כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    אלומית ישי: אכילה ומוח

    31 תגובות   יום שבת, 10/11/07, 23:47
    באפריקה אנשים גוועים ברעב, אך בעולם המערבי מתפשטת מגיפת השמנת היתר. בארה"ב, לדוגמא, סובלים כשני שלישים מהאוכלוסיה מעודף משקל. מאמצים רבים מושקעים בניסיון לפענח את תפקיד המוח בויסות התיאבון וצריכת המזון. עם העליה במשקל חלה עליה מדאיגה בשכיחות מחלות הלב והסכרת, וכ-9% מכלל ההוצאות הרפואיות בארה"ב נובעות ממחלות כרוניות הנלוות להשמנת היתר.

    בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בהבנת המנגנונים הנוירוכימיים המווסתים את משקל הגוף. ב-1994 התגלה ההורמון לפטין, המיוצר בתאי השומן בגוף, ותפקידו לאותת לתאי העצב במוח על הרגשת רעב (רמות נמוכות) או שובע (רמות גבוהות). יש הטוענים כי ללפטין תפקיד חשוב משל האינסולין, המופרש בלבלב, בויסות התיאבון.

    ניסויי דימות תפקודית מוחית הראו כי כאשר נבדקים שרמת ההורמון לפטין בדמם היתה נמוכה צפו בתמונות של מזון, חלה עליה ניכרת בפעילות אזורי רשת התגמול העצבית במוחם. בהשוואה לצפיה במאכלים כגון ברוקולי, צפיה בתמונות של מאכלים טעימים במיוחד, כגון עוגת שוקולד, גרמה לעליה משמעותית בפעילות העצבית ב- nucleus accumbens שכזכור מתווך את הרגשת העונג (ראו תמונה). לפטין, אם כך, מווסת את התיאבון על-ידי הפעלת מרכזי העונג במוח.

    כאשר שמנים שנולדו עם מוטציה גנטית בגן המקודד ללפטין קיבלו את ההורמון, חלה ירידה במשקל גופם, אך במהרה הסתבר כי אלה מקרים נדירים. מרבית הסובלים מעודף משקל מייצרים לפטין בכמויות גדולות, אך גופם פיתח עמידות להורמון ולפיכך הם חיים בתחושת רעב מתמיד, גם לאחר ארוחה עתירת קלוריות.
    ממחקרים חדשים עולה כי יש הבדלים בין גברים לנשים בויסות משקל הגוף. להורמון אסטרוגן השפעה דומה לזה של לפטין על דיכוי התיאבון וזו כנראה הסיבה שנשים בגיל המעבר עולות במשקל.

    הורמון נוסף המווסת את התיאבון הוא גרלין, המופרש בבטן ומאותת למוח שהגיע הזמן לאכול. כאשר אנשים בדיאטה יורדים במשקל, רמות ההורמון בגופם גבוהות (דהיינו הם חווים הרגשת רעב) וזו הסיבה שרבים מתקשים לשמור על המשקל החדש ומעלים שוב את הקילוגרמים שהשילו במאמצים רבים. מחקרים חדשים בודקים אם עיכוב הפרשת הגרלין יביא לירידה ארוכת-טווח במשקל.

    לתאי עצב קולטנים להורמון מלנוקורטין-4 המדכא את תחושת הרעב. מחקרים בעכברים הראו כי כאשר מופעלים קולטני המלנוקורטין-4 בהיפותאלמוס ובאמיגדלה חלה ירידה משמעותית בשומן הגוף ובחשק לאכול, ואילו הפעלת הקולטנים באזורים אחרים במוח גורמת להגברת התיאבון ולעליה בצריכה הקלורית. ממצאים אלה עומדים בבסיס המאמצים לפיתוח תרופות חדשות לויסות משקל הגוף בבני אדם.

    אז עד שתימצא גלולת הדיאטה המיוחלת, אנא הימנעו מצריכה מיותרת של פחמימות, שומנים וסוכרים, והקדישו 20 דקות ביום לפעילות גופנית.
    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/09 08:31:
      אכילה היא צורך פיזיולוגי ראשוני ולתחושת הרעב יש תפקיד חשוב בהישרדות.  בעולם המודרני שבו ניתן למצוא מזון עתיר קלוריות בקלות, אכילה הפכה מקור להנאה או לפיצוי...
        30/12/09 01:30:

      ראשית, אין ספק שאת יודעת על מה את מדברת

      אבללללללללל -

      איך ההמלצה שלך כאן עולה בקנה אחד

      עם ההמלצה שקיבלתי ממך היום לטעום

      בונבוניירה? אטום
      ושנית, האם כל רעב הוא בהכרח תולדה

      של הפרשת הורמונים כאלו או אחרים או שיש

      גם מקום לתיאוריות אלטרנטיביות המדברות על

      אכילה רגשית וכו' (הכו' הזה מוכר לי מאיפה שהוא :-)))

