מנדלות כמראות זמן. 2

כפי שהבטחתי בפוסט הקודם שבעיקרו עסק בהיסטוריזציה של המנדלות הקדומות ומקורן, אספר בפוסט הנוכחי על תפקוד המנדלות כמראות זמן כמעברים בין עבר להווה ועל התכתבות בין ההיסטוריה של האמנות למשמעותה האחרת בהווה. על משמעות מעברי הזמן משתנים ועל אופן קריאתן ועל האופן  שהן נחוות דרך דימויי חיים/תרבות...

מנדלות כמראות זמן מתפקדות כמעברים בין עבר להווה, מעברי התכתבות בין ההיסטוריה של האמנות למשמעותה האחרת בהווה. המנדלות כמעברי הזמן משתנים. קריאתן נחווית דרך דימויי חיים/תרבות ומטופלות בדרך דיגיטלית של חילוץ ודחיסה, של קרעי חלקים, קרעי זיכרונות.  דימויי חיים/תרבות שצוירו במאות הקודמות על ידי טובי הציירים של אותה עת, עוברות שינוי במסע הזמן, חלקן מצוירים חלקן צילומים מושאלים, באחרות פרי מכחולי, לכולן מאפיין אחד: "דחיסת תודעה זמן ומרחב".

בין אם הן תוצר מתיחה של המחשב ובין אם הן עשויות באמצעות המכחול, הן מתפקדות כסמני תאוצת הזמנים בתוך מעברי המנדלות ונראות לעין הצופה כ"דימויים נמתחים". דימויי כמראות זמן "נמתחים" "מסתחררים" במסדרונות מעגלי הזמן הספירליים. המנדלות כמראות זמן נמתחות בתצורות מתעוותת. דימויי מרחב וזמן נמתחים ומואצים קדימה ולאחור במנדלות (תלויות נקודת מבט אישיות, תלויה בזווית ההתבוננות לתוכן,  בידע מוקדם,  בהלך הרוח ומהות המידע כשמתבוננים בהן). הן מתפקדות כדימויי איקונות, הן מושכות אל תוכן מתוך תנועת המנדלות כתנועת הספיראלות של מאיץ חלקיקים.

דימויי חיים/תרבות במנדלות מהווים "דימויי- זמן" כמתווכים בין הזמנים המִשתנים  לאורך ההיסטוריה האנושית ומתעדות את השינוי (הרמוניה והדיסהרמוניה) של היקום והכאוס ושל ההיסטוריה האנושית. מנדלות כמראות זמן משפיעיות על העולם הרוחני והגשמי ולפעמים הן מסמלות את היקום כולו, כמו גם מאפיינים אחרים שדבקו בהן כמפתות, מתגרות ומכשפות.

הנשים בחלקן חשופות, בחלקן לבושות, הן תמות, בתוליות ושטניות, הן מצביעות דרך מנהרות הזמן על שינויי האקלים ההיסטורי, האנושי, התרבותי, זה המצביע גם על השינוי במעמדן, מהיותן נשות הרמון חסרות השפעה שתפקדו כבובות מקושטות, לכדי מודלים של נשות קריירה ומנהיגות ששברו מחסומים בעידן הנוכחי, דרך השינויים ההיסטוריים. דימויי חיים/תרבות נעים בין דימויי הנשים לדימויי גברים וביחס לדימויי מרחבים של ארכיטקטורה מעוותת  המובילות לחוסר התמצאות.

המנדלות הן "מעגל מקודש" בשפה הסנסקריטית העתיקה, המכיל צורות יקום, את מרחב שמשות וכוכבים. עיקרן שהן עגולות, מיועדות לריפוי רוחני, לאנרגיות קוסמיות, הן שייכות לעת בה ראה את עצמו האדם כחלק מהטבע ולא כנבדל ממנו. המנדלות כמראות זמן,  עשויות לייצג את הפרח הפעור האופייני במנדלות, הנפתח ונסגר, גם את גלגל העין כמראה של הנפש שבתוכו משוטטים דמויות ודימויים מעידני תרבות אחרים. הן מייצגות בעיקר את גלגל-הזמן כגלגל בתנועה והשתנות המשפיע על היקום מתוך מנדלות המייצגות גם את כדור הארץ בהאצת זמן קדימה ולאחור.

