♦ לקמפיין המתוזמר נגד נתניהו, שותפים שלושה כלי תקשורת, הזורים חול בעיני הציבור ומנסים להשוות בין אולמרט לנתניהו, כאילו מדובר באותם החשדות. תכלית הקמפיין: ביצוע סיכול ממוקד בנתניהו תוך ניסיון ברור לסלקו מהשלטון ♦ מושב החורף הסתיים והח"כים מתחרים בינהם, מי העביר יותר חוקים, מי השתתף ביותר הצבעות, מי נכח יותר במליאה ומי הכי השפיע ♦ לציבור נמאס מהתחרות הזו, אך אי אפשר להתעלם מהמציאות: נתניהו, ברק וליברמן הם המרוויחים הגדולים של מושב החורף, ולבני היא המפסידה ♦ נתניהו הצליח לשרוד, ברק התפלג מהעבודה בדיוק בזמן, ונגד ליברמן (שוב) לא הוגש כתב אישום ♦ יש המנסים לרפא את המערכת הפוליטית בהצעה פנטסטית: הגדלת מספר חברי הכנסת ל—180♦ כיצד נאבקים במסתננים מסודן? מהו הסוד הנשיאותי שאובמה ביקש לגלות? מה קשור הצונאמי לכלי הפורצלן בבית השגריר הישראלי ביפן? מי טס לחו"ל ומי נשאר בארץ? ♦

המהלך המפתיע

מה היה הארוע המרכזי של מושב החורף ומי יכול לחייך בסיפוק?

חברי הכנסת יצאו בשבוע שעבר לפגרת האביב, ויזכו בחופשה שתימשך ששה שבועות. סיום מושב החורף מציין גם תאריך נוסף — שנתיים לכינונה של ממשלת נתניהו. שני האירועים הללו מחייבים התיחסות, אך תחילה יש לבדוק היכן היתה המערכת הפוליטית בתחילת מושב החורף, מה היתה התחזית, ועל מה הושם הדגש.

שני מוקשים פוליטיים עיקריים המתינו לנתניהו בתחילת המושב. שני מוקשים שכל אחד היה נפיץ ומסוכן לכשעצמו. למוקש הראשון קראו מפלגת העבודה, שאיימה לעזוב את הקואליציה, באם התהליך המדיני לא יתקדם במהלך המושב. המוקש השני היה אביגדור ליברמן, לנוכח כתב האישום, שאמור היה להיות מוגש נגדו, גם כן במהלך מושב החורף.

שני האיומים הפוליטיים הללו רבצו על נתניהו. שני איומים, שתי פרישות, שני אישים מרכזיים — ליברמן וברק. התחזית קבעה כי נתניהו לא יחזיק מעמד, ויאלץ להיפרד מאחד מהשניים, ואולי אף משניהם, כך שיהפוך ל"ברווז צולע", ואולי אף יפול ויקרוס עם ממשלתו. והנה מושב החורף הסתיים, ליברמן וברק בתוך הממשלה, איש מהם לא חושב לפרוש, ונתניהו יכול לחייך. כל התחזיות הפוליטיות התבדו.

האירוע הדרמטי של המושב קשור ללא ספק לאהוד ברק, שהחליט לעשות מעשה ולהתפלג ממפלגת העבודה, רגע לפני שהיא הפרישה אותו מראשותה. היה זה לפני חודשיים וחצי, כאשר ברק הטיל את הפצצה בהפתעה מוחלטת, בדיוק כמו שהוא אוהב, זכר לימים בהם שירת בסיירת. ברק לקח עימו עוד ארבעה ח"כים ויצר סיעה חדשה, "עצמאות". המהלך המפתיע, גרם לשלושת שרי העבודה, ברוורמן, הרצוג ופואד — להתפטר בניגוד לרצונם. ברק חגג והשלושה עזבו בבושת פנים את תפקידיהם בממשלה.

הפילוג המפתיע, שהיה כאמור הארוע המרכזי של מושב החורף, חיזק את הקואליציה והעניק לנתניהו אורך נשימה. גם ברק סוף סוף נשם לרווחה, לאחר שעייני, פואד, בוז´רמן וכל החברים האחרים בעבודה, שוב לא מאיימים עליו חדשות לבקרים בפרישה מהממשלה, או בהדחה מראשות המפלגה.

עם זאת גם ברק יודע, כי מדובר בהישג בטווח הקצר בלבד. נכון להיום, סיעת עצמאות החדשה אינה עוברת את אחוז החסימה בסקרים. במערכת הפוליטית מדברים על אפשרות שברק ישולב בבחירות הבאות ברשימת הליכוד, כאחד מאנשי נתניהו, אבל אין הרבה סיכויים שהליכודניקים יאשרו את המהלך הזה. ולמרות כך, לברק לא היתה ברירה. אם לא היה נוקט במהלך הזה, הוא היה מסולק מראשות מפלגתו והופך לפנסיונר פוליטי. המהלך שנקט מאפשר לו להמשיך ולכהן כשר ביטחון.

במקביל הצליח נאמנו, שלום שמחון, לשדרג את מעמדו ולהפוך לשר התמ"ת, תוך שהוא מראה את הדלת החוצה לפואד בן אליעזר, שמנע את בחירתו לראשות קק"ל. מי שעוד הרוויחו מהמהלך הזה היו חברי הכנסת הרצוג ויחימוביץ, שאחד מהם יבחר ליו"ר העבודה. אם לא הפרישה של ברק, ואם לא הפילוג, היה נגזר עליהם להמתין עוד זמן רב עד הבחירות הפנימיות. בעבודה כבר נמצאים בהליך הפריימריז של הבחירות לתפקיד היו"ר, שייערכו בספטמבר.

הפרישה של ברק (אהוד ברח) היתה איפוא הארוע המרכזי של מושב החורף. אחד מוותיקי הח"כים, שהתבקש לסכם את הארוע אמר: "דבר כזה רואים רק פעם בקדנציה".

סוררים ומרססים

מה היה "התעלול הזול" במהלך מושב הכנסת, ומהו החוק החשוב?

גם שר החוץ אביגדור ליברמן יוצא ממושב החורף עם חיוך גדול. הפרקליטות שוב לא עמדה בהבטחתה להגיש נגדו כתב אישום "עד סוף פברואר". היו שהתבדחו ואמרו כי הפרקליטות בכל זאת עומדת במילתה, כיון שלא אמרה באיזה פברואר מדובר, האם פברואר בשנה זו, או בשנה הבאה...

