0
סגנון באדריכלות ולימים גם בציור ובפיסול, מקומו בתולדות האמנות האירופאית בין הרנסנס (סוף המאה ה-16) והמנייריזם מזה לבין הרוקוקו והקלאציסיזם (אמצע המאה ה-18). תחילת המאה ה-17 מציינת את שקיעת הרנסנס באיטליה. לשקיעה זו אופייניות תכונות ההרכב והסתירה, יכולת הביצוע המושלמת וריאליות תיאטרלית. החיים החילוניים, שעיקרם היה בתצוגה כלפי חוץ, באו לידי ביטוי בסגנון מהודר ומפואר עד כדי סחרחורת. הכנסיה (הקתולית), שהיתה במצב של שובע וירידה עמדה בסכנת התפוררות בשל התקדמות הרפורמציה באירופה הצפונית (הפרוטסטנטים ושות'), התגוננה באמצעות רפורמציה נגדית וראתה בסגנון הבארוק אמצעי לפאר את עצמה באמצעות אומנות מבריקה ורבת פאר. מקורו של המונח בארוק הגיח כנראה מהמילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה "פנינה בעלת צורה חריגה", ואשר שימשה את מבקרי האמנות של תחילת המאה ה-18 לתאר דבר לא מושלם, כיוון שאמנות המאה ה-17 נחשבה לאמנות אנטי קלאסית ביחס לרנסאנס. אולם מאמצע המאה ה-19 הופסקה הביקורת על הסגנון המצועצע. המונח בארוק השתרש כתיאור של תקופה היסטורית שלמה, הכוללת מלבד הסגנון האמנותי, גם סגנון מוזיקלי (אופרה איטלקית, בעיקר) אופייני, וכן סגנון ספרות ומדע.
אדריכלות הברוק מעדיפה שימוש בצורות שמעוררות הרגשה של תנועה בחלל. אצל אמני הברוק הפכה התנועה מאמצעי לתכלית. הם שאפו ליצור רושם כולל של חלקים רבים, ברורים למחצה ומשולבים בזרם של תנועה בלתי פוסקת.
ארמון צווינגר
בארוק איטקי
Siracusa Duomo, facade by Andrea Palma, 1728–53
בארוק בסיציליה
בארוק ברומא
San Carlo alle Quattro Fontane, Rome: interior, dome with illusionistic coffering הפסל שגילם את הסגנון הבארוקי הטיפוסי הוא ברניני, בעיקר בקבוצת פסליו "חטיפת פרספונה" (1621-22),
"אפולו ודפנה" (1622-25), תמונה
"דויד" (1623-24),
כולם בוילה בורגזה ברומא. הבארוק נקשר בעיקר למתחים דתיים בתוך הנצרות המערבית: חלוקת בין הכניסה הקתולית לבין הפרוטסטנטית. במסגרת הרפורמציה הקתולית, גויסה האמנות לקמפיין. נציגי "הרפורמציה הקתולית" ברניני ורובנס. בארוק, שפותח בעיקר מריאליזם במדינות הפלמיות הדגש את חיי היומיום. נציגיו הם רמברנדט, ורמיר על משחקי האור והצל של התקופה, ראו קארוואג'יו בפרק הרנסנס. |