לפני שלושה שבועות הלכנו לסניף של מקס ברנר בראשון לציון. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי במקס ברנר, והציפיות היו בשמים. היינו 2 זוגות [4 מבוגרים] ו- 3 ילדים, רעבים. החלטנו להתחיל עם סלטים של שוק [למרות שחטפנו שוק מהמחירים]:

יווני- עגבניות, מלפפונים, זיתי קלמטה שחורים, נבטי חמניה, בצל סגול, גבינת פטה, לימון ושמן זית- 55 ש"ח.

ניסואז קלאסי- תפוחי אדמה קטנים, טונה, מלפפון חמוץ, עגבניה וביצה קשה- 59 ש"ח.

ראיתי בתפריט את המשפט "מבחר בירות ויינות- שאלו את המלצר/ית." אז שאלתי. מבחר הבירות האדיר הסתכם בקרלסברג וטובורג... ואני כבר פינטזתי על סטאוט או בירה בלגית לצד השוקולד... אני לא מבין- אם מקס ברנר עובדים עם מב"י [קרלסברג, טובורג], למה אין גינס או לף?! מאוכזב, שאלתי את המלצרית איזה יינות יש. "אדומים? יש קברנה...". ויתרתי.

הסלטים הוגשו. אני הלכתי על היווני, ואילו אורית [חברתו של אחי חיים] הלכה על הניסואז. הניסואז היה סבבה לגמרי, אבל לעומתו היווני היה תפל לגמרי. הוא לא הוגש לי עם לימון ושמן זית כפי שהיה רשום בתפריט, וגבינת הפטה מהתפריט הגיעה בצורת 6 קוביות קטנות. בושה. אשתי ליאת החליטה גם להזמין את הניסואז. המלצרית רשמה את ההזמנה, ולפתע חזרה. "אי אפשר להוציא עוד ניסואז". מסתבר שהחסה נגמרה... הזוי.

ביקשנו שוב תפריט, והמלצרית הביאה לנו. אחרי התלבטות הזמנו:

וופל שוקולד צ'יפס ונוגט- וופלים חמים עם נוגט, שוקולד חלב ולבן נמס, גלידת קרם וניל, שוקולד חם- 49

הלו ארטיק- ארטיק וניל על מקל עם קערת שוקולד חם לטבילה, כדורי וופל שוקולד קראנצ'י, שברי פקאן, שברי שוקולד חלב [אישי]- 24

שוקו פופס- שוקולד חם עם כדורי וופל שוקולד קראנצ'י- 21

קפוצ'ינו- 13/16

מנת הוופל שוקולד צ'יפס ונוגט הייתה קטנה. ההלו ארטיק והשוקו פופס היו סבבה לגמרי. לגבי הקפוצ'ינו- בפעם הראשונה הגיע רק אספרסו ארוך עם חלב בצד. אחרי שליאת החזירה את "הקפוצ'ינו", היא קיבלה ספל חלב מוקצף עם מנת אספרסו בצד... אז היא ביטלה את ההזמנה. הילדים, לעומתנו, דווקא מאד נהנו מתפריט הילדים:

וופל עוגה עם גושי שוקולד נמסים, גלידת עננים לבנה ועוד שוקולד חלב נמס לשפוך מעל- 25

מזרק ענק מלא שוקולד שמשפריצים ישר לתוך הפה- 15

אני מניח שגם אם אני הייתי ילד במקס ברנר, הייתי נהנה להשפריץ שוקולד מהמזרק ישר על הבגדים. אבל אני לא ילד [לפחות בגיל], והתאכזבתי מאד- השרות חובבני והמחירים גבוהים מדי. נקודות האור היחידות במקס ברנר הן האווירה, והמהירות שבה המנות הגיעו. למרות זאת, הבטחתי לעצמי שכף רגלי לא תדרך עוד במקס ברנר. 

אם הייתי קורא את הכתבה הזאת באתר גלובס, שהתפרסמה כמה ימים לפני ביקורנו במקס ברנר, הייתה נחסכת מאיתנו עוגמת הנפש. מסתבר שהרשת "התקשתה להתפתח בארץ ונראה כי היא סובלת מבעיות ניהוליות". אני מקווה שלנדוור יפתרו את הבעיות שם, ויש להם הרבה עבודה...