השמועות מדברות על כתב אישום (אם וכאשר), מרוכך מאד, ללא סעיף שוחד, עם קלון קל, אפילו פחות משל צחי הנגבי, שיחזור קרוב לודאי לכנסת הבאה. סיעתו של ליברמן, "ישראל ביתנו" יוצאת לפגרה עם הישגים (מוגבלים) לבוחריה. מדובר בהעברת כמה מהחוקים שהיו קרובים לליבה: חוק ועדות הקבלה, חוק הנכבה, חוק שלילת האזרחות ועוד. רוב החוקים עברו במתכונת מרוככת בהרבה מאלו שעליהם התחייבה.

ליברמן היה בלחץ רב, להעביר את החוקים. לפני כחודשיים אמר כי הגיע הזמן ש"ישראל ביתנו" תביא הישגים בתחום החקיקה. הוא אישית מרגיש שקיים את ההבטחות לבוחריו. אם ירצה בידו המפתח לפרק את חבילת הקואליציה וללכת לבחירות. הסקרים מראים שמפלגתו רק תתחזק.

בראיונות לתקשורת אמר ליברמן: "במושב האחרון הוכח שוב שישראל ביתנו היא הסיעה המשפיעה ביותר בכנסת, כיון שהיא העבירה שורת חוקים, והוכיחה נאמנות לבוחריה".

מסיכומי המושב עולה עוד, כי "הארוע הזול", שיש המכנים אותו תעלול טיפשי, שייך למפלגת קדימה. היה זה יומיים לאחר הפיצול בעבודה, כאשר הממשלה אישרה את השבעת השרים החדשים מסיעת "עצמאות". חברי הכנסת של קדימה (מהשורות האחוריות), שככל הנראה לא שמעו מעולם על אפשרות של פיצול מפלגה... החליטו למחות בדרך מקורית.

הם שלפו מטהרי אויר, והחלו לרסס את המליאה, בטענה כי נעשה כאן תרגיל פוליטי שאינו מריח טוב... "אתם בושה וחרפה לדמוקרטיה הישראלית", קרא לעברם יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, ומיהר להטיס את כל המרססים מהמליאה.

עניין נוסף שעבר במושב החורף, קשור לחוק, שיש המגדירים אותו, כחשוב ביותר שחוקקה הכנסת במושב הנוכחי. מדובר ב"חוק ששינסקי" הקובע, כי בין 52 ל-62 אחוז מהכנסות היזמים בתחום הנפט והגז, יועברו לידי המדינה. החוק הזה, שעבר בשבוע שעבר ביום היציאה לפגרה, מתעלם מהלחצים הרבים שהפעילו בעלי עניין, טייקונים, קמפיינים ולוביסטים, לכאן ולכאן. החוק עבר ברוב עצום, לאחר שהסעיר את הכנסת לאורך המושב.

השאלה עכשיו, האם הכנסת תעמוד בהבטחתה, ותקים מכספי התמלוגים קרן מיוחדת לסיוע בנושאי חינוך, רווחה וביטחון, או שהכסף ייבלע אי שם בתוך תקציב המדינה.

המפסידה הגדולה

החלום של לבני להחליף את נתניהו, התרחק ממנה במהלך מושב החורף

אם בנימין נתניהו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן הם המרוויחים של מושב החורף, המשמעות היא שציפי לבני היא המפסידה.

בקדימה היו משוכנעים בתחילת מושב החורף, שנתניהו לא יוכל לסיים אותו כראש ממשלה. זו הסיבה שהם מנסים עכשיו להתנפל עליו בעניין "ביבי-טורס", תוך התעלמות מהנסיעות שלהם עצמם לחו"ל, בדיוק באותה צורה ובאותה מידה.

במהלך המושב פתחה קדימה במסע רכש נוצץ, דומה לזה שערך הליכוד לפני הבחירות האחרונות, והציגה שורה של מצטרפים חדשים, שביקשו לקפוץ לעגלה, תוך מחשבה שהנה הממשלה עומדת ליפול והנה הולכים לבחירות. מהר מאד התברר, כי התקוות הללו של קדימה התבדו.

מהלך הפילוג של ברק חיזק את נתניהו ולבני נאלצת לגנוז לפי שעה את חלומה להחליף את נתניהו. הפילוג בעבודה עשה לכאורה טוב לקדימה, כי הוא סתם את הגולל על האפשרות, שהיא עצמה תתפלג. נתניהו כבר אינו משקיע מאמצים בכיוון הזה, כך שלכאורה היה צריך המעמד הפנימי של לבני להתחזק. אלא שלא כך הוא.

לבני אינה בנוייה לישיבת ממושכת באופוזיציה והיא נעלמת. מפלגתה לא הצליחה לסכסך בין מרכיבות הקואליציה, וכן לא הצליחה למנוע את החוקים שקידמה הממשלה. בניגוד לליכוד בכנסת הקודמת, וליו"ר הסיעה דאז גדעון סער, שקידם מידי יום רביעי )ימי ההצבעה בכנסת על חוקים פרטיים(חוקים שהביכו את הממשלה, הרי שקדימה אינה יודעת את המלאכה הזו.

בכירים בקדימה רואים כיצד לבני אינה מצליחה להביא להפלת הממשלה, והם אישית גם חוששים למעמדם, לאחר ההצטרפות של "הנוצצים" החדשים דוגמת דן חלוץ, שאינו מוגבל בהוצאותיו בינתיים. ההתמודדות הבאה לרשימה, תהיה צפופה ביותר, והדבר כבר טורד את מנוחתם של בכירי קדימה הנוכחיים.

לבני ספגה מפלה נוספת, כאשר לא הצליחה למנוע את בחירתו של שאול מופז ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, לאחר פרישתו של צחי הנגבי. לבני חששה (ובצדק), כי התפקיד יעניק עוצמה פוליטית ותקשורתית למופז, כפי שהדבר עשה לקודמיו (שטייניץ הוא דוגמא בולטת).

הערכה בקדימה היא, שמופז חיזק גם את מעמדו בשטח, וכאשר יערכו פרימריז בקדימה, הוא בהחלט יכול להיבחר ליו"ר המפלגה. יש הטוענים בקדימה, כי לבני אמנם מביאה (בסקרים) יותר מנדטים ממופז, אך בבחירות האחרונות הוכח, שהדבר לא סייע לה להקים ממשלה. "אולי מופז יביא פחות מנדטים, אבל הוא יוכל להרכיב ממשלה עם שותפים קואליציוניים, דבר שלבני לא מסוגלת", אומר אחד הח"כים מקדימה, כזה שלא נמנה על מחנה מופז, אך מביט בעיניים פקוחות על המצב.

בקדימה המצב אינו בריא (פוליטית), אך במושב החורף היו עוד כמה ענייני בריאות מעשיים. ח"כ מטעם המפלגה, זאב בוים, נפטר לאחר מחלה קשה. בעבר כיהן עשר שנים כראש עיריית קרית גת, ונחשב לידיד הציבור החרדי המקומי. עניין בריאותי נוסף שהעסיק את הכנסת במושב האחרון, היה אישפוזו של בן אליעזר, והדיווחים כי נשקפה סכנה לחייו. בריאות לכולם.

