כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מצחיק מה שבסוף גורם לשינוי....

    72 תגובות   יום שישי , 8/4/11, 12:12

    ''

     

     

    אם חושבים על זה קצת משונה במבט לאחור, מה גרם לשינויים בחיים של בן אדם. הרגלים, סטיגמות, חינוך, מוסכמות, מקובעות - לא קל לשנות כל אלה. כשאדם גדל ומורגל כל חייו לדברים מסוימים, לא קל להתחיל לחשוב ולהרגיש אחרת, לעשות דברים בצורה שונה, במיוחד כשהוא כבר "לא ילד"...

     

    אבי האהוב ז"ל נהג לומר לי שאני "עקשנית כפרד", ואם מישהו מצליח ללמד או לשנות אותי אז הוא "מוריד בפניו את הכובע",  אז כשראה שבשל בע"ח משהו זז, יותר נפתח אליהם.

    '' 

    כלבי הראשון שינה אפילו אותו מבלי שהיה מודע, העיקר הוא התבדח על חשבוני, שמשהו הצליח בסוף לשנות אותי, ושיש כאלה שלא עוזר שום דבר, אף פעם....

     

    סבלנות ו"דחיית סיפוקים" בהחלט עוזרים מסתבר כדי לקבל מה שאתה רוצה "בדרכי נועם", בדומה למה בזמנו אמר לוי אשכול "אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג מה שאני רוצה"...

    לפעמים השינויים משמעותיים בחיים, בדרך חשיבה, בתפיסה קורים "לבד", ולא תמיד מרגישים בכך כי זה קורה בהיחבא, בשלבים, ושמים לב לבזה רק בדיעבד.

     

    מזל שאני אוהבת ויש לי בעלי חיים, אחרת אני בספק אם ומתי הייתי לומדת או מגיעה לדברים מסוימים. בדיעבד הבנתי שהייתי אחוזת הרגלים, ככולנו, לא רק בעניין גידול בע"ח גם בהקשר לחיים, לניקיון הבית, ועוד.

     

    היה לי בזמנו קטע לגבי ניקוי רצפות.  הרגשתי חובה בלתי נשלטת לעשות לא רק לעשות ספונג'ה- גם ווקס. זה יותר יפה ומצוחצח, אינו תופס אבק, הניקוי קל יותר, אחלה.

    שנים לא הצלחתי להשתחרר מהקטע של הוקס על היתרונות והחסרונות שלו.

    '' 

    כלבתי הקודמת עליה השלום בזקנתה לא יכלה לעמוד על רגליה והייתה מתגלצ'ת, ואני - נאלצתי אז למרבה הצער והיגון לוותר למענה על הווקס, מה שגרם לאחותי לצחקק עלי שנים רבות, ולהודות לכלבה על כך.

     

    לפני כמה ימים לולי (הכלב) עשה לי בבוקר קטע שחבל"ז. זו לא פעם יחידה, אלא שהפעם שמעתי מעלליו מעבר לדלת, אחרי שיצאתי, ולשם שינוי, חייכתי בהבנה ואהבה והמשכתי בדרכי, למרות החורבן הצפוי לי בודאי כשאחזור....לפי הקולות ידעתי מה הוא עושה, מוציא את העצבים ומתחרע על איזה קרטון שבינינו, אל תגלו לו, שמתי שם במיוחד למטרה כשזו. אז, באותו רגע הבנתי את השינוי ששני אלה חוללו בי.

    '' 

    את לולי וזואי כפרע עליהם, אימצתי ככלבים נטושים מקרים סוציאליים, ידעתי שהם בעיתיים, רק לא ידעתי עד כמה. הפעם זה היה אימוץ קשה מאד, אכלתי הרבה יותר מקש, גם ניטים שחבל"ז.  אחרי החורבן וההרס שהם זרעו בדירה עם אימוצם משהו השתנה בי גם בנושא של "דחיית סיפוקים", וזה מושג רחב אופקים ומשמעות הרבה יותר ממה שמשערים.

    זו יכולת למרות שאתה רוצה מאד משהו, ללמוד לראותו בצורה רחבה, להיות סבלני לצרכי האחר, ולא רק לשלך, וללמוד לחכות עם מה שאתה רוצה (ולא לרקוע ברגלך כילד קטן ולצרוח אני רוצה את זה ועכשיו), ושלא הכל בחיים חייב שיתנהל כפי שאתה רוצה והיית רגיל.

     

    אותו יום, לולי הביע מחאתו על יציאתי מהבית לעבודה. הוא רצה לשחק ו"להתחרע" על זואי, אבל היא שכבר ציפתה לזה ורגילה אליו ברחה לו מתחת לספה.

    כיון שגם אני הלכתי לי, למסכן לא היה לו על מי לעשות "אבו עלי", אז במקרים כאלה פעמים רבות הוא "מראה לי מה זה".  למדתי כאילו "במקרה" להשאיר משהו למקרי פורענות באמצע הבית (קרטון, עתונים) ואז הוא מתחרע עליהם, השד יוצא לו מהבקבוק והנזק מתמזער...

     

    הרגשתי מעבר לדלת לפי הרעשים איך לולי הכלב "מראה לי מאיפה משתין הדג".....וחייכתי. ציינתי לעצמי שתגובתי לפני כמה שנים הייתה שונה לגמרי, וואלה וזה גם יותר זול.

