטעם הסיעות השונות, לא חשודים כמובן שהגיעו לדרגת נבואה. אולם בכל זאת... קשה להתעלם מכך שבשל הרצון לקיים דיון בהצעות אי אמון בממשלה בכל מקרה ובכל מחיר, בכל שבוע של עבודת הכנסת, כולל השבוע הראשון שלאחר פגרה, נוקטים בצעד כה תמוה ומוזר ומגישים הצעות אי אמון שיובאו לדיון חודש וחצי מאוחר יותר, כאשר לאף אחד אין באמת מושג מה יהיה הנושא שבגינו יהיה צורך, אם בכלל, להביע באותה עת אי אמון בממשלה. |