תמצית פרח החרוב הנקבי- מיועדת לאנשים בעלי מחסור  גדול באהבה

א' היא מנהלת באחד מבתי הספר בארץ כבת ארבעים, גרושה עם שני ילדים, אנו נפגשים כבר חצי שנה לפגישות חודשיות בקליניקה. בפגישה האחרונה הנושא עליו בחרה לדבר היה  מועקה אותה היא נושאת במשך שנים.

שאלתי אותה למה היא מתכוונת כאשר היא מדברת על מועקה, היא ענתה לי שכאשר לא אומרים לה כמה שהיא טובה, ומוצלחת היא מאבדת את הביטחון העצמי שלה וחווה מועקה, בקשתי ממנה דוגמא מעשית, היא אמרה שבשבוע שעבר כשנפגשה עם הצוות שלה, כל העיניים היו נשואות אליה, אבל כשאדם אחד מהקבוצה לא היה ממוקד בה, זה גרם לה כל הערב ליצור מצבים בהם תלכוד את תשומת ליבו. כשהערב נגמר, היא לא הייתה יכולה להשתחרר מהמועקה שחשה, עד שלא דברה איתו ישירות ובררה מדוע לא היה ממוקד בה.

היא אמרה שהסיבה בגללה בחרה את נושא המועקה לדיון, היא העובדה שהיא מרגישה שאיננה עוזבת אותה כבר שנים, ולכן הייתה מעונינת לבחון את מצב זה.

באבחון דרך הדופק,  היא הגיבה בהתנגדות עזה לתמצית פרח החרוב הנקבי.

פרח זה מכוון את האדם לראות כי הוא חווה מחסור מאוד גדול באהבה ולהתבונן במיכל ללא תחתית אותו הוא נושא כמטאפורה בגופו. האדם ינסה למלא אותו באהבה מבחוץ, מכיוון שאין הוא יכול למלא מיכל בלי תחתית, הוא ישתמש במניפולציות כדי להשיג עוד ועוד תשומת לב.

שאלתי אותה מה הוא הזיכרון הקרוב  ביותר שהיא זוכרת בו לא קיבלה תשומת לב?

היא נזכרה מייד, ביום שישי האחרון סיפרה קבעתי לנסוע לבית הורי עם סרט ממעלליו האחרונים של האחיין שלי, הנכד השלישי של הורי שקבלתי במייל מאחותי בחו"ל, כשניסיתי להניע את האוטו, הוא לא הניע, הבנתי שהמצבר התרוקן. התקשרתי להורי להודיע שלא אגיע, אימי ענתה לטלפון, כשספרתי לה שאינני יכולה להגיעה, היא הגיבה מייד בטענות כלפי והתלוננה על כך שהיא   צריכה לחכות שלושה שבועות עד שהסרט יגיע אליה וקינחה בזה שאני מזניחה אותה. עניתי לה שאם זה היה כל כך חשוב לה, היא הייתה יכולה לבוא ולקחת את הסרט בעצמה ואז לא הייתה צריכה לחכות כל כך הרבה.

אחרי שהשיחה הסתיימה, חשבתי מדוע לא יכולה הייתה אימי להציע לבוא ולקחת אותי הרי יש להורי שתי מכוניות. אני הייתי במצוקה ולא היא, כעסתי מאוד. התקשרתי אליה ואמרתי לה מה אני חושבת, כדי שהיא תרגיש לא בנוח ולא אני.

ומה הזיכרון הקדום לזה אותו את זוכרת שאלתי, א. עצמה את עיניה וענתה יש לי רצף של אירועים......

הראשון  הוא מגיל 3, התעוררתי בביתנו ברמת חן, השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, הורי לא היו בבית, היה חשוך, הדלקתי את כל האורות,ישבתי על המיטה וחיכיתי, אחרי זמן מה שמעתי את רעש המפתח המסתובב במנעול, הורי חזרו, הם נבהלו כשראו אותי ערה, אבל אני אמרתי להם שאני גיבורה ושהאורות אירחו לי חברה, הורי אמרו לי שאני ילדה אמיצה, חייכתי אך בתוכי כעסתי מאוד שהם השאירו אותי לבד.

אתה יודע היא הוסיפה, מאותו הרגע אמרתי לעצמי שמעכשיו אהיה מוקד העניינים של כולם, יותר לא ישאירו אותי לבד.  יום אחד נפלתי ונפצעתי בברכי הימנית, הפצע היה גדול, אבל מכיוון שרציתי תשומת לב ולא רציתי שהורי יכעסו עלי,  לכן האשמתי ילד לא מקובל בשכונה, שהוא היה זה שעשה לי את הפצע, שיקרתי,  והורי הם העניקו לי את כל תשומת הלב שדרשתי.

ואיך את מקשרת את ארבעת המקרים זה לזה שאלתי?

 המאמן, אימי, הפציעה והורי, לפי תפיסתי לא העניקו לי את תשומת הלב שרציתי, ועשיתי כל מניפולציה אפשרית כדי שהם יעניקו לי את תשומת הלב שחשבתי שמגיעה לי, רציתי להיות במרכז תשומת הלב שלהם.

והנה עוד זיכרון היא אמרה, לפני שניהלתי את בית הספר שלי היה לי מורה, אני קנאתי בו בגלל תשומת הלב שהתלמידים נתנו לו, אז אתה יודע מה עשיתי, עזבתי את בית הספר שלו כדי לפתוח בית ספר משלי, כדי שאני אקבל את תשומת הלב ישירות ולא אצטרך לחלוק זאת.

נו, שאלתי, האם השיטה הזו עובדת?

כנראה שלא, ענתה לי א', כי עדיין אני מסתובבת עם אותה התחושה של מועקה.

ואם הדרך שבה בחרת לקבל אהבה ותשומת לב מאנשים איננה עובדת, שאלתי, מה לדעתך צריך להשתנות?

א' עצמה את עיניה, שקט השתרר  בחדר ואז אמרה לי בשקט, אתה יודע, מאז הסיפור עם האורות אמרתי לעצמי שאני אהפוך ואהיה המרכז של כל האנשים בחיי, אני אעשה את הכול כדי שהם יתמקדו בי, עכשיו הבנתי, שאם אני רוצה להיות מרכז תשומת הלב בחייהם של אנשים, עלי להפוך את האנשים  למרכז תשומת הלב של חיי, להעניק תשומת לב במקום לדרוש תשומת לב.

זה מה שהבנתי מהפגישה היום,

ואתה יודע, כבר יש לי הקלה.

ואני, כשהתבוננתי בא' היושבת מולי, כל מה שראיתי היה את עצמי.