מהו המשא הזה שאני סוחבת על גבי מזדנב מאחוריי לכל מקום רצועות הריתמה חורצות חריצים עמוקים בכתפיי עול כבד נישא מעליי ואני גוררת עצמי בכל הכוח קדימה לא משאירה עקבות לא עוצרת בתחנות לא נחה כי המשא מיטלטל ומחפש מקומו להניח..... שריריי כואבים אני עייפה אך הבטחתי לעצמי להשלים המסע.....
- - בתמונה: 1967 בוחנת את עגלת הסירה של אבא... נמל "מבואות ים" מכמורת |
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מישהו במשפחתך עשה עבודה נהדרת......
בתיעוד הילדות שלך :)
וואו, זה כבד השיר השיר הזה
אולי תנוחי קצת?
את כותבת נהדר.
1. אשרייך, גלינקה, שיש ברשותך כל כך הרבה צילומים מילדות. בתקופתי, לרוב, היו צילומים כרוכים במאורע משפחתי או ציון דרך כלשהו.
2. שמתי לב כבר זמן-מה למצב שאת מתארת כאן. הנפילה ההיא וסביבה...
נראה כאילו "הסחיבה" הזו ללא עצירה מכריעה אותך רוב הזמן ומאפשרת לך רק גיחות קטנות וקצרות למחוזות השמחה.
אולי תרצי לשקול עצירה לצורך התבוננות אמיצה לעומק הדברים, בין אם לבד, בין אם בשיתוף של מישהו מהימן. את הלוא יודעת שלא ניתן לחולל תמורה מבלי להכיר עד תום במצב הקיים...
באהבה ובדאגה, זיסלה ♣