     

    אנשים בכלל, וגם אני בזמנו, כשמאמצים בעל חיים מצפים שהוא יתאים וישתבץ בדיוק לנישה שהם ייעדו לו בחייהם בביתם, אבל זה לא תמיד כך כמובן. בעל החיים עם צרכים ורצונות, וההתגמשות וההרגל אחד לשני צריכים להיעשות קצת יותר הדדי.

     

    באחת הנסיעות לאפריקה בזמנו, ביוהנסבורג, הותקפתי ע"י שלושה מתושבי המקום ל"שוד קל". הייתי עם הראש בעננים אחרי טיסה של יותר מ 22 שעות רצוף ולא "זיהיתי" את הסכנה מול אפי ממש.

    בדיעבד אני חושבת שמקרה זה עזר ולימד אותי לשים לב ולראות את אותם דברים קטנים שאנו עוברים לידם בלי לשים לב ולראותם, את שפת הגוף, המחוות, ה"אוירה"...

     

    הבנתי שגם אם אתה פיסית חזק מה שיכול להגן עליך לא פחות או למנוע ממך סכנה, פגיעה, ולהיכנס למצבים שאינך יכול לצאת מהם, זו מודעות ורגישות לקורה סביבך, ללמוד לראות את הדברים הקטנים....

     

    יש האומרים ש"מורה הדרך" (לשינוי, להתקדמות, לתובנה חדשה) מצוי כל העת בקרבתו של האדם, ואנו, כל אחד מאתנו הוא זה שבזמנו החופשי, כשהוא פתוח לראותו, מוכן, אז הוא מקבל את ההדרכה, אז חל השינוי.

     

    לפעמים קורים לנו דברים לא טובים אך בדיעבד אנו מבינים שהפקנו משהו מכך, ולפעמים השינויים קורים בצורה משעשעת ומוזרה ביותר.

     

    ''                  ''       '' 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/11 10:15:
      תובנה מעניינת... וגם נכונה. אהבתי את המשפט של לוי אשכול, זה מסביר הרבה על "החיים". חג שמח!
        14/10/11 20:48:
      שינויים באים שהאדם זה שמחליט או שהוא רואה שהסביבה משתנה
        13/4/11 06:34:
      צריך להיות גמיש ע"מ להשתנות. בדרך כלל שינויים באים לאחר משבר.
        12/4/11 14:45:
      שינוי מתחיל כשממש לא מרוצים. צריך אומץ לשנות כרגיל פוסט מצויין!! חג שמח מקסימה
        12/4/11 10:06:

      צטט: bonbonyetta 2011-04-11 20:23:19

      צטט: המספרית 2011-04-09 15:07:24

      מסכימה עם כל מילה! אני הבנתי מזמן, שאם לא נכניס שינויים יזומים לרוטינה של חיינו, החיים ינחיתו עלינו שינויים בהפתעה, במקום ובזמן שהכי לא נצפה להם..לכן עדיף כל הזמן להכניס שינויים...

      *

      אלומה

      וואלה, זו גם תיאוריה. ואת יכולה להבטיח שאם את מכניסה שינויים לא ינחתו עלייך נוספים בהתפתעה?

      השאלה אם היושב במרומים או החיים עצמם מכירים את הכלל הזה... 

      ''

       יכולה להבטיח!!! אם כל הזמן את משנה ומשתנה, אין הנחתות! ולגבי "היושב במרומים", לא יודעת מי זה ומה זה מרומים. אם את מתכוונת לאלוהים אז הוא מבחינתי בכל מקום, כולל למטה ובמעמקים, אבל בטח לא למעלה מעל גובה העיניים שלי...

        11/4/11 22:53:
      גיברת בונבונייטה !! את !! לא !! תקחי !! לי !! את הדבר האחרון שנשאר לי בחיים !! לדאוג !!
        11/4/11 20:41:

      צטט: Neora 2011-04-10 23:54:37

      צטט: bonbonyetta 2011-04-10 21:34:43

      צטט: Neora 2011-04-08 21:37:39

      תמיד אחרי שאני קוראת בהנאה את פוסטייך אני מתפלצת בסוף !! איך לעזזל יצאת מה"שוד הקל"??!!

      האמת? יצאתי בזול ולא בגלל שהייתי חכמה....אבי ז"ל היה אומר "שומר פתאים השם" וזה בדיוק מה שהיה כאן, אפילו נדמה לי סיפרתי על זה כמה פעמים בפוסטים קודמים או משהו.

      בעקרון כאמור הייתי עם הראש בעננים, ולא שמתי לב בכלל פתאום שעומדים מולי שלושת תושבי המקום עם מבט מאיים וסכינים שלופים ל"שוד הקל" הזה.

      אשכרה לא ראיתי את הסכינים, לא את המבט המאיים, כלום...שאלתי אותם אם אני יכולה לעבור...

      הם, בלי מילים קלטו שיש להם עסק עם מעופפת כנראה והתחילו האמת די בעדינות אחד להחזיק יד אחת השני את השניה (כי התנגדתי ברוב "חוכמתי" והלכתי אתם מכות) והשלישי הוריד ממני מצלמה וארנק וכדומה.

      והלכו.

      לא נגעו בי לרעה.