        18/10/09 17:09:

      צטט: אלומית ישי 2009-10-18 13:06:51

      אני בשיקגו כרגע ושוב נדהמת מכמויות המזון שמגישים כאן בבתי הקפה ובמסעדות.  נכון שאפשר להזמין חצי מנה או משהו מתפריט הילדים או לקבל סלט במקום צ'יפס, אבל צריכת הפחמימות והסוכרים בארה"ב במגמת עליה ורבים סובלים מעודף משקל ומתרצים זאת בביטוי  "פחמימות מנחמות."

       תודה על הקישור לשרה סילברמן -- הבעות פניה המוגזמות קצת צורמות לי, אבל אני מסכימה עם קריאתה לאפיפיור:  הגיע הזמן למכור את הותיקאן ולהאכיל את רעבי העולם חיוך

      לפני כמה שנים ביקרנו בטורונטו וראינו שגודל הכוס שבארה"ב נחשב "בינוני", משמש שם כ"גדול". הכמות שנמכרת כ"גדול" בארה"ב לא קיימת בטסארברקס או מקדונאלד קנדה. תהני בשיקגו!

       

       

        18/10/09 14:41:


      כמה טעויות הקלדה...

      !!!

       

        18/10/09 14:40:


      מה רע בפחממה? מה...

       

      אני אוהבת את הפוסטים שלך, הם מרתקים.

      לגבי גרלין, לאחר קיצור קיבה, יש הפחתה בייצור שלו כגודל הקטנת הנפח שלה וזה עוזר.

       

      אני חושבת שלגבי אכילה כפייתית, שזה מגיע בראש ובראשונה ממקום קדום, טרם היינו במודעות מתאימה בכדי להתחיל ומאחר ואוכל הוא דבר שתינור יודע לדרוש בכל עת ובעיקר במצוקה או בהעדר תשומת לב, באוכל הוא המענה הראושני לצרכים בסיסים כמו ,חום ,אהבה ותושמת לב.

       

      זה שייך למקום הכי קדום ולכן הבעיה עם תפישת האוכל אצל אדם קשה לשינוי ועובדתית אין באמת טיפול שעוזר לה.

      לכן עד שיימצא גורם להקטנת הורמון הרגלין...עד שיגיעו לשם, אני חושבת שהשקעה נכונה בגידול ילדים, מיום היוולדם ועד גיל 4 בערך, יכולה לתרום באופן משמעותי בעתיד משקל הילד.

       

      מאחר ואנני מאמינה במערכת החינוך, במערכת בתמיכה במשפחה...בזה שצריך רשיון להיות הורים...אני מאמינה שזה לא ישתנה.

       

      אשוב עם כוכב פחממתי :-) כשישובו אליי :-)))

        18/10/09 13:06:

      אני בשיקגו כרגע ושוב נדהמת מכמויות המזון שמגישים כאן בבתי הקפה ובמסעדות.  נכון שאפשר להזמין חצי מנה או משהו מתפריט הילדים או לקבל סלט במקום צ'יפס, אבל צריכת הפחמימות והסוכרים בארה"ב במגמת עליה ורבים סובלים מעודף משקל ומתרצים זאת בביטוי  "פחמימות מנחמות."

       

      תודה על הקישור לשרה סילברמן -- הבעות פניה המוגזמות קצת צורמות לי, אבל אני מסכימה עם קריאתה לאפיפיור:  הגיע הזמן למכור את הותיקאן ולהאכיל את רעבי העולם חיוך

        16/10/09 17:25:

      תודה על הפוסט המעניין והמחדש.

      האינטראקציה בין סביבה לתורשה/ פסיכולוגיה לפיסיולוגיה מעיניינת שיבעתיים כאשר מדברים על אכילה והשמנה.

      אחרי עשור של חיים בארה"ב אני חושש שחלק מתופעת ההשמנה המיפלצתית שכימעט מיוחדת לארה"ב מקורה אף הוא ברעב או מחסור כרוני במזון. בשכונות עניות בעיר שלי יש ארבעה מקורות זמינים לרכישת מזון : 1) חנויות לאלכוהול שמוכרות חטיפים שונים; 2) מקדונאלד ודומיו; 3) 'סופרים' שמציעים רק אוכל זול- מוקפא, משומר או כזה המוכן לאכילה לאחר הוספת מים רותחים; 4) טייק אווי של "אוכל סיני" עתיר שומן ומלח. האנשים (והילדים) שחיים על דיאטה כזו אולי צורכים הרבה קלוריות אך בעיקר מסוג הפחמימות והשומנים. ירקות, פרות, קיטניות או בשר דל בשומן לא קיימים בתפריט. אני חושב שאפשר להחשיב זאת כסוג של רעב- למרות שהוא נוטה להפיק אוכלוסיה שמנה מאוד.

      לסיום, הפנייה לפיתרון הגאוני של שרה סילברמן הגאונית לבעיית הרעב בעולם .

        16/10/09 13:25:

      שמחתי לקרוא שברוקולי לא מעורר את מרכז העונג במוח של אף אחד... אני לא לבד.

      מאמר מעניין, ומעניין מתי יהיו תוצאות מעשיות, ונראה גלולות לשליטה בתיאבון.  

        26/6/08 20:20:

      שלט שקראתי בחנות -

      אני מוכנה לעשות הכל בשביל לרדת במשקל.

      למעט ספורט ודיאטה.. :)

        22/5/08 14:14:
      היי עידית -- כתבתי פוסטים על המוח הקרימינלי ועל המוח המוסרי
        22/5/08 09:24:

      אלומית,

      נהנת תמיד מהמאמרים המאלפים שלך.

      למזלי האישי - מסתבר שההורמונים אצלי מאוזנים כי דווקא בגילי המופלג (למעלה מ-54) ואחרי לידות, אני לא זקוקה לדיאטה, בעוד שבנעוריי נאבקתי קשות בנטייה להשמנה... 

       

      מעניינת מאוד המחשבה על תופעת ההשמנה המוגזמת בארה"ב לעומת אירופה, ארצות כמו צרפת או ארצות סקנדינביה - שגם שם אוכלים מאכלים עתירי שומן (אמנם פחות "ג'אנק-פוד"), ובכל זאת אנשים מאוזנים שם יותר.

      היתכן שגם לתופעות התנהגותיות חברתיות ישנה השפעה לא פחותה, או שאני טועה.

       

      הייתי מאוד רוצה שתכתבי מאמר על מחקרים (אם יש כאלה) על הנטייה לאלימות והממצאים הנוירופיסיים במוח. והאם יש גֵן האחראי לאלימות, מעבר להשפעת הטסטוסטרון וכו'.

      תודה

      עידית 

        1/12/07 11:50:

      תודה על שאת מאפשרת לנו הצצה, בגובה העינים, של תחום מרתק זה.

       

      האם ישנם פיתוחים אשר יאפשרו הצצה קרובה יותר על הנעשה בנבכי המוח, לא רק זהוי אזורים פעילים, אלא ממש קריאה של אותות ותוכן בין תאי מוח.

      במילים אחרות, אם אלוהים, או האבולוציה, לא השאירו למדע מימשקי דיאגנוסטיקה לצורך הבנה, סימולציה ותחזוקה, האם המדע שוקד על תחליף, ובאיזה כיוון. 

        12/11/07 23:14:

      היי אלומית,

      מרתק כרגיל לקרוא אותך. אין לי מה להוסיף בנושא רק להגיד תודה ו.... תמשיכי להביא לנו דברים מעניינים כאלה

      ערב טוב 

        12/11/07 23:08:

       

      צטט: רחל הפסיכולוגית 2007-11-11 09:20:30

      כמה חשובים כל המחקרים האלו. אבל בינתיים יש לנו המון עבודה בלהבין מה קורה לנו נפשית, ברמת היחיד, עם האכילה, וגם כחברה, ברמה הסוציולוגית. החשיבה והשינוי בנושא חשובים ויכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו.

       היי רחל,

      לצערי (ואני לא אשת מקצוע) אם המחקרים האלה יצליחו ואפשר יהיה לווסת את התנהגותנו בעזרת הורמונים הכל יישתנה. די מדהים לגלות איזה כח יש לכימיקלים והחמרים השונים בגוף שלנו.

      למזלנו המחקר עדיין בחיתוליו אבל לדעתי לפסיכולוגים יש הרבה ממה לחשוש בעתיד. שינוי דפוסי התנהגות הרבה יותר מידי מסובך ומאד לא ברור ומדוייק. הורמונים זה כדור  וגמרנו.

      ערב טוב 

        12/11/07 02:11:

      מעניין בטירוף,מזל שאת פה. אני אישית גם צופה המון בערוץ שמונה והייתה תוכנית שדיברה על הדברים הללו בדיוק ועל ניסויים בחזירים ונסיון להרזות אותם. מאוד מאוד מעניין. הכל קשור למוח ובעיקר לפסיכולוגיה. האדם צריך להקשיב לעצמו מתי הוא רעב או שבע. הרבה פעמים הרעב של "הרעבים תמידית" הוא פסיכולוגי ולא אמיתי (בערך 90%), לשתות ולמצוא תחליפים ובעיקר, לא להתפתות לזלול סתם,אפילו לא דברים רזים.

       

      הכי חשוב- ספורט!!! כייף כייף כייף

        11/11/07 21:56:

       

      מה זה אנא המנעו?

      א. אנחנו רעבות.

      ב. וכי לא ידוע למחבר שפחמימות מנחמות?

        11/11/07 21:46:

      בקליניקה ,

      אני מנסה מידי פעם להסביר לקרובי משפחה של שמנים מאוד שזה לא ממש "באשמתם" . שלא ישפטו אותם . שלא יאשימו אותם באופי חלש ועוד...

      וז אני אומרת לעיתים  שיש כל מיני גורמים  - לפטין וגרלין ואולי עוד אחרים שאנחנו לא יודעים עליהם שאחראים /קשורים להשמנה.

      אז תודה אלומית - מבינה כעת יותר טוב בעצמי .

        11/11/07 20:10:

      תודה רבה על המידע...

      השאלה אם פתרנו את שורש הצורך באכילה למשל מדוע חלק מהאנשים צורכים מתוק בצורה קיצונית לעומת אחרים?

      ולדעתי יש פה סיבות ריגשיות ותהליכים של מחשבות ומודעות.

      ולכן אם רק נשפיע על חלקים במוח בלי להגיע לסיבה לאכילה יכול להיות שיווצרו בעיות אחרות באותם אנשים שמועדים לאכילה כפייתית והשמנה.

      שבוע מקסים.

        11/11/07 19:23:

      המאמרים שלך מרתקים אותי בכל פעם

      תודה לך 

        11/11/07 10:36:

      מעניין! (וכמה זמן כבר לא ראיתי את המילה היפותאלאמוס...)

        11/11/07 09:22:

      אלומית  - תודה על המידע.  אני כבר מתנדבת לניסוי הקליני.

      תיקון קל  -  להמנע משומנים, פחמימות וסוכרים.

       

      למיכליקה  -  הכל גנטי - אפשר לקבל את הגן שאחראי על "ברוקולי יותר טעים מעוגת שוקולד"?

      כמה חשובים כל המחקרים האלו. אבל בינתיים יש לנו המון עבודה בלהבין מה קורה לנו נפשית, ברמת היחיד, עם האכילה, וגם כחברה, ברמה הסוציולוגית. החשיבה והשינוי בנושא חשובים ויכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו.
        11/11/07 05:15:

      גיליתי את הבלוג שלך רק עכשיו, ואני ממש ממש אוהב לקרוא על המוח והשפעותיו.

       

      אהבתי את המאמר, אני אהיה פה בעיקר כקורא פאסיבי כי הרבה לחדש אין לי, אבל מתעניין בטירוף.

      כבוד על הבלוג:)

        11/11/07 03:24:
      אפידמיה=מגיפה (אני כזו קרציה). זה היה מעניין. יכולה להעיד על עצמי שברוקולי טעים לי הרבה יותר מעוגת שוקולד, אולי בגלל זה אני שוקלת חמישים קילו....
        11/11/07 00:55:

      ספרי לי על זה

      לאחת שאוכלת כל היום

      ותמיד רעבה.

        11/11/07 00:02:

      אני חושב שאם היו כותבים את כל מה שהיטב לנסח, בעטיפה האחורית של שוקולד טובלרון, או מפית במסעדת דיקסי, גם אז ... זה לא היה משנה כלום. אנו עבדים של היצר. פעם הוא מנצח, ופעם אנחנו מפסידים.

       

      (אבל באמת הסבר יפה ומלומד. סחתיין על ההשקעה) 

        11/11/07 00:01:

      מעניין מאוד. הכל מתקשר לאיבר החשוב בגופינו, למוח.

      הגיוני...

       

      מישהו אמר לי שלמוח תפקיד גם במקרי אלרגיה, שיש שיבוש כלשהו, כמו תדר לא מכוון,

      המוח מזהה את המזון האלרגני כגורם זר ושולח פקודה לייצור נוגדנים.

       

      יישר כוח והמשיכו במחקריכם, זה יועיל מאוד להרבה אנשים..

       

        10/11/07 23:57:

      באה  להליכה.. ???

       

      מגניב

        10/11/07 23:56:
      מענין * תודה
        10/11/07 23:56:

      נושא כאוב.  את רוצה לאמר שאם אני בציריך עלי להמנע לאכול בנידרדורף שטרסה קורדון בלו, רושטי, ופרנציסקנר וויסבייר ? צוחק

      ניראה שהביולוגיה של ההשמנה יחד עם הניורופסיכואנליזה החדשה מתפתחות בקצב רב לקראת הבנה טובה יותר של הבסיס הביולוגי של התנהגות. 

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין