היה שם משהו תמים, נטול נגע אדם...החול היה זהוב זהוב, הגלים היו כחולים כחולים כאילו לא היו יראים להראות את צבעם. השמש הגיעה בדיוק בזוית הנכונה בכדי ללטף את עורי במגע הנכון...לטיפה רכה של אהוב, כמו מיליון יצורי פנטזיה, מפתות אותי לפלוש אל עולמן. מכניסה אותו אל תוך הקונכיה שלי, וחושבת כמה מושלם היה לו היה כאן איתי...ברצועת החוף הפרטית שלי...בתוך עולם של שפיות. נודדת אחר ליבי, מתיישבת אצל הקונכיה שלי שמלטפת אותי באהבה , ראשי על חזהו ומוצאת שקט. מותירה עליו ריחות כמיהתי, נגיעותי יגיד "רכות רכות" וחומי יגיד "שורף עד כאב" רפסודה קטנה רדופת אהבה, ידינו הנוגעות היו כמשוטים, חותרות שעות ללא לאות...זה החום שעובר בנינו...ששומר אותנו צפים מעל הסערות. ברצועת החוף הפרטית שלי מצאתי אי של שפיות. |
אני-גמה
בתגובה על רגעים
lover girl
בתגובה על איך שלב מפסיק לפעום
נווד אפור
בתגובה על קסם של מילה - אהבה
missti
בתגובה על לאהוב זה להבין ולסלוח
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה....
זו בהחלט הייתה תקופה נהדרת.
יפה כל כך!!!
מקסים!
שמחה בשבילך!