      אחרי שהלכו וקלטתי מה קרה ישבתי ורעדתי מעצבים ופחד חצי שעה, לא האמנתי כמה שהייתי טפשה. ההלם הזה את יודעת, את לא מאמינה שזה קורה לך ומתנגדת, הולכת מכות.

       

      הקטע המוזר שכשהגעתי רועדת כולי בסוף לחדרי במלון התחלתי שוב לבכות. הרגשתי בכל עצמותי שאותם שלושה ממש אותם שלושה באותם רגעים עושים "אמבוש" באותו מקום על חברתי לחדר.

       

      לא תאמיני, בדיוק כך היה . גם ממנה לקחו מצלמה וארנק, אותו מקום.  

      בדיוק בשל המקרה הזה ואותו אני נותנת כדוגמא, לפעמים דברים לא טובים גורמים או מביאים אח"כ דברים טובים.

      והמקרה הזה כנראה גרם לי להבין שאפשר להתגונן לא רק בכח פיזי אלא גם בעירנות ומודעות לסובב אותך, לשפת הגוף של אנשים, למצבי סכנה, להפעיל חיישנים.

      זה כנראה גרם לי לראות דברים "קטנים" שבדרך כלל רבים מאתנו אינם שמים לב אליהם.

      אכן "שומר פתאים השם"

      ''

      ושערות לבנות שנהיה לך ממני...יופי אני חוסכת לך ביקור ספרית, תצבעי חלק בשחור ויהיה לך ראש מעניין לאללה...קריצה

       

       אוי ואבוי מה ששתייכן עברתן, האם נגשתן למשטרה שם או שהסתפקתן בזה שיצאתן בחיים עם ההתקלות עם המנוולים?

      עכשיו אני עוד יותר דואגת !!!

      נו, אז מזל טוב, יש לך הובי חדש....לדאוג...מה יש לדאוג למען השם על משהו שהיה לפני כל כך הרבה זמן??? משהו שיצא מזה דווקא משהו לחיוב בסוף הא?

      '' 

       

        11/4/11 20:37:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2011-04-10 11:37:51

      מסכימה איתך יקירה.  תודה שגרמת לי לחייך.  אין כמוך!!!

      שבוע טוב ומלבלב.  וחג פסח כשר ושמח.נשיקה

       

      ''

      תודה גם לך רוית. מקווה שכל הזמן תהיי מחייכת, ושיהיה לך תמיד על מה. 

        11/4/11 20:36:

      צטט: ארזעמירן 2011-04-09 20:27:30

      החיים משנים אותנו בדרכים שונות. לפעמים זה בעל חיים, לפעמים אדם, לפעמים פשוט החיים עצמם והשיעורים שהם מלמדים אותנו. נכון שעם השנים החולפות אנחנו מוצאים את עצמנו מקובעים יותר בתוך האמונות והעקרונות שכבר הוטבעו בנו. קשה יותר להשתנות, הבשר והנפש כבר התעצבו בתבנית ידועה. עדיין, אם שומרים על פתיחות מסוימת ועל סקרנות "ילדית", אפשר.

      נכון בדיוק כך, משום כך זה אכן אינו דבר מובן מאליו כשאתה מוצא שדברים השתנו, לרוב בדיעבד, במיוחד בגיל מבוגר יחסית. מגניב

        11/4/11 20:34:

      צטט: דואלי 2011-04-09 17:21:02

      רוב האנשים יעדיפו לצעוד הלוך וחזור על שפת הנהר  ולא יחצו אותו לגדה השניה.

      פוסט מעורר מחשבה, תודה.

      נכון, אכן הרוב כך.

      תלוי כמובן איזה נהר זה ומה תנאי השטח.

      זה בהחלט נבון לשקול זאת באם הוא סוער ואינך יודע לשחות היטב.... קריצה

        11/4/11 20:29:

      צטט: ענבר מגן 2011-04-09 17:20:06

      לפעמים יש לנו רצון עז שהכל יקרה כאן ועכשיו ולפעמים אנו דוחים את הדבר עד בלי די. בדיעבד... (:

      ממש כך, איזו אבחנה מעניינת מאד אם חושבים על זה. תודה

      אין מה לעשות הבן אדם יצור מורכב, לא תמיד ניתן להבנה, אפילו לא הוא את עצמו. הסנני

        11/4/11 20:27:

      צטט: * חיוש * 2011-04-09 16:00:29

      בונבוניטה יקירתי נשיקה

      קראתי את הפוסט שלך ופשוט - הנהנתי בראש והזדהתי עם מה שכתבת  התמזל מזלי והכלבים שגידלתי עוד בהיותם גורים  א השחיתו את רהיטיי לא קרעו את נעלי הבית שלנו  ואולי כי תמיד ( כמו ילדה קטנה המבינה לליבו של ילד אחר )  דאגתי שיהיו צעצועים מפלסטיק גמיש כדורים גרביים שתם זמנם,  עצמות   כאלו שקונים בחנות לחיות (-:  פעם אחת דין שלי הפתיע אף אותי  באחד הימים חזרתי מהעבודה וראיתי שאריות של עיפרון אכול, לעוס  ושרידים מפוזרים על הכרית שלו. ניזכרתי שהשארתי את העיפרון על השולחן  בסלון  מאז כל פעם שאני אוחזת בעיפרון, ונידמה לו שהנה יקבל עוד צעצוע  ופתאום מתעורר לחיים.  אז אני זהירה יותר והעפרונות מונחים בקופסא שעל שולחן הסיפריה  ישנם ילדים שמקשקשים על קירות הבית - לכו תבינו את זה.............קריצה  * כוכב אהבה ממני  וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך הרגיש, יקירתי  אוהבת אותך מאוד חברתי המיוחדת  חיה

      ''
       

      תודה חברה, אכן כן, לפעמים הם אשכרה כמו ילדים קטנים צריך להשגיח על כל דבר.