הנשים במנדלות כדימויי פריון, במשמעות האדמה, הטבע ועונותיו. במנדלות הקונוונציונליות אין דמויות אנושיות, גם לא של נשים. במנדלות כמראות זמן נוצר עימות בין עוצמות טבע ותרבות,  בין מאפיינים אנושיים והטבע האורבאני, ובין עבר לעתיד. מנדלות כמראות זמן מייצגות את חורבות העולם המתחדש, ובה בעת מתיישן על דרך מעגלי הזמן. דרך אזכורן מתוך ציטוטי תולדות האמנות ודימויים עכשוויים הן מתגלות תמיד כנשים הענוגות והמפתות, ריאקציה דימויית, אולי אף צינית, אל מול נבילתו המואצת של העולם וסיאבו.

המנדלות כמראות זמן,  כחלקיקי- מאיץ המובילים לניסיונות פענוח של סוד הבריאה. סוד הבריאה הוא אלוהי, כסוד הפריון. סוד הבריאה של מאיץ החלקיקים עדיין לא ידוע. "החלקיק האלוהי" לא ידוע, סוד הבריאה, הפריון, במערכת זמן מתקדמת ונמתחת בקודים משלה, מעבר למהירות האור, אל הלא ידוע, אך הלא ידוע, גם הוא עשוי לסגת לאחור.

המנדלות כמראות זמן מחדדות את סימולם של מעגלי הזמן מהעבר אל ההווה, מההווה אל העתיד ובחזרה, הזמנים מתערבבים, פרקי זמן נשאבים קטועים אלה מתוך אלה. גם המנדלות קטועות ונקטעות, גם הן עשויות מחלקים. בתוך מבנים מעוגלים, מבני זמן מהירים, יוצרי שלמות ואחדות רגעית, מעורפלת, עכשווית, מהירה. המנדלות  כראיית הרגע בעיוות. זמן מעוות מתפקד כפונקציה של זיכרון מתכלה. זוהי נהייה אחר עבר הגדוש בסימבוליקה אופיינית, מתוך עיבוד שבבי זיכרון ואזכורים של היסטוריה אנושית דומה או שונה ואחרת. גלגל העין זוכר תמיד את שנוח לו לזכור, הוא מתפקד כ"מצלמת המוח", גלגל העין כמנדלת מאיץ החלקיקים, המוח הוא גם ה"חור השחור".

מרכז ההוויה והעניין האנושי התמקד מאז ומתמיד בנשיות ופריון, באלות הפריון, במלאכת הפיתוי, בתהליכי הולדה ומוות, היום העניין הוא סוד הבריאה. המנדלות כמראות זמן עשויות מתוך זיקות להתבוננות בתרבות האנושית שיצרה נשגבות וחיפוש מתמיד אחר תהליכים, תהליכים שהובילו את העולם קדימה לאחור, ומאחור לקדמה. התהליכים לא תמיד הגיעו אל יעדם. וכשהגיעו, הם מובילים גם להליכה לאחור, במובנים של הרס כדור הארץ למשל... דבר שהפך מהותי בתרבות האנושית: לחקור בתהליכים, חקירת התהליכים היא גם דרך התהוותה ההיסטורית של התרבות האנושית, חלק בלתי נפרד ממנה, חקירת התהליכים במדע חופפת לא פעם חקירת תהליכים באמנות ובאמנויות בכלל.

המשך בפוסט הבא...

תודה לחברים שהגיבו בפוסט הקודם ועל זוויות הראיה וההבנה שהוספתם...