עוד נתונים

כך וויתרה האופוזיציה מראש על ההצבעות בהן ידעה שלא תזכה

והנה עוד כמה נתונים שהוצגו בכנסת עם סיום מושב החורף על פי איסוף "כנסת פתוחה".

הח"כ שמצביע הכי הרבה פעמים בחודש הוא אברהם מיכאלי מש"ס עם 98 לחיצות על מסך המגע. מיד אחריו, חבר נוסף מסיעתו, ניסים זאב, עם 98 הצבעות. גם יו"ר הקואליציה, זאב אלקין מהליכוד, מעניק דוגמא אישית לחבריו, ומגיע להצביע 92 פעמים בחודש.

נתון נוסף מגלה, שכל 14 המקומות הראשונים ברשימת ההצבעות, שייכים לסיעות הקואליציה. הדבר מוכיח כיצד הקואליציה פועלת בכיוון אחד ומקפידה להגיע להצבעות. זאת לעומת האופוזיציה שמוותרת מראש על הצבעות בהן היא יודעת שלא תזכה, ולכן נמנעים חבריה מלהגיע ולהצביע.

הנתונים מראים, כי בקרב סיעות האופוזיציה, הח"כ שנכח יותר מכל במליאה הוא השר לשעבר, גדעון עזרא מקדימה, שהגיע למקום ה-15 עם 66 הצבעות בחודש. בתחתית הרשימה נמצא חבר הכנסת עמיר פרץ מהעבודה, המתמודד על ראשות מפלגתו. הנתונים מראים, כי פרץ טורח להצביע רק 16 פעמים בחודש בממוצע.

עוד עולה, כי הסיעה שחבריה נכחו הכי הרבה בכנסת, היא האיחוד הלאומי, עם 22.8 שעות נוכחות ממוצעות. אחריה נמצאת סיעת הבית היהודי, עם 20 שעות נוכחות בממוצע. במקום השלישי יהדות התורה עם 18.8 שעות. בעניין זה חשוב לציין, כי הימים העיקריים בהם הכנסת עובדת הם שני עד רביעי. כך שהנתון של 23 שעות נוכחות בשבוע, משמעותו יום עבודה של כמעט 8 שעות בממוצע.

על פי נתוני "כנסת פתוחה", הח"כ שעבד הכי הרבה שעות, הוא יו"ר ועדת החוקה, דוד רותם מישראל ביתנו, עם 34.5 שעות. מיד אחריו הרב אורי מקלב מיהדות התורה עם 32.1 שעות, וזבולון אורלב עם 30.6 שעות. ומי בתחתית? מוחמד ברכה מחד"ש, שעל פי הנתונים שוהה בבניין הכנסת רק 7.9 שעות בשבוע.

בשבוע שעבר פירטנו כאן את נתוני החקיקה במושב. גם כאן נמצא ח"כ מיהדות התורה — הרב משה גפני בחמישיית המחוקקים. במקום הראשון זבולון אורלב מהבית היהודי עם עשרה חוקים. אחריו ברשימה אמנון כהן מש"ס וזאב אלקין מהליכוד עם שמונה חוקים כל אחד. יריב לוין, משה גפני ושלי יחימוביץ´ שהעבירו שבעה חוקים כל אחד.

נתוני העבודה של חברי הכנסת מתייחסים לכל התקופה מאז הבחירות ואינם כוללים שרים, מכיוון שבאופן שגרתי וטבעי, השרים משקיעים יותר בעבודה מיניסטריאלית הנגזרת מתפקידם והרבה פחות בחקיקה.

כך או כך, תם מושב החורף, ולאחר פסח יגיע מושב הקיץ הקצר יחסית. שוב יישמעו הערכות ותחזיות קודרות על הצפוי, שוב יספידו את נתניהו, והפעם בגלל פרשת ביבי-טורס, ושוב ידברו על כתב האישום שמונח לפתחו של ליברמן. עולם (פוליטי) כמנהגו נוהג.

שינוי קוסמטי

איך מרפאים את תחלואי המערכת הפוליטית: מגדילים ל-180 את הכנסת

כאילו לא די ב-120 חברי כנסת, מעלה "המכון הישראלי לדמוקרטיה", הצעה להגדיל את מספרם ל-180 חברי כנסת. כמו כן יוזם המכון שורה נוספת של המלצות. אף שאיש אינו אומר זאת בגלוי, הרי שבשורה התחתונה יש המנסים בכל דרך לגמד את כוחו הפרלמנטרי של הציבור החרדי. כך היה בעבר עם שיטת ההצבעה של שני הפתקים, שנועדה לכאורה לחזק את ראש הממשלה ולהקטין על כוחן של מפלגות הקואליציה. בפועל זה פעל הפוך, ומהר מאד חזרו לפתק אחד.

גם עתה מועלות הצעות שונות, ובהן הגבלת מספר שרי הממשלה, שינוי שיטת הבחירות והעלאת אחוז החסימה. היטיב להגדיר את המצב, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין: "עייפנו מהניסיונות הבלתי פוסקים להחליף את השיטה הפרלמנטרית".

ההמלצות הוצגו בשבוע שעבר בכנסת על ידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר. ההמלצות מבוססות על עבודת קבוצת מחקר שהקים אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קבוצת המחקר מנתה עשרה חוקרים, והיא בדקה את ביצועי המערכת הפוליטית במדינת ישראל מאז הקמתה, תוך השוואה לביצועים של 35 דמוקרטיות מפותחות. הנחת העבודה היא, כי הדמוקרטיה הפרלמנטרית, היא שיטת הממשל היחידה שיכולה לייצג כראוי את החברה הישראלית על מגוון הקבוצות והאוכלוסיות שלה.

המלצות קבוצת המחקר הובאו תחילה לדיון בפורום לתיקון שיטת הממשל, בו חברים כמאה מוותיקי ובכירי המערכת הפוליטית והמשפטית, בהם שופטי העליון בדימוס, שרים וחברי כנסת לשעבר, מנהלי משרדי ממשלה ואנשי ציבור.

קבוצת המחקר הציגה עשרה צעדים שיתרמו לדעתה לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית. בין ההמלצות: הגדלה כאמור של מספר חברי הכנסת ב-60 חברים ל-180, הגבלת מספר שרי הממשלה ל-18, סגני השרים 6, העלאת אחוז החסימה מ- 2% ל-4 אחוז, חלוקת המדינה לאזורי בחירה על פי מתווה נפות במשרד הפנים. לפי ההצעה, כל אזור ייצוג בכנסת יקבל לא פחות מ-5 נציגים.

המלצות נוספות: תגמול מפלגות שמקיימות דמוקרטיה פנימית, באמצעות קבלת מימון מהמדינה לניהול הפריימריס במפלגות. עוד מוצע שההתפקדות לחברות במפלגות תהיה ישירה, אישית ומזוהה. רשם המפלגות יפקח על התהליך כדי למנוע התפקדות בכמה מפלגות בו זמנית.

זאת ועוד, כל מפלגה תציג על פתק הבחירה שלה את רשימת מועמדיה לכנסת, מפלגה תוכל לפתוח את רשימת מועמדיה לכנסת, ולאפשר לבוחרים לכנסת להשפיע במידת מה על דירוגם. כמו כן מוצע שתינתן זכות ראשונים לראש המפלגה הגדולה להרכיב את הממשלה, ואילו הפלת הממשלה תעשה רק בהצגת ממשלה חלופית, בלא צורך בפיזור הכנסת. המלצה אחרת קוראת לבחון את יחסי הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדי הממשלה, ולהגדיר את מעמדם של "שומרי הסף" ושל היועצים המשפטיים, חשבי המשרדים ועוד.

יו"ר הכנסת ריבלין הביע תמיכה בשיפור השיטה: בחירת ראה"מ מתוך המפלגה הגדולה, ושילוב בין שיטה ארצית לאזורית. עם זאת, התנגד להעלאה נוספת של אחוז החסימה, "כדי לאפשר ביטוי מירבי לקבוצות מיעוט".

במלאת שנתיים...

ממשלת נתניהו השנייה לעומת הממשלות שקדמו לה במלאת שנתיים

נתניהו השלים את השנתיים הראשונות של ממשלתו כמעט ללא פגע. אם יצלח את פרשת ביבי-טורס, הוא יוכל להמשיך לכאורה עד סוף הקדנציה. בשנתיים הללו רשם הצלחות במישור הכלכלי, לא נקט בוויתורים מדינים מפליגים, והקואליציה שלו חזקה יותר, מעת הקמת הממשלה.

במערכת הפוליטית מוסיפים ואומרים, כי ממשלת נתניהו מצטיירת כממשלה היציבה ביותר מזה 16 שנים. זאת למרות שלא ניתן לזקוף לה פריצת דרך מדינית, ולמרות הזיגזוגים של ראה"מ בשורה של עניינים, החל מהטלת המע"מ על הפירות והירקות, דרך עליית המחירים ומחירי הדלק. ולמרות כל זה, מדובר כאמור בממשלה יציבה פוליטית. לצורך השוואה, יש לבדוק מה היה בממשלות הקודמות, במלאת שנתיים לכהונתן.

ממשלת נתניהו הראשונה היתה רוויה במשברים פוליטיים. סמוך למועד ציון השנתיים, חל קרע חמור בין ראה"מ לשר החוץ שלו דוד לוי, שאיים להצביע אי אמון בממשלה על רקע חוק הדיור הציבורי. אנשיו של נתניהו ניסו לעקוף את דוד לוי, ולהביא להקמת ממשלת אחדות עם ראש האופוזיציה, אהוד ברק. המגעים הסודיים בין שני האישים נמשכו כמה שבועות. קרוב למועד השנתיים, כשהריבים הפנימיים בממשלה רבו, תמו הגישושים. ברק בחר בבחירות מוקדמות, ובסופו של דבר ניצח את נתניהו, לא מעט בזכות מפלגת המרכז של אמנון שחק ויצחק מרדכי שנגסה בליכוד.

ממשלת ברק לא החזיקה מעמד אפילו שנתיים. לאחר שנה ותשעה חודשים קרסה. הראשונים שעזבו היו שרי מרצ על רקע מריבות עם ש"ס. אחריהם עזבו יצחק לוי ושרי המפד"ל לאחר התקדמות המשא ומתן המדיני, ואליהם חבר דוד לוי, שר החוץ, ערב וועידת קמפ דייויד

לאחר מכן כיהנה ממשלת שרון הראשונה בדיוק שנתיים, וגם היא היתה רוויה במשברים קואליציוניים בעיקר בנושאים חברתיים. שרי ש"ס שהצביעו נגד התקציב, פוטרו מהממשלה, לאחר מכן חזרו אליה מושפלים. שר הביטחון בנימין בן אליעזר, שכיהן גם כיו"ר העבודה, הוציא את מפלגת העבודה מהממשלה על רקע תקציב 2003, לאחר שנבחר וניצח את בורג ורמון. אלא שבבחירות הנוספות, הפסיד לעמרם מצנע. שרון כעס ונזף בפואד, הממשלה נפלה וממשלת שרון השנייה קמה.

במלאות שנתיים נראתה ממשלת שרון השנייה, שונה מזו שהחלה את דרכה. אם בתחילת הקדנציה היתה לשרון ברית קואליציונית ואישית עם טומי לפיד, יו"ר שינוי, הרי שבמלאות שנתיים, התרסקה הברית שלו עם שינוי. מפלגת העבודה נכנסה לממשלה שכונתה "ממשלת ההתנתקות". אולם מורדי הליכוד האכילו את שרון מרורים, והתנגדו לו בכל הצבעה בכנסת. הדבר הגיע לשיא לאחר ההתנתקות, כאשר שרון לא הצליח להביא למינויים של רוני בר און וזאב בוים לשרים בממשלה. שרון החליט לפרוש מהליכוד, והקים את קדימה וכל השאר הסטוריה.

יציבות שלטונית

ההישג המרכזי: הצלחה לשרוד בשלטון, לאחר בחירות חוזרות ונשנות

ראש הממשלה הבא לאחר שרון, היה אהוד אולמרט, שהחליף אותו לאחר שטף הדם המוחי השני של אריאל שרון, ולאחר אובדן ההכרה. הימים היו ימי ממשלת מעבר לפני הבחירות, ולכן ירש אולמרט את הקואליציה שהשאיר לו שרון.

אחרי פילוג הליכוד, הורה בנימין נתניהו לשריו להתפטר, ושרי קדימה קיבלו את תיקיהם כממלאי מקום. אחרי הבחירות הוקמה ממשלת אולמרט, שהיתה מאד לא יציבה.

זה החל בעקבות הכישלון של מלחמת לבנון השנייה, אליה יצא אולמרט בחופזה, ונמשך עם החקירות הפליליות האין סופיות, בהן היה נתון אולמרט. התחושה הציבורית היתה שימיה של ממשלת אולמרט יהיו קצרים מאד, כפי שאכן היה.

הבא אחריו הוא ראה"מ הנוכחי — בנימין נתניהו, שמציין עתה שנתיים בתפקידו. על פי כל הפרשנים והכתבים, ממשלת נתניהו אינה פורצת דרך, (ואולי טוב שכך).

הממשלה אינה מקיימת משא ומתן מדיני, אך הותירה את רישומה בקבלת החלטה על ההקפאה לעשרה חודשים. כמו כן ניסה נתניהו להביא למשא ומתן עם הפלשתינים, אך ללא הצלחה. הארוע המדיני המרכזי של הממשלה בשנתיים שחלפו היה "נאום בר אילן", בו הודיע נתניהו בפעם הראשונה על נכונותו להקמת מדינה פלשתינית — "שתי מדינות לשני עמים". אולם הצהרות לחוד ומציאות לחוד.

במישור הכלכלי ניסה נתניהו להעביר כמה רפורמות, ובעיקר רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ורפורמה בתכנון והבנייה. לצורך כך כינס מסיבות עיתונאים חפוזות, הציג שקפים, נאם ב"פריים טיים", אך לא הזיז דבר.

הדבר היחיד שהוא מצליח — זה לשמור על יציבות פוליטית, דבר חשוב לכשעצמו, לאחר הכישלון המתמשך של אלו שקדמו לו. כאמור, אחרי חוסר יציבות פוליטית שנמשכה 16 שנים, מאז ממשלתו הראשונה, זוכה ממשלתו השנייה ליציבות שלטונית.

כדי לזכות ביציבות השלטונית הזו, נקט נתניהו במהלך שקומם עליו רבים. הוא הקים ממשלה גדולה, כאשר כל המתנגדים האפשריים מבית, קיבלו תפקידים. מדובר ב-15 שרי ליכוד, ועוד שורה לא מבוטלת של סגנים.

בד בבד, המהלך של שר האוצר יובל שטייניץ, להעביר תקציב דו-שנתי, מאפשר קבלת שקט פוליטי לממשלה. גם שורה של תקנות שהעבירה הקואליציה בכנסת, החלישה את יכולתה של האופוזיציה להפתיע את ראה"מ.

אנשי קדימה היו עסוקים רבות בעצמם במהלך השנתיים הללו, לאחר שלפתע התברר להם, כי הם קרובים לפילוג עצמי. מדובר בהישג של נתניהו, שגרם להם לעסוק בעצמם ופחות בתפקידם האמיתי — להיות אופוזיציה.

ובשורה התחתונה, למרות שממשלת נתניהו אינה ממשלה של פריצת דרך, הרי שעצם ההישג של שרידות שלטונית, המביאה ליציבות פוליטית, לאחר בחירות חוזרות ונשנות, יכולה להיחשב להישג במציאות הפוליטית הישראלית הקיימת. ההישג נמדד איפוא בעצם הצלחתה של הממשלה לשרוד הלאה (שלא לומר — קדימה...).

תוצאות המשט

לראשונה זה 20 שנה: שגרירות ישראל בטורקיה תישאר ללא שגריר

בעוד כשלושה חודשים צפוי גבי לוי, שגריר ישראל בטורקיה, לסיים את כהונתו לאחר ארבע שנים. על פי הנוהל המקובל במשרד החוץ, כאשר שגריר עומד לסיים את תפקידו, מפרסמים מכרז כמה חודשים קודם, כדי לבחור את המחליף המיועד וכדי שהשניים יעשו חפיפה מסודרת. אולם במצב הנוכחי של היחסים בין טורקיה לישראל, נלקחת בחשבון האפשרות שהנציגות הישראלית באנקרה לא תאוייש.

לפני כחצי שנה פורסם אמנם מכרז, אליו ניגשו שמונה מעובדי המשרד. אולם שבועיים לאחר מכן, כאשר ועדת המכרזים שקדה על המדוכה לבחור באיש המתאים, הוחלט במפתיע לבטל את הדיון, ללא שום הסברים נילווים.

ההסטוריה הדיפלומטית מלמדת, שכאשר מבטלים מכרזים במשרד החוץ, יכולות להיות לכך שתי סיבות: 1. חוסר התאמה של המועמדים. 2. כוונה של השר למנות מינוי פוליטי. אולם כאן היתה ככל הנראה סיבה אחרת. גורמים מדיניים במשרד ציינו, כי המכרז הופסק ובוטל "משיקולים מדיניים".

הנוהל גם קובע, שמיד לאחר אישור ועדת המכרזים, כאשר הממשלה מאשרת את המועמד, משגרים מכתב למשרד החוץ של מדינת היעד, ומבקשים ממנה לאשר סופית את המינוי. מדובר בהליך פרוצדוראלי, כיוון שאף פעם לא מתערבת מדינת היעד בזהות המועמד.

אולם הפעם חוששים במשרד החוץ, כי הטורקים לא יאשרו מינוי שגריר ישראלי חדש, ללא קשר לזהות המועמד שייבחר. עקב כך לא נבחר עד עתה מחליף לגבי לוי, שאמור לסיים כאמור את תפקידו בעוד כשלושה חודשים.

בניסיון להתגבר על המשבר הצפוי, נעשו פניות לשגריר המכהן, שיאות להאריך את כהונתו. אם כך יהיה, הרי שהדבר יעקוף את הצורך בשיגור בקשה רשמית לממשלת טורקיה לאשר מינוי חדש (ולשמוע תשובה שלילית). אולם השגריר גבי לוי נחוש לפרוש לאחר 4 שנות כהונה — לא פשוטות.

גבי לוי עמד במשימה למרות החרפת היחסים בין שתי המדינות. מדובר ביחסים שידעו עליות ומורדות במשך השנים. באופן עקרוני נחשבה טורקיה לקרובה למדינת ישראל, והיתה המדינה הראשונה באזור שכוננה איתה יחסים דיפלומטיים, כאשר פתחה נציגות באנקרה וקונסוליה באיסטנבול, כבר ב-49. לפני כעשרים שנה הנציגות שודרגה לדרגת שגרירות, ומאז מכהן שגריר ישראלי באנקרה באופן קבוע.

בד בבד, גם השגרירות הטורקית בת"א, מתפקדת מאז תקרית המשט, ללא שגריר. האיש מספר 2 בשגרירות, הוא שממלא את מקומו. באם לא ימונה שגריר ישראלי חדש לאנקרה, יתפקד במקביל גם נציג ישראלי בטורקיה כממלא מקום. הדבר יבטא באופן רשמי את הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.

במשרד החוץ ממתינים עתה לשתי התפתחויות, שעשויות לשנות את התמונה. הבחירות לנשיאות ולפרלמנט בטורקיה, שייערכו בקיץ, והגשת דו"ח ועדת פאלמר שמינה האו"ם, הבוחנת את אירועי המשט הטורקי לעזה. הדו"ח יוכל למנוע שפל מדיני ביחסים בין שתי המדינות.

תפקיד היח"צ

הדרך הבדוקה והמנוסה להיכשל בהכנסת ידיעות "מטעם" לתקשורת

לא פעם נתקלים העיתונאים בבקשות מפורשות ועקיפות מצד אנשי יחסי ציבור, להכניס ידיעות כאלו ואחרות לעיתון, שישרתו כמובן את האינטרסים של האישיות הפוליטית, או הכלכלית המעסיקה את אותו איש יחסי ציבור.

יש אנשי יחסי ציבור שעושים את מלאכתם בפיקחות, ויודעים למכור לעיתונאי את הידיעה, כך שהיא תיראה חדשותית, מהימנה ולא ככזו שמגיעה "מטעם". אולם יש אנשי יחסי ציבור, שיודעים רק ללחוץ ולבקש להכניס את הידיעה כפי שהיא, אף שהקוראים יכולים לזהות על נקלה שמדובר בידיעת יח"צ שאינה חדשותית, אלא כזו שבאה לפאר את העומד מאחוריה.

כמובן שבמקרה כזה, איש היח"צ לא השיג את מבוקשו. הידיעה אמנם תפורסם, אבל לא תעשה את מה שנדרש ממנה — להאדיר את שמו של האיש או החברה המסחרית שלו, המוזכרים בידיעה.

לכל איש יח"צ יש את השיטות שלו, כיצד לעניין את העיתונאי העובד מולו, להכניס את הידיעה בה הוא מעוניין. השבוע לכד את עינינו מאמר של יועץ התקשורת זאב ינאי, שמציג את כל הדרכים שיגרמו לעיתונאי שלא להכניס את הידיעה ולענות בסירוב לאיש היח"צ. להלן הרשימה (השלילית) עם שינויים קלים ומתבקשים.

♦ על איש היח"צ להציע סיפור לכתב הלא נכון או למדיום הלא נכון. לדוגמא: להציע את הפרויקט: "אישי ציבור ופוליטיקאים המדברים על הכלבים שלהם", למוסף הפוליטי של עיתון מרכזי.

♦ לנסות למכור סיפור בתחום שאיש היח"צ לא מבין בו ולא טרח ללמוד אותו.

♦ להתקשר לעיתונאי מחוץ לשעות העבודה המועדפות עליו. למשל, לפני תשע בבוקר. טיפ חשוב: יש עיתונאים שעדיף להתקשר אליהם בארבע לפנות בוקר מאשר בעשר בבוקר.

♦ להתקשר לכתב שלוש דקות אחרי ששלחת את הקומוניקט ולשאול: "קיבלת? והאם העורך כבר אישר". ואז להמשיך להתקשר כל חצי שעה לבדוק האם ניתן לשנות את דעתו ולהכניס את הסיפור.

♦ לשלוח לעיתונאי הצעה לכתבה ולכתוב לו: "אתה הראשון שאני פונה אליו, זה בלעדי שלך" )ולנקוב בטעות בשם של כתב אחר(.

♦ להתרברב על המשכורות שעושים ביחסי-ציבור ולשאול למה הוא עדיין תקוע בעיתונות.

♦ לשאול את הכתב כמה אנשים בכלל קוראים את הכתבות שלו.

♦ לשלוח כיתוב תמונה ולשכוח לצרף את התמונה.

♦ להגמיש את האמת ולמכור שקר. הדרך הבדוקה לא להכניס אי-פעם שום כתבה.

סיכול ממוקד

מה מסתתר מאחורי הקלעים של פרשת ביבי טורס ומהם האינטרסים?

פרשת הנסיעות שזכתה לכינוי "ביביטורס", הולכת ותופסת תאוצה פוליטית. מה שהחל כתחקיר, נופח במכוון על ידי כלי התקשורת ממניעים עסקיים טהורים, רק כדי לנגח את נתניהו ובני משפחתו, ובאמצעותם את העיתון שתומך בו. לצורך כך גויס גם מבקר המדינה, שהודיע על החלטתו לבדוק פרשה זו. לאחר מכן בלחץ הליכוד, הודיע כי יבדוק את הנסיעות של כל הבכירים החל מ-2006.

עם זאת אין להתעלם מהצדדים האפלים של הפרשה, המתחוורת כקמפיין מתוכנן ובנוי לתפארת, שתכליתו ביצוע סיכול ממוקד בנתניהו תוך ניסיון ברור לסלקו מהשלטון. הדבר נעשה תוך התעלמות מוחלטת מכל נורמה שהיתה עד כה, בכל הקשור לנסיעות בכירים לחו"ל.

ככל שמתבררים הפרטים, עולה כי מלבד נתניהו ורעייתו, נסעו יצאו ובאו, מאות אישי ציבור, ובהם ראשי ממשלה לשעבר, נשיאים לשעבר, חברי כנסת בעבר ובהווה ובכירים במפלגות הגדולות. כולם טסו על חשבון ארגונים ציבוריים זרים. מדובר בנורמה מוכרת. רק בשנתיים האחרונות, יצאו חברי כנסת ל-300 נסיעות לחו"ל. לפיכך הקמפיין נגד נתניהו נראה מגמתי וצר.

אישים כמו ציפי לבני, רוני בראון, יואל חסון, דליה איציק ואחרים, המתגוללים על נתניהו, שכחו לפתע את הטיסות שלהם עצמם, כאילו רק נתניהו קיים בעולם. לא לחינם התנגדו חלקם לבדיקת גורפת של מבקר המדינה. המימצאים יגרמו להם להזיע. המטרה של המבקר תהיה לקבוע נורמות חדשות ולמנוע את תופעת הטיסות המנוצלת לרעה על-ידי אישי ציבור רבים, המבלים בחו"ל באיצטלה של מסעות הסברה, כביכול, ברחבי תבל.

אי אפשר במקרה הזה להתעלם מיו"ר דגל התורה, הרב משה גפני כדוגמא להתנהלות ראויה. האיש מכהן כיו"ר הוועדה הכי חשובה בכנסת, ומוזמן להרצאות הסברה בחו"ל מכאן ועד להודעה חדשה. הפעם היחידה שעלה על מטוס, היתה כאשר הוזמן לשמחה משפחתית קרובה בבלגיה. האם יש עוד אישי ציבור שכאלו?

אם העיתונאים אכן נחושים לבצע את מלאכתם נאמנה, טוב יעשו אם יבדקו בעצמם מי הח"כים המעופפים לאורך השנים, ומי נשארים כאן ותורמים לציבור בדרך הרבה יותר פשוטה, ללא ביזבוזים וללא מופעי ראווה. רק כך יוכלו למנוע את התופעה. אולם זה ממש לא מעניין אותם. כרגע הם עסוקים בדבר אחד: סיכול ממוקד של נתניהו, משל היה מחבל חמאס עם מטען תופת, בדרכו לתחנה המרכזית בירושלים.

