טוב, אז מסתבר שהחרדות לא היו לשווא...בצורה חלקית לפחות.

ובכלל חרדות שכאלה בד"כ מגיעות מסיבה.

לא יודעת אם זה פשוט נבואה שמגשימה את עצמה, או שזה מגיע בצדק, אבל זה פשוט ככה.

במשך 6 ימים תמימים הטלפון שלי לא ראה ולא שמע צלצול מעלם החמודות.

מצד שני, קיבלתי במהלך השבוע איזה 2-3 פניות בפייסבוק (הורס הרומנטיקה מספר אחת) עם הצעה חוזרת לבלות ביחד את הסופש.

לא ברורה לי לגמרי מחשבתו של העלם, כי איך אתה רוצה לבלות איתי סופ"ש שלם ביחד, אך טלפון בודד ומסכן אינך יכול להרים...?

אותי לימדו שגבר שמעוניין, מתקשר. אין אפס.

אז אחרי 5-6 ימים של פניות פייסבוקיות בלבד, החלטתי לקבל את העובדה שאת עלם החמודות לא אראה יותר ובכך נסגרה הפינה.

ברור שביום שנפלה ההחלטה, התקשר פתאום העלם בעודי עפופה בהאנגאובר, חצי ישנה ובדרך חזרה לבאר שבע.

לא תזמון טוב כמובן.

בכל מקרה עקב כעס ובאסה שהצטברו לי עליו במהלך השבוע בו לא שמעתי ממנו, המענה שלי לא היה נחמד במיוחד.

אמרתי לו שאני קצת מופתעת לקבל את הטלפון כי כבר עבר שבוע, ושהייתי בטוחה שהוא כבר סתם לא בקטע.

ושתכלס אני לא ממש מבינה מה הוא רוצה.

הוא גמגם שהוא היה בהפקה של הסרט שלו ואיזה 4 ימים הוא היה בלי טלפון והוא גם ניסה לתפוס אותי בפייסבוק וכו'.

השיחה נגמרה בצורה מעורפלת בערך כמו שאני הייתי באותו רגע ובערך כמו שאני לגביו עכשיו.

וכרגע קצת לא ברור לי מה הצעד הבא.

לא מבחינתו ולא מבחינתי.

אני מצד אחד- היה לי מאוד כיף איתו. הדייט הארוך הזה היה מאוד כיף, השינה אחר כך הייתה מאוד כייפית ומאוד אינטימית דווקא בגלל שלא כללה סקס, ואהבתי את כל ההתנהלות שלו כלפיי. וגם אני מרגישה סוג של הקלה אחרי שאמרתי את מה שהיה לי להגיד.

מצד שני, קצת ירד לי כבר החשק מכל הסיפור כי אני מרגישה שהוא לא רציני או לא סגור על עצמו או לא כזה מעוניין או לא מה-שזה-לא-יהיה. אני אפילו לא יודעת איך אגיב בפעם הבאה שניפגש, כי אני כבר באה עם קצת מטען שלילי.

והוא- אני כבר לא יודעת. יתכן וה"סרט" הקטן שעשיתי לו יבריח אותו ויוציא לו את החשק, ובמקרה הזה באמת עדיף שכבר לא יתקשר. 

זה ממש מרגיש לי כאילו נהרס כל הכיף. ועם כל הכבוד לדייט 17 השעות, הזיכרון היחיד שיש לי כרגע ממנו זה השבוע האחרון חסר הטלפון, והזיכרון היחיד שיש לו ממני זה איזה קול נשי חמוץ ומתחשבן.

בכל מקרה, עכשיו אני נמצאת במן דילמה שכזו.

אני תוהה אם להתקשר אליו ולבוא בגישת ה"אוקיי, עברתי את הפאלטה של שבוע שעבר, יצאתי עלייך ועכשיו אפשר לזרום הלאה"

או לחילופין לא להתקשר, לא ליצור קשר ולהמשיך לבחון את צעדיו בגישת ה"אמרתי לך מה הפריע לי, נראה אותך עושה עם זה משהו ואם לא תעשה אז ביי".

בכל מקרה המסקנה שלי מכל הסיפור הזה היא בעצם סוג של בלבול. 

ואני רואה שגם אחרי שחפרתי על זה איזה כמה שורות טובות, עדיין לא הצלחתי לגבש דעה.

ואתם?