ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה כדי שנחזור ונספר את סיפור "יציאת מצרים", היציאה מעבדות לחירות, מדי שנה בשנה סביב שולחן הסדר. כך נזכור את האירוע החשוב הזה, וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים) "והגדת לבנך ביום ההוא" (כבר אז הבנות לא נחשבו כל כך).

מרור הנשים והגברים....

אחד מעיקרי החג שאנו מזכירים הוא המרור, זה שאנו אוכלים על שום מה?

על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שנאמר: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר (היום זה אקונומיקה) לבנים (היום הכוונה ניקוי מרצפות ופנלים), בבישולים (זרוע חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הסדר-היא זכר לזבח הפסח), בכביסות-למרות שזה לא מוזכר אבל בטח כיבסו מדי פעם?, ועבודה בשדה-בדרך כלל עבודה לנשים, כי נשים יצאו ללקט בשדה והיו חוזרות מהר הביתה בדיוק כמו היום כי הילדים חיכו להם והן היו צריכות להכין אוכל. הכל היה נורא שבטי, אז הן היו צריכות להגיע מהר הביתה, כי האמא שלו וגם האבא שלו שמרו עליהן שהן לא תעשינה שטויות כשהבעלים שלהן (הבן של האמא) לא נמצאים לידן ואז אם הם לא ישמרו טוב על הכלה שלהם, ילך להם לאבוד נכס כלכלי כל כך חשוב שהם קיבלו עבורם ועבור הבן שלהם. (דפוס המגורים המקובל היה פטרילוקלי שבו הזוג היה חי עם משפחת הבעל או בסמוך לה).

וגברים- הגברים יצאו לצוד, כלומר, כל מה שעלה בידם ורק אלוהים יודע מה באמת עלה בידם חוץ מטרף ואל תשכחו שלא היו פלאפונים אז או פקסים, יוצא מזה שהם באמת יכלו לעשות מה שבראש שלהם בתקופה ההיא. אם מדברים על חרות, אז להם באמת הייתה חרות.

"עבודת פרך? והיום?

ה"אחים"-אחים מול אחיות

ושאר עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. וכול זה נכתב (על ידי גברים כמובן) כי גם מי שכיוון את היציאה היו אהרן ומשה, כלומר, צריך להבין שכבר אז הם (הגברים) היו בין הראשונים להנהיג את העם שלהם, אז למה שהגברים יוותרו על המקום שלהם. גם היום כמנהיגי העם או המשפחה ויפנו אותו לנו הנשים. אבל הייתה עוד אחת בחבורה האחות של משה ואהרן מרים ודווקא היא שחזתה וניבאה את הולדת אחיה (משה) ושמרה על התיבה הקטנה (שוב התפקיד שלנו זה לשמור על הילדים) ובזכותה ובזכות בתיה (בת פרעה)  אתם רואים יש גם ערבים טובים שמצילים חיים של יהודים. בינתיים משה נהיה מנהיג וגם נתן נתח נכבד לאחיו אהרן, אבל למרים השאיר את התפקיד לעשות קצת שמח, אתם יודעים במחולות תופים וככה היא סחפה את הנשים ובינתיים הגברים לקחו לעצמם את כל המשאבים שהם יכלו לנכס להם, כי הם היו יותר מרוכזים ומפוקחים מאתנו הנשים, מאחר ואנחנו בינתיים רקדנו ושרנו ושמרנו על הילדים והם בינתיים פתחו להם רשת חברתית שעד היום השאירה אותם מרושתים טוב טוב. תראו מה זה "אחים"? מה שהם יכולים לקחת יותר לעצמם הם לוקחים.

מרים-המיילדת

לאחות מרים היה עוד תפקיד, היא הייתה מיילדת, מקצוע חשוב ללא ספק. כבר אז המצווה "פרו ורבו" הייתה מצווה חשובה. תחום הגניקולוגיה התפתח מאוחר יותר שזה כבר היה ונשאר לרוב כתחום גברי. מרים קיבלה את אחד מתפקידי הצווארון הוורוד (אחיות, מורות, מזכירות) אז מרים קיבלה את תפקיד אחות מיילדת.

 ושבוחנים שוב את שמה של מרים, הרי שהשם שניתן לה על ידי הוריה, יוכבד ועמרם, נקרא כך כסמל לחייהם המרים של בני-ישראל בארץ מצרים. מסכנה! כבר אז ההורים עשו איפא ואיפא בין הילדים, אפילו בשמות. אבל איך שהיא גדלה, מרים הפכה למנהיגת הנשים בישראל (פה כבר ממש רואים את הדיכוטומיה בין גברים לנשים) ובכך עזרה רבות למשה ואהרן בשליחותם. אתם רואים אנחנו בתפקיד העוזרות, תמיד אבל תמיד עוזרות.

מה נשתנה? מקצועות האישה?

ואני יושבת היום כאמא ושואלת... מה נשתנה? הרי הנשים עדיין נושאות בשעבוד הקשה ועיצומן של הגזירות עדיין מוטלות על האישה והגזירות הם שתפקידינו כאמהות להיות חדרניות, בשלניות, מלצריות, נהגות, מכבסות, תולות, מגהצות מקפלות, שמות בארון, לנקות אבק, לנקות פנלים ולא לשכוח שיש אסיפות הורים ולהכין משלוח מנות בפורים, לעזור לילדים בשעורי הבית וכל זאת אחרי יום עבודה של שמונה שעות ואחרי זה? יש "משמרת שלישית" כי אם הבעל שלנו יבקש לעשות סקס בשתים-עשרה בלילה אחרי שאנחנו כבר לא רואות בעיניים מרוב עייפות, מה אנחנו לא ניתן לו? ניתן לו, בטח שניתן לו.

אחד המדדים המלמדים על הדפוס הכלל-עולמי של פטריאכליות הוא המידה שבה עבודות משק הבית-ניקיון בישול וטיפול בילדים נופלות בחלקן של הנשים. המידה הרבה מעידה שגם בחברות המתועשות אין עדיין ארץ אחת שבה עבודות הבית מתחלקות שווה בשווה בין גברים לנשים. באופן מפתיע, כניסתן המהירה של הנשים לשוק העבודה לא הקטינה בהרבה את נטל עבודות הבית הרובץ עליהן.

אומנם, חלוקת המשימות בין בני זוג מתקיימת כאשר הנשים עוסקות בחינוך הילדים ובניהול החשבונות הכספיים, אך הגברים עוסקים בדרך כלל רק בתיקוני בית ובחצרנות, והנשים דואגות למרבית המשימות היום-יומיות. כפי שכבר ציינתי, מלאכות אלה, הגוזלות בממוצע כ-26 שעות בשבוע, הן בעבורן "משמרת שנייה", המתחילה מיד בשובן הביתה ממקומות עבודתן.

לסיכום, גברים מעודדים את כניסת נשותיהם לשוק העבודה ומתבססים על תרומתן לתקציב המשפחתי. ואולם בעת ובעונה אחת הם מסרבים לשנות את דרכיהם ולהירתם למשימות הבית והגבר האופייני עדיין מצפה להכרת תודה על כל נקיפת אצבע בביתו, ולעומת זאת מקבל את תרומתה של אשתו כמובנת מאליה וכשהעבודה הקשה הרובצת עלינו הנשים והופכת לסבל, אנו מחפשות ישועה, נושאות תפילה לשמיים, אולי יש כוח חזק יותר מאיתנו שיכול להוציא אותנו מהעבדות.

לכן, אנו מכריזים בזאת על מגילת החרות החדשה, תהא מבוססת על יסודות החרות, והצדק ותשמש לביסוס המשפחה כמו גם מקור לעיגון עקרונות השוויון בחלוקת העבודה בבית ללא הבדל דת, גזע ומין.

מכאן שעלינו ללמוד להיות קשובים האחד לשני ולהיות מוכנים לחולל שינויים וללמוד להתאים את התקשורת שלנו ולשוחח על החשיבות בחלוקת העבודה עבורנו כזוג ועבור משפחתנו.

אילו היו בני הזוג משוחחים על המשמעות העמוקה בתקשורת גלויה מצד בת הזוג על כך שהיא זקוקה לתמיכתו של בן הזוג שלה ומכאן למצוא פיתרון נבון יותר מאשר להעמיס את כל התיק על כתפיה של האישה, המשפחות היו יותר מאושרות והחירות אכן היתה קיימת. קיומה של חירות אמיתית, תאפשר לנו להפוך לשותפים מלאים, שותפות שתעזור לנו לנהל נכון את חיינו וחיי משפחתנו ולחסוך לעצמינו בעיות עתדיות.