      פעם אחת היה לי קטע עם תפוחי עץ, מצחיק שחבל על הזמן. סיפרתי על זה כאן באיזה פוסט על תפוחי עץ רצוחים על רצפת המטבח.

      זה עוד היה משעשע, כמובן ששאר הקטעים לא היו משעשעים בכלל. אבל עברנו את זה תודה לאל.

      ברוב הפעמים זו הרי חרדת נטישה שלהם, ויש את זה להמון כלבים גם לחתולים, לרוב למאומצים, אך בכלל לא רק בהחלט גם לכאלה שאצלך מגיל מאד צעיר.נשיקה

       

        11/4/11 20:23:

      צטט: המספרית 2011-04-09 15:07:24

      מסכימה עם כל מילה! אני הבנתי מזמן, שאם לא נכניס שינויים יזומים לרוטינה של חיינו, החיים ינחיתו עלינו שינויים בהפתעה, במקום ובזמן שהכי לא נצפה להם..לכן עדיף כל הזמן להכניס שינויים...

      *

      אלומה

      וואלה, זו גם תיאוריה. ואת יכולה להבטיח שאם את מכניסה שינויים לא ינחתו עלייך נוספים בהתפתעה?

      השאלה אם היושב במרומים או החיים עצמם מכירים את הכלל הזה... 

      ''

      אנחנו פה על מנת ללמוד ולהשתפר. והללו - כדי שנהיה שמחים:-)
        11/4/11 09:31:
      זו אכן יכולת אדירה לצאת מכל מיני דפוסים....כמה שזה לא קל......ולא אוסיף......תודה, בונבוש!
      מאד אוהבת את הפוסטים שלך. תודה.
      כוכב וירטואלי לזואי ולולי שהם באמת כלבים מקסימים.
        11/4/11 06:17:

      צטט: bonbonyetta 2011-04-10 23:43:12

      צטט: ענבל ר נקש 2011-04-09 11:35:57

      תודה לך על פוסט מקסים ומלא חוכמה! יצא עכשיו ספר נפלא בשם "איש רגיש מאוד", מאת דר' איליין ארון, ממליצה לך לקרוא, נראה לי שיעניין אותך.

      תודה, גיגלתי ולא מצאתי זאת, תתני לי עוד פרטים או לינק אליו? מגניב

      דבר ראשון טעיתי בשם הספר, השם הנכון הוא "אדם רגיש מאוד". מצאתי אותו בחנות אחרי המלצה מחברה רגישה מאוד :-) אבל הנה לינק: אדם רגיש מאוד . אני חושבת שכל החנויות הגדולות מחזיקות אותו. שיהיה בהצלחה ושבוע מקסים!

        10/4/11 23:54:

      צטט: bonbonyetta 2011-04-10 21:34:43

      צטט: Neora 2011-04-08 21:37:39

      תמיד אחרי שאני קוראת בהנאה את פוסטייך אני מתפלצת בסוף !! איך לעזזל יצאת מה"שוד הקל"??!!

      האמת? יצאתי בזול ולא בגלל שהייתי חכמה....אבי ז"ל היה אומר "שומר פתאים השם" וזה בדיוק מה שהיה כאן, אפילו נדמה לי סיפרתי על זה כמה פעמים בפוסטים קודמים או משהו.

      בעקרון כאמור הייתי עם הראש בעננים, ולא שמתי לב בכלל פתאום שעומדים מולי שלושת תושבי המקום עם מבט מאיים וסכינים שלופים ל"שוד הקל" הזה.

      אשכרה לא ראיתי את הסכינים, לא את המבט המאיים, כלום...שאלתי אותם אם אני יכולה לעבור...

      הם, בלי מילים קלטו שיש להם עסק עם מעופפת כנראה והתחילו האמת די בעדינות אחד להחזיק יד אחת השני את השניה (כי התנגדתי ברוב "חוכמתי" והלכתי אתם מכות) והשלישי הוריד ממני מצלמה וארנק וכדומה.

      והלכו.

      לא נגעו בי לרעה.

      אחרי שהלכו וקלטתי מה קרה ישבתי ורעדתי מעצבים ופחד חצי שעה, לא האמנתי כמה שהייתי טפשה. ההלם הזה את יודעת, את לא מאמינה שזה קורה לך ומתנגדת, הולכת מכות.

       

      הקטע המוזר שכשהגעתי רועדת כולי בסוף לחדרי במלון התחלתי שוב לבכות. הרגשתי בכל עצמותי שאותם שלושה ממש אותם שלושה באותם רגעים עושים "אמבוש" באותו מקום על חברתי לחדר.

       

      לא תאמיני, בדיוק כך היה . גם ממנה לקחו מצלמה וארנק, אותו מקום.  

      בדיוק בשל המקרה הזה ואותו אני נותנת כדוגמא, לפעמים דברים לא טובים גורמים או מביאים אח"כ דברים טובים.

      והמקרה הזה כנראה גרם לי להבין שאפשר להתגונן לא רק בכח פיזי אלא גם בעירנות ומודעות לסובב אותך, לשפת הגוף של אנשים, למצבי סכנה, להפעיל חיישנים.

      זה כנראה גרם לי לראות דברים "קטנים" שבדרך כלל רבים מאתנו אינם שמים לב אליהם.

      אכן "שומר פתאים השם"

      ''

      ושערות לבנות שנהיה לך ממני...יופי אני חוסכת לך ביקור ספרית, תצבעי חלק בשחור ויהיה לך ראש מעניין לאללה...קריצה

       

       אוי ואבוי מה ששתייכן עברתן, האם נגשתן למשטרה שם או שהסתפקתן בזה שיצאתן בחיים עם ההתקלות עם המנוולים?

      עכשיו אני עוד יותר דואגת !!!

        10/4/11 23:43:

      צטט: ענבל ר נקש 2011-04-09 11:35:57

      תודה לך על פוסט מקסים ומלא חוכמה! יצא עכשיו ספר נפלא בשם "איש רגיש מאוד", מאת דר' איליין ארון, ממליצה לך לקרוא, נראה לי שיעניין אותך.

      תודה, גיגלתי ולא מצאתי זאת, תתני לי עוד פרטים או לינק אליו? מגניב

        10/4/11 23:40:

      צטט: ניקיטה10 2011-04-09 09:34:35

      מסכים איתך ובמיוחד בחלק האחרון על מורה הדרך שבתוכנו...ככלות הכל...הרוב תלוי בנו! שבת שלום

      מותר לך לומר לי גם אם אינך מסכים אתי, אתה יודע.... 

       

      ''

        10/4/11 23:39:

      צטט: גבי פישמן 2011-04-09 09:19:06

      מגיע כוכב גדול

      נו, אז כאן בקפה מקבלים רק כוכב קטן....צייר לי כוכב גדול   חיוך

        10/4/11 23:37:

      צטט: אביה אחת 2011-04-09 08:43:32

       

       בונבוניטה

       

      אוהבת את הכתיבה המשעשעת שלך

      וכל פעם מחדש....אוהבת יותר

      תודה על השיתוף -

      מחוברת גם מאד לבעלי החיים

      שבת מחבקת

       

      תיזהרי עם ההידרדרות הזו, זה מדאיג...

      לאן תגיעי ככה? 

      ''

        10/4/11 23:15:

      צטט: דליה אלעזר 2011-04-09 08:22:32

      התחלתי להתאהב בך:) יכולה לספר שאת עולם החיות הכרתי למזלי בהיותי ילדה קטנטנה, הוריי אהבו מאוד חיות והורישו לי את התכונה הזו, ובזכותם בעלי והילדות שלי התחברו באופן טוטאלי לקסם שבהם, וכשאני מתבוננת היום בכולנו: זו תכונה שאולי מלכדת ומצליחה לחבר ביינינו באופן כ"כ בולט:) הדאגה לחיות מכולנו היא כ"כ משמעותית, וזה כיף גדול שמוציא כל כך הרבה "כעסים", ומאפשר לנו לאהוב, להתחבר ולראות את החיים יפים ומלאי קסם. הבוקר למשל: לילי, החתולה שאימצנו כשהייתה עוד בת יומה, ננטשה מאימה, עשתה שוב פיפי בשירותים שלנו, התגלגלנו מצחוק: לילי המון זמן עוקבת אחרינו, פותחת דלתות, בייחוד את אלה שרואה שאנו מקפידים לסגור, כמו שירותים, וגילתה שאנו עושים שם את צרכינו, והיא גם התחילה להיכנס ולעשות שם צרכיה.....נו, באמת איך אפשר שלא לאהוב אותה?! יום נפלא חברה יקרה שלי, באהבה רבה דליה*

      ממני נמנעה התוודעות לעולם החיות בקטנות, ואת רואה? גם זה לטובה....תראי עכשיו מה קרה....קריצה

       

        10/4/11 23:12:

      צטט: להאמין 2011-04-09 07:17:35

      מאוד מדבר במיוחד העובדה כי תמיד יש לפנינו מורי דרך עלינו לדעת להקשיב להם. מורי הדרך יכולים להיות כל דבר.

      והכי מצחיק כשאנו סוף סוף רואים אותנו, אנו מבינים שהם היו שם תמיד.... חיוך

        10/4/11 23:11:

      צטט: ron294 2011-04-08 23:34:21

      מבטך כה שנון על נסתרי החיים. כתיבה נבונה ומשעשעת גם יחד.

      '' 

        10/4/11 22:55:

      צטט: עורך דין שי וקנין 2011-04-08 23:20:43

      ומה עם תמונות של כוכבי הפוסט??? פוסט מקסים כתמיד. תודה

      שי, תפסתי אותך "על חם"...קריצה

      אם כוונתך לזואי ולולי הרי יש תמונות שלהם כבר בבלוג בכמה מקומות, קודם כל בתמונות.....

      אבל בשבילך אני מביאה אותן שוב:

       

      לולי

      ''

      זואי

      ''
       

        10/4/11 21:34:

      צטט: Neora 2011-04-08 21:37:39

      תמיד אחרי שאני קוראת בהנאה את פוסטייך אני מתפלצת בסוף !! איך לעזזל יצאת מה"שוד הקל"??!!

      האמת? יצאתי בזול ולא בגלל שהייתי חכמה....אבי ז"ל היה אומר "שומר פתאים השם" וזה בדיוק מה שהיה כאן, אפילו נדמה לי סיפרתי על זה כמה פעמים בפוסטים קודמים או משהו.

      בעקרון כאמור הייתי עם הראש בעננים, ולא שמתי לב בכלל פתאום שעומדים מולי שלושת תושבי המקום עם מבט מאיים וסכינים שלופים ל"שוד הקל" הזה.

      אשכרה לא ראיתי את הסכינים, לא את המבט המאיים, כלום...שאלתי אותם אם אני יכולה לעבור...

      הם, בלי מילים קלטו שיש להם עסק עם מעופפת כנראה והתחילו האמת די בעדינות אחד להחזיק יד אחת השני את השניה (כי התנגדתי ברוב "חוכמתי" והלכתי אתם מכות) והשלישי הוריד ממני מצלמה וארנק וכדומה.

      והלכו.

      לא נגעו בי לרעה.

      אחרי שהלכו וקלטתי מה קרה ישבתי ורעדתי מעצבים ופחד חצי שעה, לא האמנתי כמה שהייתי טפשה. ההלם הזה את יודעת, את לא מאמינה שזה קורה לך ומתנגדת, הולכת מכות.

       

      הקטע המוזר שכשהגעתי רועדת כולי בסוף לחדרי במלון התחלתי שוב לבכות. הרגשתי בכל עצמותי שאותם שלושה ממש אותם שלושה באותם רגעים עושים "אמבוש" באותו מקום על חברתי לחדר.

       

      לא תאמיני, בדיוק כך היה . גם ממנה לקחו מצלמה וארנק, אותו מקום.  

      בדיוק בשל המקרה הזה ואותו אני נותנת כדוגמא, לפעמים דברים לא טובים גורמים או מביאים אח"כ דברים טובים.

      והמקרה הזה כנראה גרם לי להבין שאפשר להתגונן לא רק בכח פיזי אלא גם בעירנות ומודעות לסובב אותך, לשפת הגוף של אנשים, למצבי סכנה, להפעיל חיישנים.

      זה כנראה גרם לי לראות דברים "קטנים" שבדרך כלל רבים מאתנו אינם שמים לב אליהם.

      אכן "שומר פתאים השם"

      ''

      ושערות לבנות שנהיה לך ממני...יופי אני חוסכת לך ביקור ספרית, תצבעי חלק בשחור ויהיה לך ראש מעניין לאללה...קריצה

       

        10/4/11 21:26:

      צטט: 12תמיר12 2011-04-08 21:08:03

      אני מאוד מכבד את הכוח ואת ההתמדה שלך בחיים בכלל .וחשוב לי לאחל לך המון המון כח . אמן

      תודה, אתה אחד היחידים שנותן לזה ביטוי. זה מאבא האהוב ז"ל.... מגניב

        10/4/11 21:24:

      צטט: luis56 2011-04-08 20:47:28

      יש הרבה מה לכתוב על הפוסט הזה

      אבל קצרה כאן היריעה

      לכן אסתפק בזה שאהבתי לקרוא אותו.

      לא טוב היות הבן אדם קמצן....קריצה

      אם יש לך מה לכתוב על הפוסט הזה, כתוב. אם זה ארוך מדי, שלח לי במסרים, ואם זה ארוך מדי גם לשם, שלח במסרים בתשלומים...1, 2, 3 

      יאללה צוחק

        10/4/11 21:23:

      צטט: פפרוני 2011-04-08 19:45:50

      אהבתי את הקטע, בעיקר את הדגש על היכולת לצאת מדפוסים קבועים אל שינויים. בעיקר הייתי מצרפת את התובנה, הכמעט קלישאית, שגם כל מיני צרות ומרעין בישין שקורים לנו, יש לראותם לאו דוקא כחורבן, אלא כהזדמנות לשינוי לטובה.

      תודה.

      כן, לזה בדיוק הרי התכוונתי קריצה

        10/4/11 21:21:

      צטט: absalom 2011-04-08 19:03:12

      גם לי זה קרה בעקבות החתולים :) אינני יודע אם נפתחתי יותר אל האנשים אבל מה שבטוח שנפתחתי יותר אל האנשים המחזיקים בחיות!

      אז תשים לב. בעקבות הכרותך עם העם החתולי, לא התחלת יותר להבחין גם בהבדלי טונים והתנהגות אצל אנשים? לא למדת לזהות יותר ניואנסים בקולות ובשפת הגוף? קריצה

        10/4/11 21:19:

      צטט: נהר גועש 2011-04-08 17:15:08

      עדיף להסתכל על הכל בצורה משעשעת..וכל אחד משתנה בעקבות דברים אחרים..העיקר להיות פתוחים לשינוים.

      נכון, לכל אחד המורה שלו, בזמן שלו.