מלבד זאת על העיתונאים עצמם להפסיק לקבל טיסות ואירוח מטעם גופים זרים, כפי הקיים. אם הם מלינים בהקשר זה על נתניהו, מוטב שיבדקו גם את עצמם.

בין נתניהו לאולמרט

כיצד מנסים לזרות חול בעיני הציבור בעצם ההשוואה בין שני האישים?

העיתונאי יואב יצחק, שחשף בזמנו, ראשון מכולם את פרשות אולמרט, והוא שבעצם הביא לחקירות נגדו עד סילוקו מהשלטון, כואב את ההשוואה בין המקרה של אולמרט לזה של נתניהו. לדעתו עצם ההשוואה עושה רע לשחיתות הפושה בקרב הצמרת, ונועדה לבלבל את הציבור ולזרות חול בעיניו.

יואב יצחק כותב, כי הקמפיין שנערך עתה נגד נתניהו, הוכן מבעוד מועד. בהכנתו שותפו שלושה גורמים, נוסף לערוץ 10: ידיעות אחרונות, מעריב ועיתון הארץ (דה-מארקר). לדעת יואב יצחק, העיתונאי רביב דרוקר שזכה בפרסום הראשוני בערוץ 10 על הפרשה, שימש גם הוא, גם אם לא נתן ידו לכך ביודעין, כמרכיב בקמפיין שנועד להביא לחיסולו של נתניהו כראש-ממשלה.

המידע שנועד לחשיפה בערוץ 10, הועבר עוד קודם לשלושת העיתונים הנ"ל. חלק מהם קיבלו מידע נוסף, מעבר לזה שפורסם בתחקירו של דרוקר. הערכת מובילי הקמפיין היתה, שהפרסומים יובילו לבדיקה נרחבת מצד מבקר המדינה, בדיקתו תאלץ את היועץ המשפטי לממשלה, לפתוח בחקירה לגבי פרטים בעייתיים שיעלו תוך כדי בדיקה, ונתניהו יאלץ ללכת הביתה.

הערכתם זו מתבססת על מה שאירע עם אהוד אולמרט. הבדיקות החלו בעקבות התחקירים של יואב יצחק עצמו. לאחר מכן פתח היועמ"ש בשורה של חקירות. אולמרט נאלץ להתפטר מתפקידו, ובסיום החקירות הוגש נגדו כתב אישום. העיתונאי יואב יצחק מתקומם כאמור על ההשוואה. לדבריו, אין להשוות בין מעשיו של אולמרט, שנעשו לפי תחקיריו לטובת כיסו האישי וחשבונותיו הגלויים והסמויים, לבין מסעותיו של נתניהו, שנעשו על-פי הזמנה של גופים ציבוריים, בראש וראשונה במסגרת תרומתו להסברה למען מדינת ישראל.

לטענת יצחק, "אולמרט נחקר והועמד לדין בגין שורה ארוכה של פעולות שמשמעותן גניבת כספים מארגונים ציבוריים, בהם: אקים, הבונדס, יד ושם, הוועד למען החייל ועוד, כאשר הוציא מהם, במרמה ובתחבולה, מימון כפול ומשולש לטיסות ולאירוח בחו"ל". כמו כן כותב יצחק, כי "אולמרט השתמש בשורה של פקידים שסרו למרותו, כדי להונות את אותם ארגונים ציבוריים ולגזול כספי ציבור. הכספים שגזל לעצמו נשמרו בקופה מיוחדת, ששימשה אותו לנסיעות פרטיות נוספות שלו ושל בני משפחתו".

יצחק מאשים את האיש הבכיר ביותר, הנוטל חלק בלתי מבוטל בקמפיין נגד נתניהו, הבעלים של "ידיעות אחרונות". זאת כנקמה נגדו, בגלל הוצאתו לאור של העיתון "ישראל היום", שמאפיל כיום על "העיתון של המדינה" בקרב הציבור הכללי. לצורך כך מעצים העיתון את המלחמה נגד נתניהו, ומבליט כל פעם פרשה אחרת. בד בבד טוען יצחק, כי "העיתון של המדינה" אינו מסקר בהוגנות את משפט אולמרט וממעיט במכוון מהאשמות נגדו.

לדעת יואב יצחק, נתניהו אשם גם הוא במצב שנוצר. זאת בגלל שהוא נמנע מפנייה למשטרה ומהגשת תלונה על ניסיון סחיטה נגד הבעלים של ידיעות אחרונות. יואב יצחק מספר כי עוד לפני הבחירות, דרש הבעלים מנתניהו, לבקש מידידו שלדון אדלסון — הבעלים של ישראל היום, לעצור את התפתחותו של העיתון שלו. "נתניהו לא סיפק את הסחורה, ובשל חששו מהבעלים של ידיעות, הוא נמנע מלבצע את חובתו כאיש ציבור ולהגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל".

מענק לכל

מדוע מאמצת התקשורת את מנהג הגויים, ומי נפל בפח יותר מכולם?

כאילו לא די במנהגי הגויים הנלוזים שחדרו ארצה, דוגמת צפירה ביום הזכרון, עמידת דום, הנחת פרחים על קברים, גילוי מצבה ועוד, הצליח לחלחל גם עניין "אחד באפריל", חגאה המתיחות והשקרים של הגויים.

בעולם מתחרים כלי התקשורת השונים, מי יצליחו ליצור מתיחה הכי אמינה, רק כדי שיוכלו אחר כך לפוגג אותה בצמד המילים: "אחד באפריל". תרבות קלוקלת זו הגיעה כאמור גם ארצה, לתוככי "קול ישראל" — ערוץ התקשורת הממלכתי.

גם ממשלת נתניהו גויסה למתיחה, תזכורת אולי למה שארע כאן לפני שנתיים בדיוק. היה זה כאשר נתניהו הקים את הממשלה שלו, והיה "חשש" כי היא תיכנס לתוקף ביום "אחד באפריל". נתניהו ואנשיו חששו, כי הממשלה תיזכר ככזו שהוקמה ביום המתיחות והכזבים הבינלאומי, ולכן עשו הכל כדי לסיים את הרכבת הממשלה ולהציגה בכנסת יום קודם...

השנה כאמור גייס "קול ישראל" את הממשלה, באמצעות "חוק ששינסקי", שעבר בכנסת, כדי ליצור מתיחה, ולהוכיח סולידריות בינלאומית עם התאריך הנ"ל. בצהרי יום שישי לפני שבוע, הגיח אחד הכתבים למערכת החדשות עם "פריצה" בשידור חי. ב"ידיעה בלעדית" סיפר, כי משרד האוצר החליט להעניק לכל משפחה בישראל "מענק ששינסקי" בסך כ- 4,000 שקל, שינתנו על חשבון התמלוגים העתידיים ממאגרי הגז הטבעי בישראל.

יוזמי המתיחה הטיפשית, שיתפו עוד כמה ח"כים תאבי פירסום שהתראיינו למשדר המיוחד, וסיפרו עד כמה חשובה ההחלטה, ועד כמה יש להיטיב עם הציבור, ככל שאפשר ועוד מיני שטויות. המרכזייה ב"קול ישראל" הוצפה בטלפונים של המאזינים, שביקשו לשמוע עוד פרטים. לאחר מכן כאשר ב"קול ישראל" נהנו לומר כי מדובר ב"מתיחה של אחד באפריל", התיחסו המאזינים הזועמים לכל העניין כ"לעג לרש".

מי שנפלו בפח, היו ח"כים מ"קדימה", שמיהרו להגיב )באופן רציני( ולומר כי מדובר ב"ספין של נתניהו, כדי להסיט את דעת הקהל מפרשת ביבי-טורס". לשבחם של אנשי קדימה, צריך לומר שהם ככל הנראה לא יודעים מהם חוקות הגויים, או שאולי הסלידה הגדולה שלהם מכל דבר הקשור לנתניהו, היא שהעלימה והשכיחה מהם את העובדה הזו..

אגב, ביום שישי שעבר אחה"צ, הורגשה רעידת אדמה קלה ברחבי הארץ. כאשר פורסמה הידיעה הזו, רבים חשבו כי שוב מדובר במתיחה ולא האמינו לה. היו אף עיתונים שלא כתבו את הידיעה הזו ביום א´, רק משום שחשבו כי אכן מדובר במתיחה. איש לא רוצה ליפול שוב בפח.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

הסלמה במאבק — מקורות זרים מייחסים לצה"ל את התקיפה המסתורית השבוע בסודן. מטוס קרב הפציץ מהאוויר מכונית פרטית, שעשתה את דרכה לשדה התעופה סמוך לעיר פורט סודן. במדינת ישראל מסרבים להתייחס. האם מדובר בהסלמה במאבק נגד ההסתננות הסודנית? האם מעכשיו מפציצים את הסודנים מהאויר בעודם בסודן....

 הסוד הנשיאותי — הנשיא אובמה, שנפגש השבוע עם פרס, פנה מיד בתחילת הפגישה לאנשי פרס בבקשה לא שגרתית. "תהיו בסדר איתי, ותגלו את הסוד". אנשי המשלחת המופתעים הביטו זה בזה, ולא הבינו. "מה אנו מסתירים", העזו ושאלו. "אתם חייבים לגלות לי את הסוד: מה אתם מכניסים לתוך המשקה של פרס? בכל פעם שאנו נפגשים הוא נראה צעיר יותר מהפעם הקודמת". אנשי המשלחת נשמו לרווחה, אבל את הסוד לא גילו...

 הצונאמי והפורצלן — לצונאמי ביפן היו השלכות רבות, בין השאר על הויכוח בין משרד החוץ במדינת ישראל לשגרירות הישראלית ביפן, וזהו סיפור המעשה. בכל בית שגריר בעולם, יש סט כלים מהודר, יקר ורשמי מפורצלן עם סמל הדגל של מדינת ישראל. הסט הזה מורכב מכלים מהודרים בשתי מערכות — בשרי וחלבי, לצורך אירוח רשמי שעורכים השגרירים מעת לעת בביתם. לא מכבר פנתה השגרירות הישראלית ביפן וביקשה להחליף את הסט ולרכוש אחר תחתיו, בטענה כי הוא התיישן והתבלה. במשרד החוץ סירבו, כיון שמדובר בהוצאה כספית גדולה יחסית. לפיכך הנחו את השגרירות להמשיך ולהשתמש בסרוויס הישן. בשגרירות לא אהבו את התשובה, והמשיכו בחילופי מכתבים בענין הזה עם משרד החוץ. גל רעידות האדמה שהביא הצונאמי  לביפן, סיים את הויכוח. דירתו של השגריר נפגעה באורח קל מההדף, דלתות הארונות נפתחו ומערכת הכלים המהודרת נפלה על הרצפה והתנפצה. במשרד החוץ לא חושבים לרגע, שמישהו ניצל את העניין במכוון, והשליך את הסט על הרצפה. לפיכך עתה לא תהיה ברירה והסרוויס החדש יאושר. הצונאמי גרם איפוא "נזק כספי" למשרד החוץ, ובגללו, יהיה עתה סט כלים חדש בבית השגריר.

 ברח מהחובות — הסקרים לא צופים לסיעת עצמאות של ברק הצלחה בבחירות הבאות, אם היא תרוץ לבד. ובכל זאת הצלחה ראשונה נרשמה לה השבוע, כשהצליחה להשתחרר מחובות מפלגת העבודה הנאמדים בכ-80 מיליון שקל. איתן כבל, בא כוחה של העבודה ושלום שמחון מ"עצמאות", חתמו על הסכם המשחרר את סיעת ברק מהחובות. בתמורה יועבר לעבודה סכום חודשי של 160 אלף שקל, המגיעים ל"עצמאות" עד סוף הקדנציה, מכספי מימון מפלגות. ולמי שדואג, מיד נרגיע: ברק וחבריו יקבלו מימון מפלגות  בסך 225 אלף שקל לחודש, וכן מימון שכר למנהל הסיעה, שהוא  בועז כבל, אחיו של איתן כבל. הכל נשאר במשפחה.

 טסים ונשארים — הפגרה החלה והח"כים התעופפו לחו"ל. חלקם נוסעים במסגרת משלחות וחלק באופן פרטי. בין היוצאים: יו"ר הכנסת  ריבלין והח"כים — כץ, רותם, טיבי, בן סימון,  כבל, תירוש, דיכטר, שאמה הכהן, חוטובלי, קרא, אילטוב, חרמש, דנון, ברכה, והצמרת המדינית: נתניהו וליברמן — לגרמניה. אבל יש מי שמנצל את הפגרה בצורה שונה. ח"כי דגל התורה, הרב גפני והרב מקלב ירדו לשטח. הם מתכוונים לנצל את החופש מהכנסת, לפגישות עם הנציגים המקומיים בפריפריה, פגישות עם ראשי ערים וראשי מוסדות, במטרה לסייע במידת האפשר. רשימת הסיורים אינה סגורה סופית. השבוע כבר הגיעו לאור עקיבא, ובכוונתם להגיע לנתניה, חדרה, וכן לישובי הצפון והדרום.