הדבר האחרון שהיה בא לי לעשות זה לקום בשלוש בבוקר,להעמיס 60 ק"ג תיקים על מונית ולנסוע לברזיל. באיזה מין טמטום חושים של עייפות ודיכאון עברתי את כל הליך היציאה, עניתי לשאלות אנשי הביטחון,עניתי לדיילות,לא עניתי לשוטרת עם הדרכונים כי היא לא שאלה כלום,רק בדקה שאני דומה לבחור בתמונה. ואז עברתי לצד של המזרקה השמימית הזאת,מעיין עגול תלוי ממעל על מנת לעמעם את פטפוטי הסרק , או את אווירת הנכאים שמותירות פרידות בלתי פטורות על פניהם של נוסעים תשושים,כמוני למשל,המתערבבת עם אווירת השמחה של היוצאים לחופשות המשולמות על ידי מקום העבודה או סתם כאלה שיוצאים קצת מהסיר הלוחץ. במבט חטוף ניתן לקלוט שאין אף כורסא פנויה מסביב למעיין .אחרי שחיכינו בסבלנות איזה עשר שנים להשלמתו של השדה הלאומי ,מסתבר שבכלל לא חשבו על יותר מכמה בני מזל שיהיה להם איפה לשבת בזמן שהקולות שלהם מתעממים להם. המחשבה הבאה שלי היא למה רק בגרמניה פגשתי עד כה את כורסאות שדה התעופה הכי נוחות בעולם, רק שם טרחו להבין שבשדות תעופה מסתובבים אנשים עייפים,מותשים פיזית ונפשית שכל מה שהם רוצים זה להרים את הרגליים על משהו ולנמנם בנוחות את השעות עד מועד עלייתם לצינור המתכת ממנו יצאו לאחר כמה שעות באמצע של סיפור אחר בכלל. בסוף התפנתה כורסא שהתמוטטתי עליה כבר ממרחק חמישה מטר,פניתי אל וילון המים השענתי את הרגליים על מעקה הביטחון של הבריכה העל טבעית והזכרתי לעצמי להפסיק להקשר לכל הרגשות והמחשבות השליליים שהוטענו עלי בארץ. אבל כל זה היה רק תחילתו של מסע מפרך,תחנה הבאה-מדריד. כחולדת מעבדה ממושמעת ירדתי בשרוול מהמטוס והתחלתי ללכת במבוך האין סופי הזה של קומות וחללים הנמשכים לעבר אופק בלתי נראה,מדרגות נעות,מעליות,אוטובוס,רכבת,מסדרונות ,החולדה שבי מחפשת אחרי הסימנים שיובילו מטרמינל אחד לטרמינל ארבע, אותיות,חיצים,צבעים,לעלות,לרדת,להמשיך ישר,ללכת למודיעין שכבר אין לי מושג איפה אני,ספרדייה יעילה ולגמרי בתוך נעלי העקבים שלה,מובילה אותי ועוד זוג קשישים טועה לעבר תחילתו של מין מעבר מוזר,הכול מתנהל בתוך זכוכיות בסופו של מסדרון האקווריום תיפנו ימינה ומשם תגיעו למקום ממנו תיקחו את הרכבת לטרמינל ארבע. כל השקיפות המבלבלת הזאת,אתה כל הזמן בטוח שאתה מאד קרוב ליעדך אבל אז מסתבר שעוד הרבה זכוכיות מפרידות ביינכם. בסופו של המסדרון נפלטנו לאמצעיתו של שרוול באמצע העלאת נוסעים לטיסה,פנינו ימינה כפי שנאמר לנו,מול זרם העולים למטוס כלשהו עד שהגענו לשער ונתקלנו בשתי דיילות המומות וכמעט זועמות על הפרעה בלתי מתקבלת על הדעת הזאת ובכלל מאיפה יצאנו להן עכשיו? כמעט תוך כדי דחיפה הוחזרנו אל המסדרון ממנו יצאנו .באמת יש עוד פניה ימינה לפני.אני פונה ומוצא את עצמי שוב באותו מקום ממנו יצאתי-דוכן המודיעין.מוותר על הייעוץ ודוחק בחולדה שתתאמץ ותגיע אל הרכבת הזאת כבר. תחנה הבאה-סלבדור.לאחר שנייה של היסוס אני פונה לתור של "ברזילאים" השוטרת מתייעצת עם השוטרת הראשית,כן, אשרת קבע זה כמו תושב,היא מצלמת את הדרכון ,מחתימה ומושיטה לי אותו בלי חיוך. עכשיו צריך לאסוף את הכבודה וללכת לעוד צ'ק אין בקומה מעל. תחנה הבאה –פורטלזה השעה כמעט 4 בבוקר,כ"כ לא בא לי לקחת מונית אל המלון לסחוב את כל התיקים לקומה שנייה ואחר כך להוריד הכול ולחזור במונית אל האוטובוס לג'רי. בדוכן של "רדנסאו" בשדה התעופה אני מתעדכן שהאוטובוס יצא רק ב10.בחור שנשען על הדלפק מציע להביא אותי לגרי בטקסי,אני מתמוטט על הספסל האחורי ומנמנם את רוב הדרך בואך ג'יגוקה שם אני לא יודע למה הסכמתי אבל עברתי לטנדר אחר ,קצת דווארות בג'יגוקה ואחר כך סאפרי בחולות עד ג'רי. אני מורד ליד אסטבן ולואיס קרוב לצ'יקו דוידו. החדר מצוין,החומר מצוין,מזדחל מתחת לכילה עם כל המועקות שלי. לא אכפת לי כלום עכשיו.רק רוצה לישון. רוחות רודפות אותי.לא יכול להירדם.לוקח את המסרים שעופר העביר לי ערב לפני בהוד השרון. כבר בטיסה נדהמתי מהרלוונטיות למתרחש בחיי אבל הייתי עייף ומעוך מידי להיכנס בהם לעומק. "זה לא על המראה שצריך לעבוד, או להחליף,את עצמך אתה צריך לצחצח". מראות,יחסים,משפחה,הסכמים חתומים בצבע זהב,מלאכים,אור,אהבה,ויברציות,מסרים כל הבלאגן עם X מסתובב לי בראש אני לא מצליח להתרכז אבל מילים,משפטים מהמסרים,מתחילים לחלחל לאט לאט.אני נירגע ויוצא לסיבוב בג'רי. חלפו כמה ימים עד שהגעתי אל השטח שקניתי על שפת האגם בטאטאג'ובה... אז ככה נראית עכשיו תחילתו של הגשמת החלום- אני יושב בתוך אוהל מבחוץ כתוב 4 מן טנט אני חושב שאם היה עוד אדם אחד בפנים זה כבר היה בגדר צפוף. האוהל נמצא בתוך בקתת טיט בה גרו המקומיים שמכרו לי את השטח. בלילה יותר מידי תזוזות וקולות של כל מיני יצורים אני מעדיף להיות סגור בתוך האוהל בחדר הכניסה. ממנו יש יציאה לכוך צדדי ולחדר אחר המסתעף לכל מיני כוכים שלחלקם עוד לא נכנסתי בצידו השני יש יציאה אחורית. כל מעבר מהחוץ אל הפנים או מפנים לפנים אחר כרוך בקידות עמוקות גובה דלת הכניסה כמטר וחצי הדלת האחורית דורשת ממך להשתחל לתוכה המעבר בין החדרים נסגר על מטר שישים באחד מהם היתה רק קורת עץ במעבר ניסרתי אותה אבל אני ממשיך להתכופף כל פעם שאני עובר שם...
הדלת מקדימה פתוחה בחוץ רועים שני חזירים חצי ורודים ציוצי קופים נשמעים בצמרות העצים על שרפרפון קטן מונחת ה"פוג'ה משין" שסחבתי כל הדרך מטמיל נדו שבדרום הודו מכוונת על הרי קרישנה הרי קרישנה ,קרישנה קרישנה ,הרי הרי מהבוקר וגם אתמול ובכלל מאז שהגעתי לפה וכל ילדי השכנים כבר מכוונים על זה גם וחוץ מזה שקט יש הפסקה בגשם אנצל את זה לנסיון להגיע לבסיס האם טטג'ובה שם יש אינטרנט וגם טלפון ציבורי ואף קליטה לסלולר. |