      והתמונה החדשה שלך מקסימה.  קריצה

        10/4/11 18:28:
      העיקר להיות מודעים. ועוקבת אחר נכדיי אשר גדלים יחד וחולקים מיטה עם בעלי חיים שזה כל כך תורם עוד לפני שמבינים זאת. חג אביב שמח וכשר לך חברה
        10/4/11 15:56:
      אהבתי לקרוא
        10/4/11 11:37:

      מסכימה איתך יקירה.

      תודה שגרמת לי לחייך.

      אין כמוך!!!

      שבוע טוב ומלבלב.

      וחג פסח כשר ושמח.נשיקה

       

      ''

      נחמד... פוצ' וזלי "שלי" מכתיבים גם הם לא מעט ביומיום ובגדול - אלמלא נימי הנמיה הקבועה שבאה הנה לא היה לי מושג שאני רוצה לכתוב לילדים... :)
        10/4/11 09:53:
      העלית לי חיוך.... תודה *
        10/4/11 00:12:

      צטט: ehudin 2011-04-08 14:23:08

      את רואה את הדברים בצורה נכונה, לא תמיד הם מעשיים בהקשר של ביצוע, אבל זה כבר ממש לא משנה, העיקר שרואים ומודעים כמה שניתן. אודי.

      תודה על הפידבק. בעולם כזה תאמין לי אני חושבת שמה שאבי האהוב ז"ל אמר בזמנו הכי נכון.

      הוא בכלל טען בתוקף שנורמלים היחידים בעולם הזה נמצאים בבתי משוגעים.... ''

        10/4/11 00:11:

      צטט: ד-ארט 2011-04-08 13:19:31

      כל הכבוד לזואי ולולי.

      הא? ככה? בסדר.... ''

        10/4/11 00:09:

      *
      איריס יקרה, שכיכבה עוד לפני שהספקתי בכלל לערוך כראוי את הפוסט. תודה יקרה

      ''

        9/4/11 23:50:
      דבר ידוע הוא שאנשים משתנים בעקבות קשר אהבה לבעלי חיים. כי אותם אנו אוהבים ללא תנאי וגם לא מצפים מהם לדבר זה או אחר. גם אצלי זה קרה. הכלב הראשון שהחזקתי בבית דירות הוריד אותי לחלוטין מהאובססיה לניקיון. הרשיתי לו מה שלא הרשיתי לילדי, ועד היום אני מודה לו על זה, למרות שהוא כבר לא איתנו יותר. מי שירוויח הם בוודאי הנכדים שיבואו...
        9/4/11 23:33:
      שבוע טוב ובשורות טובות.
        9/4/11 20:27:
      החיים משנים אותנו בדרכים שונות. לפעמים זה בעל חיים, לפעמים אדם, לפעמים פשוט החיים עצמם והשיעורים שהם מלמדים אותנו. נכון שעם השנים החולפות אנחנו מוצאים את עצמנו מקובעים יותר בתוך האמונות והעקרונות שכבר הוטבעו בנו. קשה יותר להשתנות, הבשר והנפש כבר התעצבו בתבנית ידועה. עדיין, אם שומרים על פתיחות מסוימת ועל סקרנות "ילדית", אפשר.
        9/4/11 19:50:
      התגמשות לסביבה -לומדים עם הזמן וכל הזמן....
        9/4/11 17:21:

      רוב האנשים יעדיפו לצעוד הלוך וחזור על שפת הנהר  ולא יחצו אותו לגדה השניה.

      פוסט מעורר מחשבה, תודה.

        9/4/11 17:20:
      לפעמים יש לנו רצון עז שהכל יקרה כאן ועכשיו ולפעמים אנו דוחים את הדבר עד בלי די. בדיעבד... (:
        9/4/11 16:00:

      בונבוניטה יקירתי נשיקה

      קראתי את הפוסט שלך ופשוט - הנהנתי בראש והזדהתי עם מה שכתבת

      התמזל מזלי והכלבים שגידלתי עוד בהיותם גורים

      לא השחיתו את רהיטיי לא קרעו את נעלי הבית שלנו

      ואולי כי תמיד ( כמו ילדה קטנה המבינה לליבו של ילד אחר )

      דאגתי שיהיו צעצועים מפלסטיק גמיש כדורים גרביים שתם זמנם,  עצמות

      כאלו שקונים בחנות לחיות (-:

      פעם אחת דין שלי הפתיע אף אותי

      באחד הימים חזרתי מהעבודה וראיתי שאריות של עיפרון אכול, לעוס

      ושרידים מפוזרים על הכרית שלו. ניזכרתי שהשארתי את העיפרון על השולחן

      בסלון

      מאז כל פעם שאני אוחזת בעיפרון, ונידמה לו שהנה יקבל עוד צעצוע

      ופתאום מתעורר לחיים.

      אז אני זהירה יותר והעפרונות מונחים בקופסא שעל שולחן הסיפריה

      ישנם ילדים שמקשקשים על קירות הבית - לכו תבינו את זה.............קריצה

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך הרגיש, יקירתי

      אוהבת אותך מאוד חברתי המיוחדת

      חיה

      ''
       

        9/4/11 15:35:
      אכן! שבת שלום.
        9/4/11 15:07:

      מסכימה עם כל מילה! אני הבנתי מזמן, שאם לא נכניס שינויים יזומים לרוטינה של חיינו, החיים ינחיתו עלינו שינויים בהפתעה, במקום ובזמן שהכי לא נצפה להם..לכן עדיף כל הזמן להכניס שינויים...

      *

      אלומה

        9/4/11 11:35:
      תודה לך על פוסט מקסים ומלא חוכמה! יצא עכשיו ספר נפלא בשם "איש רגיש מאוד", מאת דר' איליין ארון, ממליצה לך לקרוא, נראה לי שיעניין אותך.
        9/4/11 09:34:
      מסכים איתך ובמיוחד בחלק האחרון על מורה הדרך שבתוכנו...ככלות הכל...הרוב תלוי בנו! שבת שלום
        9/4/11 09:19:
      מגיע כוכב גדול
        9/4/11 08:43:

       

       בונבוניטה

       

      אוהבת את הכתיבה המשעשעת שלך

      וכל פעם מחדש....אוהבת יותר

      תודה על השיתוף -

      מחוברת גם מאד לבעלי החיים

      שבת מחבקת

        9/4/11 08:22:
      התחלתי להתאהב בך:) יכולה לספר שאת עולם החיות הכרתי למזלי בהיותי ילדה קטנטנה, הוריי אהבו מאוד חיות והורישו לי את התכונה הזו, ובזכותם בעלי והילדות שלי התחברו באופן טוטאלי לקסם שבהם, וכשאני מתבוננת היום בכולנו: זו תכונה שאולי מלכדת ומצליחה לחבר ביינינו באופן כ"כ בולט:) הדאגה לחיות מכולנו היא כ"כ משמעותית, וזה כיף גדול שמוציא כל כך הרבה "כעסים", ומאפשר לנו לאהוב, להתחבר ולראות את החיים יפים ומלאי קסם. הבוקר למשל: לילי, החתולה שאימצנו כשהייתה עוד בת יומה, ננטשה מאימה, עשתה שוב פיפי בשירותים שלנו, התגלגלנו מצחוק: לילי המון זמן עוקבת אחרינו, פותחת דלתות, בייחוד את אלה שרואה שאנו מקפידים לסגור, כמו שירותים, וגילתה שאנו עושים שם את צרכינו, והיא גם התחילה להיכנס ולעשות שם צרכיה.....נו, באמת איך אפשר שלא לאהוב אותה?! יום נפלא חברה יקרה שלי, באהבה רבה דליה*
        9/4/11 08:15:
      קראתי על הבוקר. יעשה לי יום נהדר......
        9/4/11 08:08:
      היכולת להבין זאת זאת הגדולה
        9/4/11 07:17:
      מאוד מדבר במיוחד העובדה כי תמיד יש לפנינו מורי דרך עלינו לדעת להקשיב להם. מורי הדרך יכולים להיות כל דבר.
        9/4/11 03:30:

      כמה חוכמה כמה תבונה

      וחוש הומור נפלא כתמיד...

        8/4/11 23:34:
      מבטך כה שנון על נסתרי החיים. כתיבה נבונה ומשעשעת גם יחד.
      ומה עם תמונות של כוכבי הפוסט??? פוסט מקסים כתמיד. תודה
        8/4/11 22:44:
      *
        8/4/11 21:37:
      תמיד אחרי שאני קוראת בהנאה את פוסטייך אני מתפלצת בסוף !! איך לעזזל יצאת מה"שוד הקל"??!!
        8/4/11 21:08:
      אני מאוד מכבד את הכוח ואת ההתמדה שלך בחיים בכלל .וחשוב לי לאחל לך המון המון כח . אמן
        8/4/11 20:47:

      יש הרבה מה לכתוב על הפוסט הזה

      אבל קצרה כאן היריעה

      לכן אסתפק בזה שאהבתי לקרוא אותו.

        8/4/11 20:37:
      לפעמים השינויים קורים בצורה משעשעת ואת מצליחה לכתוב את כל זה בצורה חיננית ,משעשעת ומעלה חיוך. סופ''ש נעיםםםםםםםם
        8/4/11 19:45:
      אהבתי את הקטע, בעיקר את הדגש על היכולת לצאת מדפוסים קבועים אל שינויים. בעיקר הייתי מצרפת את התובנה, הכמעט קלישאית, שגם כל מיני צרות ומרעין בישין שקורים לנו, יש לראותם לאו דוקא כחורבן, אלא כהזדמנות לשינוי לטובה.
        8/4/11 19:03:
      גם לי זה קרה בעקבות החתולים :) אינני יודע אם נפתחתי יותר אל האנשים אבל מה שבטוח שנפתחתי יותר אל האנשים המחזיקים בחיות!
        8/4/11 17:15:
      עדיף להסתכל על הכל בצורה משעשעת..וכל אחד משתנה בעקבות דברים אחרים..העיקר להיות פתוחים לשינוים.
        8/4/11 15:03:
      כוכב של הערכה לאשת העקרונות והתובנות החכמות!
        8/4/11 14:23:
      את רואה את הדברים בצורה נכונה, לא תמיד הם מעשיים בהקשר של ביצוע, אבל זה כבר ממש לא משנה, העיקר שרואים ומודעים כמה שניתן. אודי.
        8/4/11 13:19:
      כל הכבוד לזואי ולולי.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין