מעת לעת שומע האדם את צמד המילים: "תיכנס לפרופורציה" בין אם הוא מהרהר בזאת בחדרי ליבו ובין אם מכריו דואגים לעדכן אותו בסטטוס הקיים אצלו,האדם זקוק לפרופורציה.

מהי אותה פרופורציה?האם הסתכלות על בעיותיו של האחר נותנות נחמה למתבונן?האם עצם העובדה שלא הוא עובר את אותם קשיים כבר מקלה עליו ויוצרת חיבוק של הקשיים שלו הוא?

או אולי דווקא הפער בין הרצוי והמצוי הוא אותה "פרופורציה".

להבנתי,המושג פרופורציה קצת שונה,כולנו חיים בחברה בה המוסכמות נקבעו על ידי פרטיה,התנהגות "טובה" או "רעה" היא בסך הכול שיפוט סביבתי של החברה.וכנ"ל המושג "פרופורציה".

אם נשווה את החברה הישראלית אל מול זו בזמביה,הרי ברור שעצם היותנו חברה יותר מפותחת מעצימה אתגרים מסוג מסוים ומפחיתה אחרים.אך אם נשווה את עצמנו למדינות כמו שוויץ או דנמרק,מדובר בליגה אחרת לגמרי.

גם בחיים האישיים שלנו,כל אחד הוא מיוחד ויודע לקחת ולאמץ אל חיקו התנהגויות מסוימות המולידות קשיים מסוימים ואחר לוקח את הדברים אחרת.

אז אולי במקום לנסות ולתקן את כולם,שווה לקחת מספר רגעים עצמיים,לחשוב ולהתחבר באופן אמיתי לפנימיות ובכך להתחבר לפרופורציות המקוריות שלנו ולא של האחרים.