כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    מצפן בשמים

    28 תגובות   יום שישי , 8/4/11, 19:47

    הלילה קר מאוד. עטוף בשמיכת צמר עיזים יצאתי בצעדים כבדים ורכים אל החוץ. התיישבתי על האדמה, נשען על גזע עץ, נותן לאוויר הקר לחדור מבעד לקפלי השמיכה. חשתי את הבעירה בחלציי נירגעת. כנראה שנרדמתי, ויד רכה טלטלה אותי בעדינות. ג'רמיה ישב לידי צמוד צמוד, בחשיכה ראיתי את שיניו הלבנות מחייכות אלי. הוא הושיט לי כוס מהבילה של תה העשבים הקסום שלו. הריח היה מזמין וגם החום הצורב של כוס האלומיניום לא מנע ממני ללגום. הוא הניח את זרועו הדקה סביבי ואמר לי שכך הם הלילות הראשונים. רוויי פחד. הוא אף פעם לא ראה מישהו שיודע לספוג מנות גדולות כלכך של כאב ואי ידיעה ועדיין לאהוב. הוא רוצה ללמוד. הוא רוצה להתאהב. אהבתי כבר הלילה, אמרתי לו. הוא חייך והושיט לי משהו שחש בחשיכה כמו בובת עץ קטנה. לילה טוב הוא אמר וקם ופנה לאוהל שלו.

     

    ידעתי שאני צריך לפרום את הקשר שנוצר הלילה. ראיתי כבר איך אני מטפטף לתוכה תכולות ממקומות שלא היכרתי. ידעתי שזה לא הזמן הנכון, עדיין. אולי אף פעם לא יהיה עבורי הזמן הנכון. לא, זה לא פשוט להיות במחיצת אישה שיכולה בכל רגע נתון לשלוח את עצמה אל מתחת לדיונות של נפשי. לגלות את האוניות הטרופות שבקירבי ולשלות אוצרות שמעולם לא ראיתי. גם לא הייתי זוכה לראות. כל פעם שהיא דולה פריט ומאירה אותו מולי, חדר מתמוטט בי. מבנה שאין לי כבר צורך בו. שהכביד על כל אשר אני מנסה לבנות היום. היא עושה את זה בעדינות. בחיבוק שרק היא יודעת. ואני נמס אל תוך החיבוק הזה ומאפשר לה לטעום מהמעיים שלי. מאשר הייתי אז והיום. מאשר אהיה. הו כן, זה מפחיד. זה מאיים על המוכר והחביב שאני מכיר. היא מלמדת אותי על דרכים אחרות להתמזגות גופנית ונפשית. לראשונה אני חווה עונג וכאב ואין שם כאב ואין שם עונג. רק תחושה של רוח מלכות. תחושה חדשה. רוח חדשה.

     

    כוכב שביט קורע את הרקיע מעליי. חבל שלא ביקשתי בקשה. אני עוצם עיניים ומרגיש את מגעו של ג'רמיה עדיין על כתפי. הוא ידע שהכוכב יפלח את קרקע השמים מעל. הוא זרע בהם בקשה להתאהב.

    אני כבר שכחתי לחוש את הזרעים שיש מעליי.

    מבטי היה נעוץ שנים רבות מידי באדמה שבין רגלי.

    הגיעה העת שגם אני אחוש את קרקע השמים שמעלי, לא רק מתחתיי.


    ''

    המפרש והמצפן של ספינת ארגו על רקע שביל החלב בינואר 2011

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/11 12:05:

      צטט: מיסיס H 2011-04-14 23:15:33

      "לגלות את האוניות הטרופות שבקירבי ולשלות אוצרות שמעולם לא ראיתי: - זה פואטי לגמרי. והכתיבה כולה אקזוטית כזו. מגלה טפח ומסתירה טפחיים. חג שמח.

      ____________________________________

      זו כתיבה שלא באה לספר סיפור, אלא הלך-רוח של רגע.

      בכדי לשמר את הדרך אליו, כאשר אזדקק...

      תודה לך מיסיס וחגאביב שמח:))

        14/4/11 23:15:
      "לגלות את האוניות הטרופות שבקירבי ולשלות אוצרות שמעולם לא ראיתי: - זה פואטי לגמרי. והכתיבה כולה אקזוטית כזו. מגלה טפח ומסתירה טפחיים. חג שמח.
        14/4/11 19:17:

      צטט: dafone 2011-04-13 22:55:41

      הכתיבה הרכה הזאת שלך, החשופה, הרגישה, מתנגנת בתדר-אשה,

      מזכירה לי עד כמה כל אשה רוצה להיות כך נאהבת ונוגעת. ננגעת.

      יבורכו הכוכבים המנחים את דרכך איש.

       

      דפנה.

      _______________________________

      הלוואי וכך יהי.

      אני לומד לשים את מבטחי בשמים...

      תודה לך דפנה על המילים המחבקות האלה {}

        13/4/11 22:55:

      הכתיבה הרכה הזאת שלך, החשופה, הרגישה, מתנגנת בתדר-אשה,

      מזכירה לי עד כמה כל אשה רוצה להיות כך נאהבת ונוגעת. ננגעת.

      יבורכו הכוכבים המנחים את דרכך איש.

       

      דפנה.

        11/4/11 19:06:

      צטט: הלנה היפה 2011-04-11 14:06:03

      זה לא פשוט להיות במחיצת אישה שיכולה בכל רגע נתון לשלוח את עצמה אל מתחת לדיונות של נפשי. שדות, כל כך אהבתי את הדימויים הפיוטיים שלך ותאורי ההתאהבות המופלאה הזו. רק מי שיודע לכתוב כך, יכול באמת לאהוב כך וכבר רגליו על אדמת הרקיע השביעי. דודה שדות לעונג הצרוף הזה ו* לאה

      ______________________________________

      תודה לך לאה על התגובה המכוכבת...

      נעים לי לקרוא את ההקשבה הדקה שלך לאשר כתבתי.

      זה מאוד מסייע :))

        11/4/11 14:06:
      זה לא פשוט להיות במחיצת אישה שיכולה בכל רגע נתון לשלוח את עצמה אל מתחת לדיונות של נפשי. שדות, כל כך אהבתי את הדימויים הפיוטיים שלך ותאורי ההתאהבות המופלאה הזו. רק מי שיודע לכתוב כך, יכול באמת לאהוב כך וכבר רגליו על אדמת הרקיע השביעי. דודה שדות לעונג הצרוף הזה ו* לאה
        10/4/11 12:19:

      צטט: debie30 2011-04-09 23:24:16

      מעולם לא קראת תיאור נפלא כל כך של אהבה. לא אוכל להטיס כוכב שביט אך אשוב עם כוכב קפה כתיבתך נהדרת תודה דבי

      ________________________

      עוד לפני שהגעתי כבר באת לככב... תודה.

      נפלא לי לקרוא את המקום שממנו קראת.

      זה ממיס לדעת... תודה :))

        10/4/11 12:17:

      צטט: יולי 157 2011-04-09 23:10:29

      איך אתה כותב...אין דברים כאלה...

      ___________________

      קטונתי...

      בלא הרבה מילים את מחמיאה כלכך.

      תודה :))

        10/4/11 12:16:

      צטט: qi 2011-04-09 22:58:11

      קרקע השמיים - רק אצלך, רק שלך.

      ______________________

      הו תודה... זה הגילוי :))

        10/4/11 12:15:

      צטט: זיוה גל 2011-04-09 15:29:29

      'גילוי וכיסוי' בנפש
      בין נפש לנפש
      בין קרקע לשמיים
      במעוף/בנפילה

      בינות הרווחים.

      _____________________

      ציירת חלקים ממפה עתיקה למי שמתאווה להגיע לאוצרות הנפש.

      את יודעת המפרש והמצפן שמתגלים בצילום שלי, הם משרידי ספינת הארגונאוטים בדרכם למצוא את גיזת הזהב...

        10/4/11 12:12:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-04-09 14:10:39

      יש לי תחושה כשאני קוראת אותך שלפעמים אתה קרוב יותר אל עצמך. בקטע הזה הכי.

      _______________________

      וכי איך אתקרב לעצמי ללא המראות של החיים.

      אני חייב איכשהו להביט לעצמי ללבן שבעיניים של הבפנוכו שלי...

        10/4/11 12:10:

      צטט: דיוטימה 2011-04-09 11:30:19

      אני כבר שכחתי לחוש את הזרעים שיש מעליי.
      מבטי היה נעוץ שנים רבות מידי באדמה שבין רגלי.
      הגיעה העת שגם אני אחוש את קרקע השמים שמעלי, לא רק מתחתיי.

      לא פשוט להתמסר לאהבה, לנפש אחרת,

      גם אם יש בכוחה ליתר כמה חדרים...

      מאחלת לך, שדות, בכל ליבי! ♣

      _________________________________________

      אם בלהתמסר כיוונת בלהתמסר לחלוטין, אז זה באמת לא פשוט.

      אך לשם אני רוצה, לא יודע אם להגיע, הרי זה מפחיד מאוד.

      אך בדרך לשם אני רוצה להיות...

      תודה :))

        10/4/11 12:08:

      צטט: ruthy 2011-04-09 11:30:00

      אתה מגלה את עצמך? על עצמך? עכשיו אני מבינה יותר....

      ____________________________

      אולי, לפחות אני יודע שאני זקוק למפרש ולמצפן...

      תודה רותי :))

        10/4/11 12:07:

      צטט: לי ע 2011-04-09 10:46:31

      אם אני לא טועה, כתבת את זה עכשיו אחר לגמרי מאשר בעבר. הרבה יותר גלוי. הקטע מעלה הרבה שאלות. ואם אני אכנס אליהן עוד תיוולד לי איזו אלה מהמצח... (כמו אתנה). אפשר רק לבקש כמו ג'רמיה, להתקרב למקומות כאלה. ולאחל לך שתמצא בתוך החוויות האלה, בתוך עצמך, את המצפן שאתה מחפש בימים אלה.

      ______________________

      אולי, לא יודע.  הקטע הזה מונח שוב בטיוטות מזה זמן.

      הוא מתאים לי עכשיו מאוד במקום שאני נמצא.

      מזכיר לי היכן אני רוצה כן להיות, אפילו ולמרות וכל שאר המילים.

      תודה לך לי :))

        10/4/11 12:05:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-04-08 20:36:58

      אתה כותב ממש יפה...

      __________________________

      תודה לך :))

        10/4/11 12:04:

      צטט: לי*לך 2011-04-08 20:11:28

      כתוב יפה וברגישות

      ____________________

      תודה לך :))

        10/4/11 12:03:

      צטט: מיקית 2011-04-08 20:03:33

      שדות יקר, סיפור נדיר עם חלקים פואטיים נדירים. ריגשת. תודה ושבת שלווה.

      ________________________

      תודה לך מיקית :))

      כמו להביע רגשות שתינוק חווה...

        9/4/11 23:24:
      מעולם לא קראת תיאור נפלא כל כך של אהבה. לא אוכל להטיס כוכב שביט אך אשוב עם כוכב קפה כתיבתך נהדרת תודה דבי
        9/4/11 23:10:
      איך אתה כותב...אין דברים כאלה...
        9/4/11 22:58:
      קרקע השמיים - רק אצלך, רק שלך.
        9/4/11 15:29:

      'גילוי וכיסוי' בנפש
      בין נפש לנפש
      בין קרקע לשמיים
      במעוף/בנפילה

      בינות הרווחים.

      יש לי תחושה כשאני קוראת אותך שלפעמים אתה קרוב יותר אל עצמך. בקטע הזה הכי.
        9/4/11 11:30:

      אני כבר שכחתי לחוש את הזרעים שיש מעליי.
      מבטי היה נעוץ שנים רבות מידי באדמה שבין רגלי.
      הגיעה העת שגם אני אחוש את קרקע השמים שמעלי, לא רק מתחתיי.

      לא פשוט להתמסר לאהבה, לנפש אחרת,

      גם אם יש בכוחה ליתר כמה חדרים...

      מאחלת לך, שדות, בכל ליבי! ♣

        9/4/11 11:30:
      אתה מגלה את עצמך? על עצמך? עכשיו אני מבינה יותר....
        9/4/11 10:46:
      אם אני לא טועה, כתבת את זה עכשיו אחר לגמרי מאשר בעבר. הרבה יותר גלוי. הקטע מעלה הרבה שאלות. ואם אני אכנס אליהן עוד תיוולד לי איזו אלה מהמצח... (כמו אתנה). אפשר רק לבקש כמו ג'רמיה, להתקרב למקומות כאלה. ולאחל לך שתמצא בתוך החוויות האלה, בתוך עצמך, את המצפן שאתה מחפש בימים אלה.
        8/4/11 20:36:
      אתה כותב ממש יפה...
        8/4/11 20:11:
      כתוב יפה וברגישות
        8/4/11 20:03:
      שדות יקר, סיפור נדיר עם חלקים פואטיים נדירים. ריגשת. תודה ושבת שלווה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין